תמיד זה
הים / קובי אוז
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 12.1.16
בשבוע שעבר חגגנו לאריק איינשטיין את יום הולדתו ה-77, והיום נסיים את
שבעת ימי המשתה בשיר של אריק איינשטיין, בעיבוד ייחודי ובביצוע ייחודי של קובי
אוז.
קובי אוז הוא יוצר אהוב עליי מאוד, והוא בעיניי אחד היוצרים החשובים
בישראל. יצירתו היא בעיניי לוז הישראליות. קובי אוז השכיל ליצור מן הזהויות השונות
של החברה הישראלית יצירה סנרגטית, המשכילה לשלב מזרח ומערב, רוק ופיוט, תל אביב
ושדרות, חילוניות ומסורת. ובביצועו זה נשמע כל כך טבעי ונכון.
המיזם האחרון שלו הוא התקליט המזרחי ביותר שהוציא. מוסיקה ערבית –
במקצב, בסגנון, בסלסול, זה המסולסל ביותר בתקליטיו. והמעניין הוא, שהתקליט הזה הוא
של שירי אריק איינשטיין. עם מותו של אריק איינשטיין, ביכו רבים את לכתו של סמל
החילוניות האשכנזית. קובי אוז מוכיח שאריק איינשטיין אינו סמל החילוניות האשכנזית,
אלא הוא סמל הישראליות. וכיוון שהישראליות אינה רק אשכנזית ואינה רק חילונית, ניתן
לפרש את אריק איינשטיין אחרת.
לפני ארבע שנים, החל קובי אוז לעבוד על שירי אריק איינשטיין – לעבד
אותם מחדש לקראת תקליט חדש. אריק ידע על כך, והם אף תכננו להקליט שיר אחד במשותף,
אך למרבה הצער, לא הספיקו. אריק לא זכה לשמוע את העיבודים המקסימים של קובי אוז.
והם באמת מקסימים. קובי הלביש לבוש חדש לגמרי לקלסיקות של אריק
איינשטיין, והתוצאה נפלאה. הוא הקליט את השירים עם הרכב הנגנים המלווה אותו
בתקליטיו האחרונים ובראשו אדם מדר, פצצת הכישרון, המלהטט בווירטואוזיות על כל כלי
אפשרי. קובי ולהקתו הופיעו עם שירי האלבום במספר הופעות בסלון ביתו של קובי. בפסטיבל
העוד האחרון, קובי יצא לראשונה למופע אולם, בפני קהל רב, עם שירי התקליט; מופע
שהתקיים במועדון "צוותא" ושודר בשידור חי ברשת ג'.
השיר האהוב עליי ביותר בתקליט הוא השיר הפותח: "היא תבוא".
בהמשך הוא שר את גרסאותיו המזרחיות לשירים נוספים כמו "בוקר טוב אמיר",
"היא חזרה בתשובה", שיר הנושא "חלום עקבותיך" של אברהם חלפי,
"רק אתך", "סוס עץ" ועוד. הוא שר את "בואי אמא" אך
לא בלחנו של יוני רכטר אותו שר אריק, כי אם בלחן הרוסי המקורי שלו, כשחלק מן השיר
מבוצע ברוסית. זו הברקה נוספת של קובי אוז, המעבירה את המסר של היצירה הסינרגטית
של הישראליות, שבה קולה של העליה מרוסיה, קולה של יהדות צפון אפריקה וקולה של
הצבריות התל-אביבית משתלבים ומתמזגים יחד ויוצרים שלם הגדול מסכום חלקיו.
קובי אוז, בדרכו, הוא התשובה ל"ערס פואטיקה", אותה קבוצת
משוררים מזרחים המובילים קו של בדלנות ושנאת אשכנזים, כאילו זאת הדרך לתקן עוולות
והדרה שחוו. המסר של קובי אוז הפוך – בניגוד אליהם הוא לא בא להרוס, אלא לתקן
עולם.
השיר שנשמע הוא "תמיד זה הים", שירם של אריק איינשטיין
ושלום חנוך, מתוך האלבום "מוסקט".
יש משהו סמלי בבחירתו של קובי אוז להשמיע אחרי מותו של אריק איינשטיין
שיר הנפתח במילים "כנראה שנשאר כאן לעולם". זו מעין אמירה על אודות
היצירה המשאירה בחיים את האמן, גם אחרי שבגופו הוא מת.
"תמיד זה הים" הוא שיר אהבה לארץ ישראל, עוד שיר אהבה לארץ
ישראל של אריק איינשטיין. אהבת המולדת של אריק איינשטיין אינה מבוססת על זהות
וזכויות, היא מאוד לא פוליטית ואידיאולוגית, אך זו אהבה קיומית, של אדם הקשור
בעבותות למולדתו, לנופיה, לשפתה ולתרבותה. "תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת
כינרת, אני אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה, יפה ונהדרת" הוא שר בסן פרנסיסקו על
המים, כשפתאום הוא רצה הביתה, חזרה אל הביצה.
ב"תמיד זה הים", מצביע אריק איינשטיין על החוליים בישראל;
הוא אינו עיוור, הוא מודע להם, אך אין בהם כדי לפגום באהבתו לארץ, אהבתו לתל-אביב
ואהבתו לים, המסמל בעיניו את הארץ.
הוא כואב את השחתת הטבע והנוף, את הירקון החולֶה, אותו ביכה גם בשירים
נוספים, את שוד הדיונות האחרונות של חוף הים בידי כרישי נדל"ן תאבי בצע, את זיהום
המדרכות ב"מוקשי חרא" והכואב מכל – הזקנה שנוברת בפחים בחיפוש אחר מזון.
אך הוא רואה גם יופיה של הארץ, את האווירה הקסומה של החג, את
הקהילתיות של "כולם מכירים את כולם", את הנוסטלגיה לעבר היפה, שכלל לא
בטוח שאכן היה.
ובין האורות והצללים, האהבה לארץ היא נצחית, והיא מחייבת לדבקות בארץ:
"כנראה שנשאר כאן לעולם, כנראה שלא נזוז מפה אף פעם".
ישנה שניות בין אריק איינשטיין האקטיביסט של "אני ואתה נשנה את
העולם" לאריק איינשטיין האסקפיסט של "יושב על הגדר רגל פה רגל שם"
ו"אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים". לדעתי, השיר הזה
נוטה יותר לקוטב האסקפיסטי. אריק איינשטיין רואה את הרע, אך הוא אינו שר שנשנה את
העולם, אלא "אין מה לשנות ואין על מה לבכות". אז מה יהיה? "כנראה הזמן ייתן את התשובות". זה כבר לא התפקיד שלנו לתת את התשובות, אלא הזמן הערטילאי
ייתן את התשובות ואנו נחכה בפסיביות. ועד אז נקבל את עצמנו כמו שאנחנו, "כנראה שזה אנחנו עם הטוב ועם הרע".
האמת היא שאני מעדיף את "אני ואתה
נשנה את העולם". איני מקבל את ההשלמה עם ה"אנחנו עם הטוב ועם הרע".
אני מאמין שיש לבחור כל יום מחדש בטוב ולהילחם ברע.
אבל אני מזדהה מאוד עם הצומוד של אריק
איינשטיין, עם כך שגם הרע בשום אופן לא יזיז אותנו מארצנו ומההבטחה שנשאר כאן
לעולם ולא נזוז מפה אף פעם.
הסמל של ארץ ישראל, בשירו של אריק, הוא
הים.
קובי אוז מלביש את השיר הזה בלבוש
מזרחי, ויחד עם חבורת הנגנים והמלווים הוא הופך אותו לחפלה שמחה. ביצוע מגניב
ומקסים, כמו התקליט כולו.
כנראה שנשאר פה לעולם
כנראה שלא נזוז מכאן אף פעם.
הרחובות הישנים
עצי הדקל הזקנים
בריכת דגי זהב
שעומדת יבשה
ומעל הכל הים
או, הקטע של הים -
תמיד זה הים.
הנהר החולה
והדיונות השדודות
הירוק בחצרות
המרפסות העגולות
השקט של החג
ומעל הכל הים
תמיד זה הים
תמיד זה הים.
מוקשי החרא הקטנים
מקשטים ת'מדרכה
הזקנה בפינה
נוברת באשפה
וכולם עם כולם
מכירים את כולם
והקטע של הים
תמיד זה הים
כנראה שנישאר פה לעולם.
ואין מה לשנות
ואין על מה לבכות
כנראה הזמן ייתן את התשובות
כנראה שזה אנחנו
עם הטוב ועם הרע
גלישה אל געגוע לדבר שלא היה
אל השקט של החג
והקטע של הים
תמיד זה הים.
כנראה שנשאר פה לעולם
כנראה שלא נזוז מפה אף פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
