בראשית ספטמבר 2001 התכנסה בדרבן שבדרא"פ ועידת הגזענות
והאנטישמיות שהחלה את מסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל. האסטרטגיה שנקבעה הייתה
הצגתה של ישראל כ"מדינת אפרטהייד" כביכול, והחרמתה והוקעתה ככזאת, עד
כדי מיטוטה, באופן שבו מוטט משטר האפרטהייד בדרא"פ.
מאז נערך מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל, בעיקר באירופה ובאקדמיה
בארה"ב. האמת היא שהתוצאות המעשיות של המסע, בעיקר בהשוואה להון העתק המושקע
בו – אפסיות. גדול המטיפים האנטישמיים אחרי מלחמת העולם השניה רוג'ר ווטרס צווח ככרוכיה
מהשכם עד הערב, ורכבת אווירית של טובי האמנים בעולם עושה דרכה לישראל. אפילו ההישג
הגדול ביותר של אותו מסע – החלטת סימון המוצרים של האיחוד האירופי, אינו מיושם
בפועל.
אולם בעוד המסע נוחל כישלון חרוץ בצד המעשי, אי אפשר להתעלם מהישגי
שטיפת המוח שלו, במישור התודעתי. הנזק המצטבר שהוא גרם רב. והגרוע מכל, הוא העובדה
שהוא מחלחל גם בתוכנו, בתוך החברה הישראלית.
יותר ויותר ישראלים מלהגים את השקר על אודות ישראל כמדינת אפרטהייד,
וככל שהם חוזרים על השקר, הם מתחילים להאמין בו. להאמין בו ולהתאהב בו. "אקיבוש"-
OUT. "אפרטהייד" – IN.
בגיליון ערב שבת פרסם עמוס שוקן, מו"ל הארץ וקובע הקו של העיתון,
מאמר שבו הוא הגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד לא דמוקרטית והביע תמיכה בפעולה של
ישראלים לשיתוף פעולה עם קמפיין החרמות והדה-לגיטימציה הבינלאומית נגד מדינת
האפרטהייד. ובתגובה לפוסט שהעליתי בפייסבוק ובו מתחתי ביקורת על דבריו, קיבלתי לא
מעט טוקבקים התומכים בדבריו, מציגים אותם כ"אמת עובדתית" ואחד מהם אף
"איתגר" אותי כאיש מדע המדינה, להציע הגדרה אחרת למציאות חיינו...
לא יאומן.
לא יאומן עד כמה אפשר לסלף את המציאות.
לא יאומן עד כמה יש לאנשים מוטיבציה לסלף את המציאות כדי להציג באור
מעוות את מדינתם. איני מסוגל להבין את המוטיבציה לכך.
עובדות?! אדרבא, נתבונן בעובדות.
במדינת ישראל שורר שוויון מלא בין יהודים וערבים. זאת, חרף מצב המלחמה
על עצם הקיום, בין מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, לבין הלאום של המיעוט
הלאומי במדינה, שהוא הרוב הגדול במזה"ת. אין ולא היה בשום מקום בעולם, אח ורע
למערכת שוויונית כזאת, בתנאים כאלה. אין ולא היה לכך אף ורע באף דמוקרטיה. כאשר
ארה"ב הדמוקרטית נלחמה ביפן, במרחק אלפי ק"מ מחופיה, מלחמה שלא היה בה צל
של איום יפני על קיומה של ארה"ב או הטלת ספק קל שבקים בזכות קיומה - כל
היפנים בארה"ב, חרף העובדה שהם הביעו תמיכה בארה"ב ונאמנות לה, הושמו
במחנות ריכוז. אני גאה בכך שאנחנו שונים; שונים מכל מדינה אחרת בעולם. ערביי ישראל
הם הערבים היחידים בכל המזה"ת שהנם אזרחים. אזרחים אמתיים, שווי זכויות, הגם
שלא שווי חובות; נהנים מכל הזכויות שהדמוקרטיה מעניקה; הזכות לבחור ולהיבחר, חופש
הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתארגנות, חופש הדת, חופש הקניין, החופש להתנגד
למדינתם, לתקוף אותה ולתמוך באויביה. לאף ערבי במזה"ת אין פרומיל מזכויותיהם
של ערביי ישראל. אפרטהייד?!
שטחי יהודה ושומרון הם שטחים במחלוקת ולכן מעמדם טרם נקבע. שטחי יהודה
ושומרון הם חלקי א"י שישראל ויתרה על כל תביעה עליהם במסגרת הסכמי שביתת
הנשק, בתום מלחמת השחרור, והשלימה עם הקו הירוק כגבולה. אילו זה היה תלוי בה, יו"ש
היו מחוץ לגבולותיה עד היום. אולם הם שוחררו כתוצאה מהתוקפנות של הערבים, שמעולם
לא השלימו עם קיומה של כבשת הרש – מדינת ישראל, והפכו את יהודה ושומרון בסיס
לתוקפנות נגד ישראל.
בעקבות הסכמי אוסלו ישראל נסוגה מחלקים גדולים מיהודה שומרון ועזה –
בהסכם. בהתנתקות ישראל נסוגה מכל רצועת עזה - ללא הסכם. בשני המקרים, כל שטח ממנו ישראל
נסוגה הפך באחת לבסיס טרור רצחני נגד ישראל. למעלה מאלף ישראלים נרצחו בפיגועי
טרור שיצאו מאותם שטחים לאחר הסכם אוסלו. כל שטח שישראל נסוגה ממנו בהתנתקות, היה
בסיס לפשע נגד האנושות – ירי טילים מאסיבי על אזרחי ישראל; ירי מכוון על אזרחים,
מתוך אמונה והערכה שיהיה כאן ניצול הצלחה – כפי שהטרור סילק אותנו מעצמונה ונווה
דקלים, כך הוא יסלק אותנו גם מנחל עוז ושדרות. רק לפני שנה וחצי, כמעט כל מדינת
ישראל הייתה תחת התקפה מהשטחים שישראל מסרה לפלשתינאים בהתנתקות. הירי החל עוד טרם
ההתנתקות – מהעיר עזה והערים ברצועת עזה שישראל נסוגה מהם בהסכמי אוסלו. בהתנתקות,
ישראל נסוגה מכל הרצועה – עד גרגר החול האחרון, המיטה חורבן על כל יישוביה עד הבית
האחרון, גירשה את כל אזרחיה עד היהודי האחרון, החי והמת. והתוצאה הייתה הפיכת אותם
אזורים לבסיס טרור נגד ישראל. לא היה כל צורך בתירוץ "אקיבוש" כדי
להמשיך בטרור נגדנו, כיוון שהוא נובע מההתנגדות לעצם קיומה של ישראל, שהיא הגורם
האחד והיחיד למלחמה בין העמים.
רצועת עזה היא מדינת עצמאית. אין אפרטהייד, אין קיבוש, אין התנחלות.
נו?! ראינו. וגם שמענו את הטענה המגוחכת שהסיבה לכך היא שעזבנו "ללא
הסכם". אפשר לחשוב, שהמטרה של הפלשתינאים היא הסכם – הם כל כך כל כך משתוקקים
להסכם אתנו, ולכן ההתנתקות העליבה אותם כל כך ומתוך העלבון, במקום לבנות מדינה
מסודרת, חברה אזרחית, כלכלה משגשגת וכו', הם יורים טילים על ערי ישראל וחופרים
מנהרות כדי להשתלט על יישובים אזרחיים ישראליים ולערוך בהם טבח המוני.
הרי אילו לאחר ההתנתקות הם היו מקיימים יחסי שכנות טובה ושומרים על
גבול שקט, כל העולם ובראש ובראשונה ישראל היו מתגייסים ומשקיעים כל הון שבעולם כדי
להפוך את רצועת עזה לסיפור ההצלחה המשגשג של המזה"ת. הרי אילו הם שמרו על
גבול שקט ומקיימים יחסי שכנות טובה, רוב אזרחי ישראל היו תומכים בביצוע התנתקות
דומה ביהודה ושומרון. וכזכור, כשישראל נסוגה מרצועת עזה, מי ששלט בה היה אבו מאזן
ופת"ח, וכבר אז רצועת עזה הפכה בסיס לטרור.
ומה יקרה כאשר ניסוג מיהודה ושומרון, בהסכם כמו באוסלו או באופן חד
צדדי כמו בהתנתקות, בבוקר שלמחרת? אם נביט על המפה ניווכח, שכל גוש דן יהיה עוטף
עזה. נתב"ג יהיה בטווח יריקה.
ומהו ה"אפרטהייד" ביהודה ושומרון? רובם הגדול של הפלשתינאים
ביו"ש חיים תחת שלטון הרשות הפלשתינאית. יש להם נשיא, ראש ממשלה, ממשלה,
שרים, פרלמנט, כוחות ביטחון, משטרה, שב"כ, בתי משפט בכל הערכאות, בתי סוהר,
שלטון מוניציפלי, שגרירויות בכל העולם. בשנים שבין הנסיגה שלאחר אוסלו ל"חומת
מגן", הפלשתינאים ראו חייל ישראלי רק בטלוויזיה. אבל אחרי למעלה מאלף נרצחים
ישראלים, לא היה מנוס מהחזרת השליטה הביטחונית הכוללת. נשער בנפשנו שהמציאות בשנים
1994-2002 הייתה נמשכת עד היום - כל יום מחבלים מתפוצצים באוטובוסים, במסעדות,
בדיסקוטקים ובקניונים, אלפי נרצחים, מרחץ דמים. לא הייתה לנו כל ברירה, זולת החזרת
השליטה הביטחונית לישראל.
וכזכור – לפחות שתי ממשלות, של ברק ושל אולמרט, הציעו לפלשתינאים
מדינה פלשתינאית ריבונית בגבולות 67' והם דחו את ההצעה על הסף, כיוון שלא היו
מוכנים לוותר על "זכות" השיבה. מהי "זכות" השיבה? הצפת כבשת
הרש שתישאר ממדינת ישראל במיליוני פלשתינאים שיחנקו אותה מבחינה דמוגרפית, וכשיהיו
הרוב יתאחדו עם המדינה הפלשתינאית, שתהיה כמובן נקיה מיהודים כמו מדינת עזה. המיעוט
היהודי במדינה המאוחדת ייהנה מהזכויות, שמהם נהנו היהודים בכפר עציון לאחר שנכבשו
בידי הערבים.
כל העובדות הללו אינן קיימות אצל מדקלמי ה"אפרטהייד". מן
הכל הם מתעלמים. אין שאלות ביטחוניות. אין היסטוריה. אין עובדות.
יש סיסמאות ריקות ונבובות. אקיבוש. אפרטהייד. כל כך רדוד. כל כך שטחי.
כאילו סיסמאות הן תחליף למדיניות, תחליף לביטחון, תחליף להתמודדות עומק עם מציאות
מורכבת.
אפשר וראוי ורצוי להתווכח על דרכי ההתמודדות עם המציאות המורכבת הזאת
ויש מגוון של אפשרויות התמודדות, אבל עם מציאות מורכבת אי אפשר להתמודד בסיסמאות
ובשקרים. יש מקום להתווכח על מיקומו הרצוי של הגבול, האם נכון להתיישב ביו"ש
והיכן, מה יהיה מתווה השלום אם אי פעם יהיה פרטנר לשלום, מה ישראל צריכה לעשות
לנוכח העובדה שהיום אין פרטנר לשלום. אבל למחוק את כל הוויכוח הזה בסיסמאות
אינפנטיליות כמו "אפרטהייד", זה עלבון לאינטליגנציה.
להתעלם מכל המציאות הזאת, לכנות אותה בסיסמה "אפרטהייד"
ולשתף פעולה עם גורמים עוינים המנהלים קמפיין דה-לגיטימציה למדינת ישראל מתוך רצון
לבודדה ולמוטטה, בשם סיסמת השקר הנתעבת "אפרטהייד"... זה מעשה בלתי נסבל
ובלתי נסלח.
* "על השבוע", "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
