הבלוג של אורי הייטנר

את הסיפור הזה לא שמעתם בתקשורת האלקטרונית ולא קראתם עליו בעיתונות הכתובה, בארץ ובעולם. הוא לא מעניין. לא מעניין? מצ'עמם! ובכל זאת, החלטתי לשבור שתיקה.

גדוד מילואים שסיים לאחרונה תעסוקה מבצעית בגזרת גוש עציון, קיבל משימה – לעצור מחבלת מאחד הכפרים באזור תקוע. על פי המידע שבידי השב"כ, שימשה המחבלת, אם לילדים, שבעלה יושב בכלא, כבלדרית להעברת אמל"ח וכסף לחוליית טרור המתכננת פיגוע.

לצד הפקודה לעצור את המחבלת, הוטל על הגדוד לבצע את המשימה באור יום. הסיבה לכך, היא הרצון למנוע טראומה מילדיה של המחבלת, שעלולים לחוות את המעצר הלילי. ואכן, הפעולה התבצעה ביום. כצפוי, כניסת הכוח באור יום, עוררה מהומות בכפר, שכללו יידוי סלעים ובקבוקי תבערה על הכוח. לא היו נפגעים לכוחותינו והמשימה בוצעה במלואה.

בקרב הלוחמים והמפקדים, נערכו דיונים על אודות אופי הפקודה. האם נכון להסתכן, ולא לבצע את המעצר באישון לילה? הדרג הבכיר קיבל החלטה מודעת לקחת סיכון, מסיבות ערכיות ומוסריות, מסיבות הומניטריות.

האם זו החלטה נכונה? האם זו החלטה מוסרית?

החובה המוסרית העליונה היא מניעת הפיגוע והצלת חיי אדם. אולם קיימת חובה מוסרית למנוע פגיעה מיותרת גם בקרב האויב, כמו אותה פגיעה טראומטית בילדי המחבלת. וקיימת חובה מוסרית להבטיח את שלומם של חיילי צה"ל ולמנוע מהם סכנה מיותרת. והרי ברור שחיי חיילינו קודמים.

אפשר להתווכח אם ההחלטה שהתקבלה היא המוסרית ביותר, אולם על דבר אחד אי אפשר להתווכח – הדילמה היא דילמה מוסרית וההחלטה נבעה משיקולי מוסר. בעיניי, עצם הדילמה משמעותית יותר מהחלטה זו או אחרת כיצד לפתור אותה.

א', סגן מפקד הגדוד, רב ומחנך מאחד היישובים הדתיים בגולן, שלם עם ההחלטה. "צה"ל אינו נלחם רק על מיגור האויב, אלא גם על דמותה המוסרית של החברה הישראלית. תמיד יש מערך מורכב של שיקול דעת. לטעמי, בשיקול הכולל, כיוון שלא היה מדובר בסיכול של פיגוע מיידי, שיקול הדעת היה נכון". גם א' חושב שהדבר החשוב, יותר מההחלטה, הוא עצם הדיון. "זה דבר קסום ומדהים".

לדעתי, ההחלטה הסופית הייתה שגויה מבחינה מוסרית. המטרה – סיכול פיגוע, אינה מקדשת את כל האמצעים. גם המטרה של שמירה על שלומם של חיילינו אינה מקדשת את כל האמצעים. ומניעת טראומה מילדי המחבלת, היא בהחלט שיקול ראוי. אך בשיקול הערכי הכולל - מניעת הטראומה אינה מצדיקה פגיעה בחייל, חלילה.

אך כאמור, עיקר החשיבות בסיפור היא בעצם הדילמה. הדילמה הזו מעידה על דמותו של צה"ל, על צביונו האמתי.

דמותו של צה"ל, כפי שמצטיירת בסיפור הזה, גם בסיפור הזה, שונה כל כך מדמותו כל צבא אחר בעולם. ובוודאי שדמותו של צה"ל הפוכה מהדמות המפלצתית שארגונים מסוימים ועיתון מסוים מגויסים כדי להפיץ בעולם, ולהוציא דיבת הארץ רעה, בשירות קמפיין הדה-לגיטימציה לישראל. 

* "ישראל היום"