הבלוג של אורי הייטנר

שני מאמרים פרסמתי בטור זה בנושא קידוחי הנפט בגולן.

באחד, עסקתי בשיח הקהילתי. יצאתי נגד סגנון ההכפשות האישיות מצד מטה המאבק נגד קידוחי הנפט ונגד מעשי ריגול והפחדה של חברת "אפק" כלפי מטה המאבק. קראתי למועצה ולמתנ"ס להוביל מהלך של הידברות קהילתית וניסיון להגיע להסכמות בנושא המפלג את הגולן יותר מכל נושא אחר מאז ראשית ההתיישבות.

בשני, הצגתי את הדילמה שבה אני שרוי, בין הטיעונים המשכנעים של שני הצדדים, ומצד שני חוסר היכולת שלי לקבוע עמדה במחלוקת המקצועית, העובדתית, בשל חוסר האובייקטיביות של הטוענים לכל צד. קראתי למועצה להוביל מהלך בדיקה אובייקטיבי, של אנשי מקצוע בלתי תלויים, שיבחנו את המיזם כולו, על האיומים וההזדמנויות שבו, ובעיקר על המשמעויות הסביבתיות שלו, כדי שהציבור יוכל לגבש עמדה על סמך חוות דעת אמינה.

לצערי, לא נעשה מהלך של הידברות קהילתית ולא של בדיקה בלתי תלויה. ואת עמדתי נאלצתי לגבש בלעדיהם.

מה שתרם יותר מכל לגיבוש עמדתי, היו שני ערבים קהילתיים באורטל, שבה הופיעו נציגי שני הצדדים במחלוקת. בערב אחד אירחו את ד"ר יובל ברטוב, הגיאולוג של "אפק" ובשני –את נציגי מטה המאבק. הדובר מטעם "אפק" היה רהוט יותר, מנוסה יותר, מקצועי יותר, בקיא יותר. אך החשיפה לשתי העמדות שכנעה אותי ש"אפק" אינה מספקת מענה הולם לחששותיי.

כשדרשתי במפגיע מד"ר ברטוב להשיב על שאלתי האם לא יהיה שימוש בטכנולוגיית הפרקינג לצורך הקידוח, הוא לכל היותר הסכים לומר שלדעתו הסיכוי שיהיה צורך בטכנולוגיה הזו הוא קלוש. ואם יהיה צורך, התעקשתי? הוא סירב בתוקף להתחייב שלא יהיה שימוש בטכנולוגיה הזאת. ומה שלמדתי בערב עם נציגי המטה, ובעיקר בחומר שקראתי בנדון, הוא שבכל מקרה, הטכנולוגיה שבה יעשה שימוש בקידוח, היא בלתי קונבנציונלית, כלומר לא שאיבה מבאר נפט, אלא פעולה המנסה לחלץ את הנפט מן הסלע, באופן שעל פי כל מה שלמדתי מגורמי מקצוע אובייקטיביים, ובראש בראשונה בראיון עומק ב"מקור ראשון" עם ההידרולוג פרופ' אבנר ונגוש, שאת השיחה עמו בכפר חרוב הפסדתי, לצערי, מהווה פגיעה משמעותית ומסוכנת בסביבה. לא בכדי, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות מתנגדים למיזם.

איני שייך לירוקים הקיצוניים, השוללים מראש כל פיתוח. תמיד יש לבחון מה עומד ממול. במקרה זה, מה שעומד ממול, הוא הסיכוי לעצמאות אנרגטית של ישראל. האם אנו, תושבי הגולן, שכה נאבקנו לכך שהגולן יהיה ישראלי, יכולים להרשות לעצמנו לעמוד מול אינטרס ישראלי מובהק כל כך?

השאלה היא האם באמת המיזם נדרש לצורך העצמאות האנרגטית. למיטב הכרתי, התשובה לשאלה זו היא שלילית. גילוי מרבצי הגז הטבעי במים הטריטוריאלי של ישראל ופיתוחם, מבטיחים עצמאות אנרגטית לישראל לעשרות שנים. ואם נכונות ההערכות שקיימים עוד מרבצי גז טבעי גדולים לא פחות – על אחת כמה וכמה. הגז הטבעי מבטיח אנרגיה נקיה וידידותית לסביבה לאין ערוך מזו של הנפט, ולכן מקומו וחשיבותו של הנפט ילכו וירדו.

שעה שהגז הטבעי מעניק לישראל עצמאות אנרגטית, האינטרס של ישראל הוא להשאיר את הנפט בגולן, אם אכן הוא קיים, באדמה. אולי בעוד עשרות שנים, כאשר יאזל הגז הטבעי, נדרש לו באמת לשם עצמאות אנרגטית? ואולי עד אז תומצא טכנולוגיה לשאיבתו בלי להרוס את משאבי הטבע של הגולן? ומצד שני, אולי אז הנפט כבר היה שייך להיסטוריה הרחוקה של פתרונות האנרגיה.

אני מאמין בפיתוח בר-קיימא – גישה מאוזנת, הנותנת מענה לצרכי הפיתוח והקדמה האנושית תוך שמירה מקסימלית על כדור הארץ ועל איכות הסביבה, למען הדורות הבאים. אנו, תושבי הגולן, גאים לשמור על ערכי הטבע והמורשת הגולניים למען עם ישראל כולו ולמען הדורות הבאים. כך התחייבנו בחזון הגולן. זו מחויבותנו.

אני מקווה מאוד, שבדיון המכריע בוועדה המחוזית ייעצר המיזם. אני מקווה שראש המועצה, אלי מלכה, יצביע נגד המשך המיזם.

* "שישי בגולן"