הבלוג של אורי הייטנר

הדיון הקיבוצי בסוגיית בית הספר התיכון, מתחלק לשתי סוגיות – עצם ההליכה יחד, על פי החלטה קיבוצית, לבית ספר אחד, ואם כן – לאיזה בית ספר. במאמרי, אתייחס לשתי הסוגיות. השורה התחתונה מופיעה כבר בכותרת.

          יחד

קהילה אינה מובן מאליו, לא כל שכן – קהילה שיתופית. קהילה היא תופעה חברתית שיש לבנות אותה, לטפח אותה, להשקות אותה, לטפל בה, אחרת לא תשרוד.

החינוך הוא אחד המרכיבים המרכזיים בבניין קהילה. החינוך המשותף הוא יסוד מוסד בקהילה שיתופית. החינוך הוא אחד הדגלים המרכזיים של אורטל מיום היווסדה.

החינוך המשותף מקיף את חברת הילדים והנוער שלנו, מלידתם ועד הליכתם לשנת שירות או לצה"ל. הוא מקיף הן את החינוך הפורמלי והן את החינוך החברתי-קהילתי. מערכת החינוך בגיל הרך והחינוך החברתי-קהילתי נעשים באורטל. בתי הספר אינם באורטל, אך משמעות השיתופיות בהם מתבטאת בהליכה של הילדים יחד לאותו בית ספר, כך שהם יצברו חוויות משותפות והקשר החברתי ביניהם יתהדק. המשמעות היא המעורבות שלנו, כקהילה, בהשפעה על בית הספר ועל חינוך ילדינו. וכמובן בכך ששכר הלימוד הוא במסגרת הערבות ההדדית והקופה המשותפת שלנו.

משמעות השיתופיות בחינוך נכונה בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון. בשיחה שעסקה בכך, טבעתי את ההגדרה "קולקטיביות נושמת". ההחלטה על בית הספר שלנו היא קולקטיבית. הרצון וההעדפה שלנו הם שילדינו ילכו יחד, לבית הספר שבו נבחר. עם זאת, אנו מכבדים החלטה של ילד והוריו ללמוד בבית ספר אחר. אנו תומכים בילד, מלווים אותו ומממנים את לימודיו בדיוק כמו ילד ההולך עם שאר חבריו לבית הספר שבו הקיבוץ בחר. כך אנו נוהגים היום, כך נהגנו מיום הקמתה של אורטל וכך ננהג גם בעתיד.

כיוון שאנו חפים מכפיה והבחירה היא חופשית, ניתן לדון באופן חופשי בשאלה מה באמת טוב לנו כקהילה ומה טוב לחינוך ילדינו. אני מאמין שטוב לנו ללכת יחד; שטוב לילדינו ללמוד יחד.

לאורך כל השנים אני תומך בלימודים ב"נופי גולן", אך כיוון שעמדתי לא התקבלה, ילדיי למדו ולומדים ב"הר וגיא"; לא רק מתוך כיבוד ההכרעה הדמוקרטית, אלא כיוון שאני מאמין שכך נכון.

          בגולן

לא בכדי הכותרת שנתתי היא בגולן, ולא "בנופי גולן". בעיניי השאלה אינה באיזה בית ספר ללמוד, אלא האם עלינו ללמוד בבית הספר של קהילת הגולן או בחוץ. הגישה שלי אינה גישה צרכנית, גישה של לקוח, הבודק את הסחורה – היכן היא טובה יותר, בבית ספר זה או אחר. הגישה שלי היא של שותף בקהילה, הנוטל אחריות על החינוך בקהילה, ועל כך שבית הספר בקהילה יהיה הטוב ביותר.

ילדינו אינם לומדים בגן של אורטל כי בדקנו ומצאנו שהוא טוב יותר מהגן של מרום גולן או של קדמת צבי. הם לומדים בגן של אורטל, כי זה הגן שלנו, ויחד עשינו אותו לגן הטוב ביותר באזור. זו גישתי לבית הספר התיכון. "נופי גולן" הוא בית הספר הקהילתי של הגולן, וכחברים בקהילת הגולן, עלינו להיות שותפים בו ולהפכו לטוב יותר מכל חלופה.

החזון הקהילתי של הגולן, מאז ראשית ההתיישבות, היא אזור מגוון מבחינת צורות ההתיישבות, המהווה מופת של קיום משותף בין בני צורות ההתיישבות השונות. אני חוקר בימים אלה את חזון "קצרין בירת הגולן" ויישומו. קצרין הוקמה במידה רבה בידי היישובים הכפריים בגולן, והחזון היה מערכת יחסים שונה לחלוטין מזו שהייתה מקובלת באותם ימים (ובמידה פחותה גם כיום) בין המרכז העירוני (קריית שמונה, בית שאן, בית שמש וכו') לקיבוצים סביבו. בית הספר "נופי גולן", כבית ספר המיועד לילדים העירונים מקצרין, לילדי המושבים ולילדי הקיבוצים, נועד להגשים את החזון. הבחירה של הקיבוצים לא להצטרף לבית הספר ולהמשיך לשלוח את הילדים ל"הר וגיא" בצפון ול"בית ירח" בדרום, פגעה קשות במימוש החזון.

טרם הקמת "נופי גולן" נערך דיון נוקב בקיבוצים בשאלה לאן לשלוח את הילדים. מול העמדה של הגשמת החזון החברתי של הגולן, עמדה התפיסה האידיאולוגית של בית ספר קיבוצי, המחנך את הילדים לאורח חיים קיבוצי.

במרץ 1982 העיתון "ארץ הגולן" הציג את שתי העמדות בקיבוצים: בית ספר קיבוצי או בית ספר משותף. כך הוצגה העמדה הדוגלת בבית הספר הקיבוצי: "לדעת חסידי גישה זו, הקיבוץ הוא צורת חיים, השונה מאוד מסביבתה. מטרת בית הספר היא לחנך חבר קיבוץ. משימה זו היא קשה ומורכבת ובית הספר חייב להיות מכוון אליה כולו. לכן, חייבים ילדי הקיבוצים להתחנך בבית ספר קיבוצי ועל ידי מורים חברי קיבוץ. החינוך הקיבוצי חייב להיות המשימה הראשונה של בית הספר ולהצביע הן בתכנית הלימודים, הן בתכנית החברתית והן בהתארגנות המשותפת עם בני קיבוצים במסגרת 'חטיבת בני הקיבוצים'. שהרי, אם הקיבוץ לא ייקח על עצמו את חינוך בניו ברוחו ובדרכו – לא יהיה לו עתיד.  

אין לראות בבית הספר הקיבוצי הסתגרות או התנשאות. לצורת חיים כה שונה, המתמודדת על קיומה, יש זכות מלאה לחנך את בניה בדרכה.  

בית הספר המשותף לקיבוצים ולצורות חיים אחרות (מושבים ועיר) לא יוכל לכוון את חניכיו לערכי הקיבוץ. ומאידך, אין זה מובטח, שהורי התלמידים שמחוץ לקיבוץ, יסכימו לשיטת החינוך הקיבוצית ולמחיר הרב שהיא עולה להורים.

במשך שנים רבות פיתחה התנועה הקיבוצית דרך חינוכית ואי-אפשר יהיה להמשיך בדרך זו בבית ספר שאינו קיבוצי".

היום ברור שבית הספר הקיבוצי רחוק מרחק רב מהרעיון המובע כאן. הוא אינו מחנך לקיבוץ. ממש לא. מה הסיבה לבדלנות של הקיבוצים בבית ספר נפרד, אם לא הסתגרות והתנשאות? אין לכך מקום. אין כל סיבה לכך. הגיעה השעה שהמחויבות שלנו לקהילת הגולן, תבוא לידי ביטוי גם בחינוך הפורמלי.

****

שלוש פעמים במשך השנים נערך באורטל דיון על בית הספר התיכון. הדיון הראשון היה ב-1988, לקראת עלייתו של נריה, בכור ילדי אורטל, לכיתה ז'. אסיפה רבת משתתפים דנה בשאלה, שכמובן לא נגעה רק לנריה, אלא קבעה את הכיוון של ילדי אורטל לשנים הבאות. אני תמכתי בכל לבי ב"נופי גולן". הייתי אז מזכיר הקיבוץ, העברתי החלטות והובלתי תהליכים רבים שביטאו את השקפת עולמי. אולם בנושא הזה, כישלוני היה חד משמעי. הייתי אחד משני חברים בלבד שתמכו ב"נופי גולן".

התמיכה ב"הר וגיא" נומקה באותם טיעונים שהופיעו בכתבה ב"ארץ הגולן" וגם ברצף החברתי של ילדינו עם חבריהם בקיבוצי צפון הגולן (באותם ימים "אביטל" היה בית ספר של הקיבוצים בלבד).

הפעם השניה הייתה כעבור עשור. היה זה בקדנציה השניה שלי כמזכיר. במסגרת התהליך האסטרטגי, החלטנו על הגדלה משמעותית של התקציב האישי, באמצעות קיצוצים נרחבים בתקציבים הכלליים. ישבתי עם כל מרכזי הענפים והוועדות בקהילה, נכנסנו לקרביים של תקציבם, ובדקנו כל דרך להתייעלות, כדי להגדיל את התקציב.

במרכז ההצעה שבניתי עם מרכז חינוך-בי"ס אבי ב', עמדה הצעה למעבר מ"הר וגיא" ל"נופי גולן", שהיה מוזיל באופן משמעותי את הוצאות החינוך. כמובן, שהצעתנו לא התמקדה רק בחיסכון, אלא גם בערך החינוכי החברתי של המעבר. הצעתנו נדחתה על הסף בפורום האסטרטגי הרחב, ולכן אפילו לא עלתה לאסיפה. הערכתי את העובדה שהחברים דבקו בתפיסתם החינוכית גם כשהאלטרנטיבה הייתה מגדילה את התקציב האישי, אף שהשקפתי החינוכית הייתה שונה.

הדיון השלישי היה לפני למעלה מעשר שנים, לצד המהלך של מעבר בית הספר היסודי לבי"ס שמונה שנתי. אחת המטרות המרכזיות של המהלך שהובילה המועצה, הייתה הכנת התשתית למעבר הקיבוצים בעתיד ל"נופי גולן". הקיבוצים בכלל, ואורטל בפרט, נאבקו בהחלטה.

באורטל הקמנו צוות בראשות אפרת, לבחינת היתרונות והחסרונות של כל אחד מבתי הספר, כדי לקבל החלטה רציונלית. הצוות בנה מדד של הדברים שאנו מחפשים בבית הספר, והשווה בין בתי ספר על פי המדדים השונים. ההנחה המוקדמת הייתה שלבטח "הר וגיא" יעלה בגדול על "נופי גולן" בכל הפרמטרים. אולם תוצאת הניקוד על פי המדדים הייתה: תיקו. המלצת הצוות הייתה שאין יתרון לבית ספר אחד על משנהו, אבל אנחנו נמשיך ללמוד ב"הר וגיא", כי שם הנשמה שלנו.

הדיון הציבורי היה טעון מאוד, רווי בהתנגדות חריפה למועצה, לראש המועצה ולסגניתו. כמנהל המתנ"ס הייתי בצוות המוביל של אגף חברה וקהילה במועצה, שהוביל את המהלך, ובאופן אישי תמכתי בו בכל לב, ולכן העוינות והכעס באורטל הופנו גם אליי. לא זו בלבד שהייתי "אחד נגד מאה", חברים גם נתנו לי את התחושה שאני "שתול", אם לנקוט בלשון הימים האלה.

האמת היא שהדיון אז היה "משחק מכור". לשמחתי הרבה, היום האווירה שונה לגמרי. איני יודע מה תהיה ההחלטה הסופית, אך הפעם אני חש בפתיחות רבה לכל דעה, ומכאן שניתן לקיים דיון אמתי.

****

בתקופת הדיון הקודם, אמרו לי חברים שכאשר יהיו לי ילדים ב"הר וגיא" אני אדבר אחרת... הבהרתי שזה לא ישפיע, כי עמדתי היא ערכית, עקרונית. אין היא עמדה נגד "הר וגיא" כבית ספר, אלא נגד ההליכה ללמוד מחוץ לקהילת הגולן. אדרבא, אמרתי, ניישם ב"נופי גולן" דברים טובים הקיימים ב"הר וגיא".

היום, אחרי שבע שנים כאבא לילדים ב"הר וגיא", אני רחוק מלהתפעל. "הר וגיא" הוא בית ספר טוב. לא הרבה מעבר לכך.

לעומת זאת, "נופי גולן" היום טוב הרבה יותר מכפי שהיה בבדיקה הקודמת, בפרמטרים רבים. אני מאמין, שאם נערוך היום טבלה על פי המדדים של הבדיקה הקודמת, הכף תטה לכיוון "נופי גולן".

וכאמור, לא זו הסיבה לכך שאני תומך בהליכה ל"נופי גולן". אני תומך בכך בשל העיקרון של: יחד בגולן.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל