הבלוג של אורי הייטנר

כותרת א': דו"ח ה-OECD קובע שישראל סובלת מעוני מחפיר, מאי שוויון קיצוני, ממערכת חינוך קורסת ומשחיתות.

כותרת ב': דו"ח ה-OECD מצביע על ישראל כעל מדינה יציבה, בעלת כלכלה חסונה, שביצועיה המקרו-כלכליים טובים, מדיניותה שקולה, שיעור הצמיחה בה גבוה, האבטלה בירידה ואזרחיה מרוצים ושמחים.

איזו משתי הכותרות נכונה ואיזו שגויה? כל הכתוב בכל אחת משתי הכותרות – אמת לאמתה. אכן, אלה דברים שנאמרו בדו"ח. אבל כל אחת משתי הכותרות מציגה חצי אמת, שהיא גרועה משקר. כל כותרת המציגה רק את חצי האמת, עושה זאת מטעמים פוליטיים זרים, ואינה מבטאת מחויבות לפתרון.

סיקור הדו"ח באופן המציג רק את השלילה ומוסיף כתבלין את שביעות הרצון של האזרחים, כדי להגחיך אותם כטמבלים שמרוצים כשדופקים אותם ולכן הם ימשיכו להידפק, הוא סיקור מוטה ולא ענייני. וכך גם סיקור המבליט את החיוב ומצניע את השלילה, כאילו מדובר בסוגיות שוליות וזניחות.

אלתרמן כתב בטור השביעי ב"דבר", בשיר "סיום": "את הרע צריך לראות כדי להילחם בו / על הטוב צריך לשמור כדי להתנחם בו. / אל תרכיבו משקפיים / לא קודרות ולא שמחות / הסתכלו נא בעיניים / בעיניים פקוחות".

השיר הזה הוא המוטו של כתיבתי ושל השקפת עולמי. זה כשלושים שנה יש לי טור שבועי בעלון אורטל, הנקרא "בעיניים פקוחות".

התייחסות עניינית לדו"ח ה-OECD תבחן אותו בעיניים פקוחות, תלמד מן האורות והצללים שבו, כדי להעצים את האורות ולמזער את הצללים. זו הדרך היחידה לתיקון אמת. התעלמות מהביקורת הנוקבת על העוני, השחיתות והפערים תנציח את המצב ואף תחריף אותו. התבשמות משביעות הרצון של האזרחים תוך התעלמות מהבעיות, עלולה לדרדר את החברה הישראלית למציאות שבה שביעות הרצון תתהפך, וכעס, אכזבה ותסכול יהפכו לפצצת זמן חברתית, שכן לא לעולם חוסן.

שביעות הרצון נובעת מכך שהישראלים אוהבים את ארצם, אוהבים את מדינתם, אוהבים את עמם. הישראלים הם פטריוטים, וחרף העובדה שהמערכת הפוליטית והתקשורתית פלגנית ולעומתית, מעמיקה את השסעים בחברה וזורה מלח על פצעיה – הסולידריות החברתית והערבות ההדדית הם עדין ערך בסיסי בחברה. שביעות הרצון נובעת מכך שישראל היא דמוקרטיה ליברלית שאזרחיה נהנים מחרויות האדם והאזרח. שביעות הרצון נובעת מגאווה בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ושל הכלכלה הישראלית, חרף מצב המלחמה המתמשך שנגזר עלינו מיום הקמת המדינה, המוקפת בציוויליזציה עוינת המסרבת להשלים עם קיומה.

ניסיון להתעלם משביעות הרצון, להגחיך אותה, לשכנע את הישראלים שרע להם והם סובלים, לא תוביל לתיקון חברתי ולהתמודדות עם הכשלים, כי יאוש אינו מביא לתיקון. תיקון ניתן להביא רק באמצעות תקווה ואמונה שיש אור בקצה המנהרה.

ללא הכרה בחוסננו ובטוב הקיים בנו, לא יהיה לישראלים אמון ביכולת לתקן את העוולות, העיוותים והכשלים. אולם ללא הכרה בעוולות, בעיוותים ובכשלים ובחובה הלאומית ומחויבות המנהיגות לתקן אותם, נשקע במדמנה מתוקה כבגן עדן של שוטים. 

* "ידיעות הקיבוץ"