אם תעוף
הציפור / להקת אחרית הימים
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 9.2.16
ביום ראשון הוקדשה התכנית "ארבע אחרי הצהרים" בגל"צ
לשיריו של הזמר והשחקן גבי שושן, ששם קץ לחייו בשבת. כל השירים שהושמעו בתכנית,
ללא יוצא מן הכלל, היו מראשית שנות השבעים. יתכן שהסיפור הזה מעיד על הטרגדיה של
האיש.
בגיל עשרים, גבי שושן היה כוכב עולה בשמי המוסיקה הישראלית, גיבור
תרבות, אחד מזמרי הרוק והפופ הבולטים בישראל. בערך בהיותו בגיל 23-24 ההצלחה שלו
פסקה באחת. מאז, במשך למעלה מארבעים שנה, הוא לא הצליח לשחזר אותה. כל מה שניסה
לעשות – נכשל. כאשר ניסה להופיע עם חומר חדש, הקהל דרש את "שש עשרה מלאו
לנער", "להשתטות לפעמים" ו"בראשית". בגיל 25 עזב גבי
שושן את הארץ, ונכשל בארה"ב. בגיל 34 הוא חזר לארץ ונכשל בישראל. הוא נכשל
מבחינה כלכלית. הוא נכשל מבחינה משפחתית והיה בנתק מילדיו. הוא הידרדר לסמים. והוא
סבל מדיכאון ומחרדות. הוא סבל מבדידות קשה. זה כל כך כואב, במיוחד לנוכח ההבטחה
הגדולה שבנסיקתו הגדולה, בראשית שנות השבעים.
גבי שושן נולד במרוקו ב-1950 ועלה לישראל בגיל 5. מילדות נמשך
למוסיקה, למד באופן עצמאי לנגן בגיטרה שאותה בנה בעצמו. בגיל 15 החל את הקריירה
המוסיקלית שלו בלהקות הקצב של רמלה. הוא היה חבר בלהקת "הגולדפינגרז" עם
ניסים סרוסי ולאחר מכן בלהקת השוקולדה עם צביקה פיק. עם צביקה פיק הוא שיחק במחזמר
"שיער", בתרגומו של אהוד מנור, ב-1970. זו הייתה הנסיקה הגדולה של שניהם,
ששיחקו בתפקידים הראשיים.
שושן השתתף בסרטים הגדולים של התקופה – "קזבלן",
"השוטר אזולאי" ו"לופו" וכסולן במחזמר "אני שאיש לא
מכיר" והיה סולן וגיטריסט בלהקת הרוק האיכותית "אחרית הימים".
ב-1973, בגיל 23 הוציא את תקליט הסולו הראשון, "נער כחול עיניים", עליו
עבד יחד עם קובי אושרת. תקליט זה כלל את להיטי הענק שלו, "שש עשרה מלאו
לנער" שכתב עלי מוהר והלחינו קובי אושרת וצביקה נוי, "בראשית"
שכתבו אהוד מנור והלחין צביקה נוי ו"ילדה קטנה" שאף אותו הלחין צביקה
נוי, למילותיה של סמדר שיר.
ההצלחה של גבי שושן לא הייתה מקרית. מדובר בזמר בעל איכות קולית יוצאת
דופן, ומנעד קולי רחב ביותר, המאפשר לו לנוע בחופשיות בין אוקטבות שונות תוך שמירה
על היציבות והעוצמה של קולו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפזמונים של "שש עשרה
מלאו לנער" ו"ילדה קטנה". הוא בורך בחוש קצב, בעוצמה רבה; מבחינה מקצועית
היו לו כל הסיבות להצלחה הגדולה, וכל הסיבות להמשיך בהצלחה. הסוד אינו הצלחתו אלא
כישלונו.
שמא היה זה יצר הרס עצמי, או סתם חוסר מזל ובחירות שגויות. לא ברור,
אך כל ניסיונותיו לשקם את הקריירה, מאז חזרתו לישראל ב-1984, כשלו. לאחרונה הצליח
לגייס בגיוס המונים כסף לתקליט חדש, ודומה היה שאולי הפעם יצליח הקמבק. התקווה
הזו, ניגודם של הדיכאון והחרדות, לא התממשה. החרדות, הדיכאון והבדידות ניצחו.
גבי שושן היה דמות טרגית. ובין שיריו בחרתי שיר המתאים לסיפורו. השיר
הוא שירו של חנוך לוין בלחנו של זוהר לוי "מה אכפת לציפור", שאותה שרה
להקת "אחרית הימים", שגבי שושן היה אחד מחבריה.
להקת "אחרית הימים" פעלה בשנים
1971-2. זוהר לוי, מייסד הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורער, בחר כמה מן הקולות הצעירים הבולטים
והמוכשרים ברוק הישראלי הצעיר – אלי מגן, גבי שושן, יצחק קלפטר ומירי אלוני. שושן היה סולן וגיטריסט.
הלהקה הייתה איכותית מאוד, זכתה להערכה
רבה ונבחרה ללהקת השנה בכל הרשתות והעיתונים ולפרס "כינור דוד", אחד הפרסים
היוקרתיים ביותר בתחומי האמנות השונים באותן שנים. אולם להופעות שלהם כמעט לא הגיע
קהל, הם נחלו כישלון מסחרי, והם התפוררו בתהליך מואץ שהחל עם פרישתה של מירי אלוני,
סולנית הלהקה, שהתקשתה להתחבר לסגנון הרוק הכבד, שלא היה מקובל באותם ימים.
מי שניסה להציל את הלהקה היה אריק איינשטיין. הוא יצא לסיבוב הופעות
עם הלהקה – הופעה שחציה של הלהקה וחציה שלו כשהלהקה מהווה להקת הליווי שלו. אריק
גם השתתף בהקלטת השיר "יש לי יום הולדת" בשירה וקולות. אך דבר לא עזר. המופע
לא התרומם. הלהקה התפזרה עוד בטרם יצא לאור תקליטה המצוין.
על אף כישלונה המסחרי, עד היום נחשבת הלהקה
לאחת הטובות והאיכותיות ביותר שפעלו כאן. ומבין כל שיריה
היפים, השיר ששרד יותר מכל שיר אחר, הוא "מה אכפת לציפור", המוכר יותר
על פי מילות הפתיחה שלו "העץ הוא גבוה".
כמו בכל שיריו ומחזותיו של חנוך לוין,
גם בשיר הזה הוא מציג את העולם כמקום אפל, רע, חסר רחמים, חסר סולידריות, חסר
תקווה. זהו שיר אלגורי המציג באמצעות גיבוריו מציאות נטולת שמץ של סולידריות. העץ,
הים, הציפור והאדם חיים בכפיפה אחת, אבל לאיש לא אכפת מרעהו. "מה אכפת לו לים
שהעץ הוא ירוק?" "מה אכפת לו לעץ שהים הוא כחול?" ניצנים של קשר אנושי
מגלה האדם – "אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים". הוא אינו אוטיסט חברתי,
אלא הוא קשוב לסביבה ויכולת כתיבת השירים שלו מותנית בהיות הציפור לצדו. התקווה, מעט
האופטימיות, אובדת במהרה. "מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?"
גבי שושן הוא במידה מסוימת דמות חנוך לוינית. חייו האומללים היו חיי
בדידות וכאלו התגשמה בהם תמונת חוסר התקווה שבשיר: "אם תעוף הציפור לא ישיר
עוד שירים. מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק".
ויתכן שהציפור היא אנחנו, החברה שלא השכילה לפרגן לגבי שושן ולהעביר
לו את המסר שאכפת לה ממנו ואכפת לה שישיר ולא ישתוק.
צר לנו על גבי שושן, זמר גדול שחי חיים אומללים ומת בנסיבות טרגיות כל
כך. ואנו יכולים להתנחם בשירים שהותיר לנו, ולהבטיח שאחרי מותו הוא לא ישתוק, אלא
ישיר.
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,
הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,
אם הים הוא עמוק, מה אכפת לו לעץ,
מה אכפת לו לים שהעץ הוא ירוק.
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,
יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,
אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לעץ,
מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק.
הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,
יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,
אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לים,
מה אכפת לציפור שהים הוא עמוק.
אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק,
אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,
אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,
מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
