הבלוג של אורי הייטנר

שלושה גיבורים בפרק י"ג: מלך ישראל ירבעם בן נבט, איש האלוהים מיהודה והנביא מבית אל.

מה עושה ירבעם בן נבט? אחרי פילוג הממלכה הוא מפלג גם את תרבות ישראל, את דת ישראל, מתוך כוונת מכוון של סופיות הקרע. הוא הקים עגלי זהב ובמות לעבודה זרה. הוא הקים בבית אל מקדש חלופי למקדש בירושלים. הוא שינה את מועדם של חגי ישראל. הוא מבצע בעצמו את הפולחן, בניגוד להפרדת הרשויות שבה נאסר על המלך לבצע את הפולחן.

מה עושה הנביא מבית אל? הוא משקר ביודעין, במצח נחושה, לאיש האלוהים. אחרי ששמע על האיסור המוחלט לאיש האלוהים לאכול ולשתות בטרם יחזור ליהודה, הוא בודה מלבו התגלות שכביכול הייתה לו שהתירה את האיסור שקיבל איש האלוהים. במעשיו, הוא מביא למותו של איש האלוהים.

מה עושה איש האלוהים? הוא יוצא בשליחות האל ומבצע אותה. באומץ רב הוא מתקרב אל המלך בעת ביצוע מעשה הפולחן ואומר לו דברים קשים ביותר. הוא חוזה את העתיד בדייקנות שאין כמותה בכל התנ"ך. הוא נלחם בעבודה הזרה. הוא מסרב להצעת המלך לסעודת מלכים, שאולי הייתה יכולה להשפיע על המלך ולקרבו, מתוך דבקות בהנחיות שקיבל, שאסרו עליו זאת. ... ובתום לב הוא מאמין לדבריו של הנביא מבית אל. ואגב, הנביא מבית אל הוא אמנם נביא שקר – פשוטו כמשמעו, הרי הוא שיקר. אולם הוא אכן נביא ה'. עובדה – אלוהים דיבר אליו ישירות: "וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ". מן הסתם, איש האלוהים ידע על קיומו של הנביא, ולא הייתה לו סיבה לחשוד בו שהוא משקר.

במקרה הגרוע מדובר בטעות בשיקול דעת, של מי שביצע בשלמותה שליחות חשובה ומסוכנת.

ומי מבין השלושה נענש בעונש מוות? איש האלוהים.

וכל זאת, כיוון שבתום לב עשה... מה הוא עשה בסך הכל? איזה חטא מוסרי? איזו התנהגות שאינה ערכית, בלתי הולמת? בסך הכל עבר בתום לב על הוראה שרירותית, חסרת פשר, לא לאכול עד שובו.

וכשאני קורא את הפרק אני מתפלץ מחוסר הצדק וחוסר ההיגיון.

* 929