הבלוג של אורי הייטנר

בבוקר בהיר מתעורר ירון דקל וקורא בעיתון על "הגסות והבוטות" שבה הוא "מיישר קו עם פטרוניו הפוליטיים". "גלי הליכוד", הכתיר מאמר המערכת של "הארץ" את השיימינג המקארתיסטי נגד דקל. וכל זאת למה? כיוון שהעז להקצות זמן שידור לאראל סג"ל, איש הציונות הדתית. זהו חטא בל יכופר. דקל הוסיף חטא על פשע, כשהעז, שומו שמיים, לנגוס מזמן תכניתו של רזי ברקאי. משבצת השידור של ברקאי ניתנה לו עוד בטרם היה אינטרנט בעולם. העולם כולו השתנה מאז. אבל בנחלת אבותיו של ברקאי אסור לנגוע, והזר הקרב יוקע.

 דקל הוא מטובי העיתונאים בישראל, מקצוען עתיר זכויות והישגים. גל"צ בניהולו היא תחנת הרדיו המשובחת בישראל. אך כל אלה לא יעמדו לו בפני בית הדין של השבט. דריסת רגל לכיפה סרוגה? לא בתחנה "שלנו".

מקובל להאשים את גל"צ ב"שמאלנות" ובכך שהיא נשלטת בידי חונטה סגורה שאינה נותנת ביטוי לאחרים. איני מקבל את התמונה הזאת. נכון שגל"צ והתקשורת מזוהים עם ה"שמאל" החילוני. הסיבה לכך אינה הדרת ימנים ודתיים, אלא הדרה עצמית במשך עשרות שנים, מתוך בוז לתקשורת ולאנשי התקשורת. המסר היה ש"אנחנו עושים והם מברברים", "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

בשנים האחרונות חל שינוי בקרב הציבור הימני ובעיקר בציונות הדתית. יותר ויותר מופנמת ההכרה בחשיבות התקשורת ומכאן שיש לעודד השתלבות בני המגזר המוכשרים בתקשורת כשליחות חשובה. זוהי מגמה מבורכת בהחלט.

ההשתלבות היא גם בגל"צ, והחלה עוד לפני תקופתו של דקל. צירופו של אראל סג"ל, עיתונאי מוכשר ומוצלח, היא צעד מבורך בכיוון זה. אך "הפלורליסטים" הפתוחים לגמרי לכל דעה "פלורליסטית", ובלבד שתהיה "פלורליסטית" בדיוק כשלהם, פתחו מיד בקמפיין הגעוואלד, של מי שגונבים להם את החזקה על השידור, הרשומה על שמם בטאבו מקדמת דנא.

ההתקפות על דקל משמאל, דומות להתקפות עליו מימין, אלא שבניגוד להתקפות מן הימין הן אינן של טוקבקיסטים מתלהמים, אלא של מאמר מערכת מתלהם של עיתון סולידי המיועד לאנשים חושבים.

על המקארתיזם הזה כתבה לפני למעלה משלושים שנה נעמי שמר:

אם אתה משורר / אתה הופך בן לילה לחרזן / ואם סופר היית / מעכשיו תהיה משוגע וגרפומן. / כל אלה שקשרו לך כתרים / ושרו לך שירי תהילה בציבור, / כל אלה שמגינים בגופם / על חירות המחשבה וחופש הדיבור, / כל אלה יעמידו אותך עכשיו / אל עמוד הקלון. // יצביעו על משוגותיך / יחרימו אותך במסיבות סלון. / בטורים של יום שישי / תהיה לבז ולמשיסה. / יאכלו אותך בלי מלח / יתלו אותך עם הכביסה. / יוכיחו  שנעשית / חסר נפש חסר טעם וחסר כישרון, / וכל זאת מרגע שיצאת מן הארון. 

* "ישראל היום"