לשיר אתך
/ בועז שרעבי ושושנה דמארי
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 16.2.16
הפינה מוקדשת היום לשושנה דמארי, במלאת עשור למותה. דומה שאין קלישאה
שטרם נאמרה עליה, אך האמת היא שלא הייתה עוד זמרת נערצת כמוה בכל תולדות הזמר
העברי. לא בכדי היא זכתה לתואר "מלכת הזמר העברי". השילוב של הקול
העוצמתי יוצא הדופן שלה, עם הנוכחות הבימתית הכריזמטית כל כך, ולבושה הייחודי עם
שמלותיה הרקומות ותכשיטיה הגדולים, וגם העובדה שגדולי היוצרים כתבו לה את הטובים
בשירי הזמר שלהם, הם שיצרו לה את ההילה המלכותית. והיא, שבין מעלותיה הרבות קשה
למנות גם את הצניעות, ראתה בעצמה מלכה, דרשה יחס כאל מלכה, וקיבלה אותו.
שושנה דמארי היא כלת פרס ישראל לזמר עברי – אחת משלושה זמרים בלבד
שזכו עד כה בתואר הנכבד. ובנוסף לפרס זה היא זכתה לאורך השנים בכל פרס ועיטור
אפשריים, לתארי ד"ר לשם כבוד ובשנת השישים למדינת ישראל, שנתיים אחרי מותה,
נבחרה בידי המאזינים והצופים בערוץ הראשון ורשת ג' לתואר "זמרת השישים"
- הזמרת האהובה ביותר בכל שנות המדינה.
שושנה דמארי נולדה בחבל דמאר שבתימן ב-1923 ובגיל שנתיים עלתה לארץ.
אמה הייתה זמרת ומקוננת באירועי העדה התימנית, אחיה הבכור סעדיה היה שחקן, זמר
וקריין ובאופן טבעי, היא נמשכה מילדות לבמה, ואפשר לומר גם שנמשחה מילדות למלכות.
כבר כילדה היא ליוותה את אמה בשירה ובתוף, וכנערה צעירה הצטרפה כזמרת ושחקנית
ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית". היא הופיעה עם הלהקה ברדיו ובגיל 15
הופיעה לראשונה ברדיו כסולנית, בתכנית של שירי שלום שבזי. בגיל 16 כבר הופיעה
לראשונה במופע יחיד, בליוויו של המלחין והפסנתרן, מגדולי המוסיקאים שפעלו כאן –
נחום נרדי.
נסיקתה הגדולה הייתה עם הצטרפותה בגיל עשרים לתיאטרון המוסיקלי
"לי-לה-לו", שהיא הייתה בו הסולנית. שם החל הקשר האמנותי שלה עם שני
יוצרים דגולים. האחד הוא משה וילנסקי, שלאורך עשרות שנים כתב בעבורה רבים משיריו.
השני הוא אלתרמן, שוילנסקי הלחין בעבורה רבים משיריו. אלתרמן ווילנסקי היו הכותבים
העיקריים ל"לי-לה-לו" אך הקשר עמם נמשך הרבה מעבר ללהקה זו. בין השאר
כתבו לה אלתרמן ווילנסקי את השירים התימניים הרבים שלהם, ובהם "בכרמי
תימן" ו"מרים בת נסים". גדול להיטיה בכל הזמנים, והשיר המזוהה עמה
יותר מכל, נכתב בידי השניים בעבורה לתיאטרון "לי-לה-לו" –
"כלניות". וילנסקי הלחין בעבורה גם משירי משוררים ופזמונאים אחרים,
כיעקב אורלנד, יחיאל מוהר ועוד.
במלחמת השחרור הרבתה שושנה דמארי לעבור בין יחידות צה"ל ולהופיע
בפניהם, והייתה האלילה הנערצת של החיילים. באותם ימים היא הופיעה גם במחנות
בקפריסין בפני המעפילים שגורשו בידי הבריטים, וכבשה גם את אהבתם, כאשר הופיעה
בפניהם בעברית וביידיש. בתקופת המלחמה היא הקליטה שירי מלחמה רבים, ובהם
"יצאנו אט", "היו זמנים", "בת שבע", "הטנדר
נוסע" ו"שועליו של שמשון" שהשמענו לא מכבר בפינה זו. בתקופה זו היא
כבר הפכה למלכת הזמר, ללא עוררין. הקהל נהר להופעותיה וקנה את תקליטיה. ולאורך כל
שנות החמישים והששים, היא הייתה הפופולרית בין כל זמרות התקופה. לצד הצלחתה
בישראל, היא הופיעה רבות ברחבי העולם, בעיקר בקהילות היהודיות, וגם שם זכתה לאהבה
והערצה ולהצלחה רבה.
החל בשנות השבעים שושנה דמארי הורידה הילוך, לא הרבתה להופיע ולהקליט,
ובהופעותיה התבססה בעיקר על החומר הישן והמוכר שלה, אך מדי פעם שבה והפתיעה, אם
בשיר המקסים "אדם לאדם" בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ב, בלהיט הענק
"אור" של נעמי שמר והתקליט "אור" שהקליטה עם מתי כספי ב-1988
והשירים שהקליטה שנה טרם מותה, כבר בעשור התשיעי לחייה, עם עידן רייכל הצעיר. הם
אפילו התחילו לעבוד על מופע משותף, שלא יצא לפועל בשל מותה בעקבות מחלת דלקת הראות
בה לקתה.
במלאת עשור למותה, נערך שלשום מיזם מיוחד של רשת ג' ו-ynet – חמש שעות
של גרסאות כיסוי לשיריה. לי יצא לשמוע בינתיים שיר אחד – גרסה מקסימה של מירי
אלוני ל"אדם לאדם".
לפחות שלושה שירים נכתבו על שושנה דמארי. ב-1997, כתב לכבודה אהוד
מנור את השיר "עדיין כאן", שבו היא מספרת את אהבתה לבמה ומבטיחה שתמיד
תחזור אליה.
על הבמה כל לילה,
אני נולדת מחדש.
כי בשבילי במה היא בית,
היא בשבילי מקדש.
ומחיאות כפיים -
הן כמו מרפא לנשמה.
לכן אני כבר לא ארד מן הבמה.
משה וילנסקי החל להלחין את השיר, אך הוא נפטר בטרם השלים את המלאכה,
ויוסי בן נון המשיך בהלחנה.
לטקס קבלת פרס ישראל ביום העצמאות הארבעים, כתבו לכבודה דודו ברק
ויאיר קלינגר את השיר עגילי דמאר, שאותו ביצעה בטקס ירדנה ארזי.
הזמרת מתימן
שושנת הארגמן
מגישה כלניות ושיר הלל
ולך האיש השר
על כל עגילי דמאר
היא מזכרת עד מארץ ישראל.
השיר השלישי, אותו בחרתי להשמיע היום, הוא שירם של אהוד מנור ובועז
שרעבי, "לשיר אתך". בועז שרעבי העריץ מילדותו של שושנה דמארי, וחלם לשיר
אִתה. רק כאשר כבר היה זמר ותיק ומוערך, העז להגשים את החלום. אהוד מנור תמלל את
המסרים שבועז שרעבי השמיע באוזניו, וביטא את חלומו של הזמר המעריץ לשיר עם מושא
הערצתו. הם הופיעו עם השיר בדואט, לראשונה ב-1987. וכעבור שנה אני חיקיתי אותה
בדואט עם שלמה ברדה בקיבוץ אורטל, בפרודיה על השיר (וכמובן שאי אפשר לדלג על הפרט
החשוב כל כך בביוגרפיה שלה). אבל אנחנו נתפשר הפעם על הביצוע המקורי של בועז שרעבי
ושושנה דמארי, ואני מפנה את תשומת לבכם לסולו סקסופון הנפלא של פטר ורטהיימר.
לך רציתי להודות מזמן,
באורך החם נבטו שירי.
כלנית הבאת לי מתימן,
אל הגיא.
כמו פרש אבוד סובב בגן
ובידי פורחים שני שושנים,
האחד אדום, שני לבן.
שר אני אתך פתאום,
זה כמו חלום, זה כמו חלום.
שער משאלות נפתח,
לשיר אתך, לשיר אתך.
הלבנה אשר תלויה מעל
מישירה עכשיו את מבטה.
היא שלך הלילה אל תשאל,
קח אותה.
טוב לשיר אתך פתאום,
לרקום חלום, לרקום חלום.
שני קולות והבטחה,
לשיר אתך, לשיר אתך.
עד הבוקר בסירה אחת,
יחד לחתור ולקוות,
מחכים על מים למחר
שיבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
