נחמה / חוה
אלברשטיין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 15.3.16
לפני חודשים אחדים, כשהתפרסמו הקטגוריות של פרסי ישראל לשנה זו, ובהם
הזמר העברי, חשבתי שחוה אלברשטיין היא האמנית הראויה ביותר לפרס. כתבתי על כך בכמה
מקומות ודיברתי על כך בפינה זו.
בסופו של דבר מי שתקבל את הפרס היא המלחינה נורית הירש, שאף היא ראויה
בהחלט לפרס. אקדיש לה היום את הפינה, בשיר שלה בביצוע המועמדת שלי, חוה אלברשטיין.
חוה אלברשטיין הצעירה הקליטה ב-1967 את השיר הראשון שנורית הירש
הלחינה, "פרח הלילך", שבוצע לראשונה בפי שלישיית שריד. היא שרה שירים
נוספים שלה, כמו "מקהלה עליזה" ועוד. אני בחרתי להשמיע את "נחמה".
נורית הירש בת ה-74 היא יוצרת פוריה מאוד, הניצבת כבר 50 שנה בשורה
הראשונה של הזמר העברי. היא כתבה למעלה מ-1,600 שירים, בסגנונות רבים והחותם העמוק
שהטביעה הוא רב תחומי. אין כמעט תחום במוסיקה הישראלית, שלא נמצא בו את טביעות
אצבעותיה.
שירי ילדים? הילדים שלי גדלו על הקלטת המקסימה שלה
"דיג-דיג-דוג", אך גם אני כילד גדלתי על "מקהלה עליזה" ולאורך
כל השנים היא יצרה לילדים, לפסטיבלי הילדים ולפסטיגלים.
מוסיקה חסידית ותפילות? "עושה שלום במרומיו" שהלחינה
לפסטיבל הזמר החסידי הוא קלסיקה עד שנדמה שהלחן הוא מתקופת התנ"ך.
מוסיקה לקולנוע? "בלדה לשוטר" שהלחינה למילותיו של אהוד
מנור לסרט "השוטר אזולאי" נבחר לפני שנים אחדות לשיר האהוב ביותר על
הקהל בתולדות הקולנוע הישראלי, ואי אפשר לשכוח את "תני לי יד" של בועז
שרעבי מן הסרט "מאחורי הסורגים".
תיאטרון? "אח יא ראב" מן המחזמר "סלאח שבתי" אף
הוא נכס צאן ברזל, בליבת הקלסיקה הישראלית.
אירוויזיונים? השיר הראשון שייצג את ישראל באירוויזיון, בשנת 1973,
כאשר עוד לא התביישנו בשפה ובתרבות שלנו וטרם שיגרנו חקיינות לועזית פרובנציאלית,
היה "אי שם" שנורית הירש הלחינה למילותיו של אהוד מנור בביצוע אילנית.
נורית הירש שניצחה על התזמורת בשיר הזה, הייתה האישה הראשונה שניצחה על התזמורת בתולדות
תחרויות האירוויזיון. הצמד אהוד מנור ונורית הירש, שהרבה מאוד ליצור יחד, כתב גם
את השיר הישראלי הראשון שניצח באירוויזיון, "אבאניבי", בביצוע יזהר כהן.
נורית הירש הלחינה לטובי הפזמונאים והמשוררים, וכאמור הפרטנר העיקרי
שלה היה אהוד מנור. פרטנרית נוספת היא רחל שפירא שנורית הירש הלחינה אחדים משיריה,
שהאחרון שבהם הוא "געגוע אינסופי" שהשתיים כתבו לפני כשנתיים לעמיר
בניון. שני השירים המצליחים ביותר המשותפים לרחל שפירא ונורית הירש הם "בוא
בשלום" ו"נחמה". שני השירים מזוהים עם מלחמת לבנון הראשונה, אולם
בראיון לאחד העיתונים לפני שנים אחדות, סיפרה שפירא שהיא כתבה אותם כשנה טרם
המלחמה.
הביצוע המקורי של "נחמה" היה של אילנית, הזמרת המזוהה ביותר
עם נורית הירש, ששרה רבים מאוד משיריה. כעבור שנים אחדות הקליטה חוה אלברשטיין
גרסת כיסוי, שבאופן טבעי עלתה על גרסת המקור, ולכן אני מעדיף להשמיע אותה.
השיר מזוהה עם מלחמת לבנון הראשונה, בראש ובראשונה כיוון שהוא היה אז
פופולארי מאוד, וזכה להשמעות רבות. הוא ביטא את תחושת הדכדוך, הדאגה והכמיהה לאיזו
נחמה. הוא דיבר על "מי שחווה את בערת הקיץ, לבו לבית, ופני הנוף ראי
לחרדותיו". יש בשיר, כמו בשירים אחרים של רחל שפירא, כמיהה ליום חולין, בלי
לבקש גדולות ונצורות.
בשיריה תמיד יש משהו סתום, מסתורי. "ולכאורה עסקנו בשלנו" –
מהו אותו "שלנו" שעסקנו בו? ולמה רק לכאורה עסקנו בו? מהן התמורות
שנכנסות בפתח? מהן הגדולות והנצורות שאיננו מבקשים וכד'. וחרף המסתורין, המסר מובן
למאזין, הרבה בזכות לחנה של נורית הירש – הצורך של האדם בנחמה. הצורך של האדם בכל
מחווה של חסד. המחוות של החסד, אינן בגדולות ובנצורות, אלא נשאבות גם מן הקריאות
שברחוב ובעיקר באהבה ובזוגיות. "זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה.
לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה".
ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.
מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.
מי שחווה את בערת הקיץ,
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו.
זה בזו נביט...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
