הבלוג של אורי הייטנר

לאורך התנ"ך כולו, אנו נחשפים שוב ושוב למלחמה של התורה ושל נביאי ישראל בקורבנות אדם. מכאן, שבהשפעת הסביבה, הייתה תופעה כזאת בעם ישראל, תופעה מושרשת, שהיה צורך לנהל נגדה מלחמת חורמה. קורבן אדם היא התגלמות המושג: תֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם. ובפרק שלנו, מלך יהודה בכבודו ובעצמו, אחז בן יותם, נותן דוגמה אישית בביצוע התועבה: "וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אלוהים הוריש את עמי כנען מן הארץ, כדי שעם ישראל לא יושפע מתועבת הקרבת הילדים. וזה לא עזר.

התועבה הזו היא תועבה דתית, אך היא בראש ובראשונה תועבה מוסרית. שוב דבר טוב לא יקרה תחת מנהיגותו של מלך נתעב, המבצע תועבה כזו.

הפרק הזה, בהמשך לפרקים הקודמים, מתאר את ההידרדרות של ממלכות ישראל ויהודה אל החורבן. בפרק הקודם קראנו על מסע הניצחון של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכבש שטחים נרחבים ממלכת ישראל והגלה את אוכלוסייתם. מה עושה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, מלך ישראל? ניתן היה לצפות שיתמסר להגנת הממלכה מפני אשור, לכריתת בריתות עם שכנים מול המעצמה המאיימת, ומי בן ברית פוטנציאלי לברית הגנה כזאת אם לא יהודה, הממלכה האחות? אך לא, בחירתו של פקח אחרת. הוא כורת ברית עם האויב הארמי נגד... יהודה. וכך ארם, הלא היא סוריה, כובשת את אילת שבדרום (!) ומנשלת את תושביה היהודים. ישראל וארם הטילו מצור על ירושלים.

התוצאה היא הזמנת אשור בידי מלך יהודה. מלך אשור, שתחביבו הוא הגליית אוכלוסיות, מוזמן בידי אחז להגן עליו מפני ברית ארם ישראל. וכך מערב אחז את אשור, המעצמה העולה, בסכסוך האחים הזה. ואיזה אינטרס יש למלך אשור להיענות להזמנה? שוחד. הדברים נאמרים בגלוי: "וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד". זו כבר הפעם החמישית שמלך יהודה מוציא את כל אוצרות המקדש כדי לשחד אויב. בכל פעם מתרוקנת הקופה, וכשהיא מתמלאת מחדש, היא מופנה שוב ושוב לאותו יעד – שוחד מנהיגי האויב, עד הפעם הבאה.

כל פסוק בפרק הזה, כמו בפרקים הסמוכים לו, משדר חורבן. 

* 929