ברומן הדיסטופי "1984", מתאר
ג'ורג' אורוול מציאות עתידית, לכאורה, של "אוקיאניה" בשלהי המאה ה-20. למעשה,
הוא תיאר באופן מדויק את המציאות בברית המועצות ובמדינות הגוש הסובייטי בימיו. אחד
המשרדים החשובים במשטר באוקיאניה נקרא "מיניסטריון האמת". תפקידו – הפצת
שקרים, שכתוב ההיסטוריה, כיבוס השפה, והחדרת "שִֹיחַדָשׁ" ומעוות לחיי האנשים
במדינה.
"מלחמה היא שלום" הייתה אחת הסיסמאות
של השלטון והמפלגה, בספר. ובמציאות, השלום היה אחת הבשורות הגדולות של משטרו המדכא
של סטלין, המשטר שרצח מיליונים מבני עמו, ודיכא את רוח האדם של כל אזרחי בריה"מ
והגוש הסובייטי. את בשורת ה"שלום" שלו הפיץ סטלין בכל העולם החופשי, מתוך
מגמה ברורה להחלישו ולכרסם בו מבפנים, ומתוך הכרה בחולשות הדמוקרטיה. ואכן, בכל העולם
נמצאו לו אידיוטים שימושיים, ובהם הטובים שבאנשי הרוח, היוצרים והסופרים, שנשאו את
בשורתו – בשורת "השלום" ו"הדמוקרטיה העממית". גם בישראל.
הספר נכתב ב-1948, עשר שנים בדיוק אחרי שנחתם הסכם מינכן. בבריטניה לא
היה מנגנון שקר ומיניסטריון אמת, אולם העם הריע בהמוניו למי שהבטיח לעמו, לאחר
כניעתו להיטלר: "הבאתי שלום בדורנו". מעולם לא נהרגו ונרצחו מיליונים
רבים כל כך כמו ב"שלום" הזה.
וגם היום, אנו רואים כיצד ארגונים המגדירים עצמם "ארגוני זכויות
אדם" נלחמים נגד זכותה של דמוקרטיה להתגונן בפני טרור הרוצח באזרחיה,
ומעניקים גב לטרור. ומה זאת אם לא אורווליאניות?
2,500 שנה לפני שכתב אורוויל את ספרו, כתב הנביא ישעיהו: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים
חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". הוי
האומרים שלום למלחמה ומלחמה לשלום, שמים טרור לזכויות אדם וזכויות אדם לטרור.
גם בתחום החברתי מכבסת המילים האורוויליאנית עובדת שעות נוספות. חתירה
לחברה המבוססת על ערכי שוויון וצדק מוצגת כ"קנאה, צרות עין, שנאת עשירים,
טיפוח הבינוניות" וכו'. קראתי פעם עמדה נגד רעיונות השוויון בשם הרעיון של
"איזהו עשיר – השמח בחלקו". אמר הטייקון להומלס: "קח ממני דוגמה.
אני שמח בחלקי – שמח גם אתה בחלקך".
הוי האומרים לעוני "שוק חופשי", שמים עוול
ל"ליברליות" וחזירות – ל"טבע האדם".
ישעיהו אינו מאמין ביד הנעלמה של השוק שבמקריות, כדרך הטבע, מאפשרת
לקומץ טייקונים ליהנות כמעט מכל השפע בעוד רבים – חסרי כל. "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה
יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
מי שנוהגים כך, ממיטים חורבן על עמם. אם על פי ספרי מלכים החורבן הוא
תוצאה של חטאים פולחניים, ישעיהו רואה בחטאים החברתיים, שבין אדם לחברו, את הבגידה
בתורת ישראל ובאלוהי ישראל ואת הגורם לחורבן: "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה
- וְהִנֵּה צְעָקָה". והתוצאה: "הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ
וְהָיָה לְמִרְמָס".
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
