הבלוג של אורי הייטנר

התנ"ך, לכל אורכו, גדוש בהתגלויות אלוהיות, החל מההתגלות לאדם הראשון בגן העדן. אך אין ספק שפסגת כל ההתגלויות היא מעמד הר סיני – לא התגלות בחלום לאדם אחד, אלא התגלות בפני עם שלם, במעמד רווי פירוטכניקה מזרת אימה.

מעמד הר סיני מופיע בפרשת "יתרו". ההפטרה שחז"ל הצמידו לפרשת "יתרו" היא פרק ו' בספר ישעיהו, שבו מספר ישעיהו על ההתגלות האלוהית שחווה, ושבה הוטלה עליו שליחותו הנבואית, או אולי נכון יותר לומר, שבה הוא לקח את השליחות על עצמו.

לא בכדי חיברו חז"ל את ההתגלות לישעיהו למעמד הר סיני. מדובר בהתגלות דרמטית ביותר, נוראת הוד – התגלות של נביא הרואה את האלוהים פנים אל פנים. מספר הנביא ישעיהו: "וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל". לא פחות. משה הורשה לראות רק את אחוריו של האל, ואילו ישעיהו, רואה את אדוני בכבודו ובעצמו. הוא ממשיך ומתאר את המראה שנגלה אליו: "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף".

התיאור הזה מעלה שאלות תאולוגיות רבות. האם אלוהים הוא אל גשמי, יש לו גוף וצורה? הרי על פי האמונה היהודית, המונותיאיסטית, לא דמות לו, אין לו מקום וכל השמים והארץ מקומו. או שמא מקומו בלבו של כל אדם. והרי בפרק שלנו נאמר בפירוש: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". האם רק כבודו – מלוא כל הארץ, או שמא מלוא כל הארץ האלוהים עצמו?

המילים "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" הן חלק מפסוק בפרק, שהוא הפסוק המצוטט ביותר בתפילה, והנאמר בתפילת העמידה שלוש פעמים ביום, ובמקומות נוספים בתפילה היומית. "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה, וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".

ולאחר שהמנטרה נאמרת – רעידת אדמה רבתי, או שמא רעידת שמים: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן".

ישעיהו נבעת. הוא מבין שראה את אלוהים, ומה משמעות הדברים. ובסך הכל – מיהו ומהו, הוא חושב לעצמו. "וָאֹמַר: אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי". בעוד משה הצטנע בטענה שהוא ערל שפתיים, ישעיהו מתאר את עצמו כטְמֵא שְׂפָתַיִם.

הוא עבר תהליך היטהרות: "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיַּגַּע עַל פִּי, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ, וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר".

וכאן מופיע הפסוק המשמעותי ביותר, בעבורי, בפרק: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר: אֶת מִי אֶשְׁלַח? וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ? וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי!"

זו מנהיגותו של ישעיהו. זוהי גבורתו. הוא אינו מנסה לברוח מן השליחות, הוא אינו מנסה להתחמק מאחריות. הקול שהוא שמע, לא ציווה עליו שליחות. הוא שמע שאלות כלליות: "אֶת מִי אֶשְׁלַח? וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ?" ישעיהו לא היסס לרגע: "וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי!"

בדרך/ חנה סנש

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

****

לפני 54 שנים, עלה נער חדרתי לתורה בשבת פרשת "יתרו". לנער קראו שלמה גרוניך. לפני שמונה שנים הוא הקליט את חמשת הפסוקים הראשונים של ההפטרה לאלבומו "מסע אל המקורות".

* 929