הבלוג של אורי הייטנר

את מאמרי "גיבור התקומה" בגיליון הקודם, סיימתי בציטוט דברים שכתב יגאל ידין, מי שהיה רמטכ"ל צה"ל וארכיאולוג דגול שחפר, בין השאר, במצדה, במערות בר כוכבא ובחצור: "ואשר לערך הגבורה וההקרבה למען האידיאל בו מאמינים בני העם היהודי - גם בנושא זה אין לי ספק, כי יש להמשיך ולחנך עליו. כי עמנו לא יוכל להתקיים כעם, אם יפסיק להאמין במשהו שהוא הייחוד שלו - ועל כך יהיו בני העם מוכנים לתת את נפשם".

אני מאמין בדברים אלה בכל לבי. ואכן, עם ישראל העמיד במאה השנים האחרונות שורה של גיבורי מופת. טרומפלדור, חנה סנש, מרדכי אנילביץ', פיינשטיין וברזאני, יוחאי בן נון, נתן אלבז, יהודה קן דרור, שלום דוד, מרדכי רחמים, אביגדור קהלני, אסא קדמוני, צביקה גרינגולד, יוני נתניהו, רועי קליין, דוד שפירא, איתן פונד; אלה רק אחדים שציינתי בשמם כדי לסבר את האוזן. ואם שמו של מי מהם אינו מוכר למישהו, הרי בדיוק לשם כך יש לנו גוגל. מדובר באנשים שחירפו את נפשם והסתערו על אויב וגילו גבורה אדירה, בלתי נתפסת, מתוך מחויבות מוחלטת לעם ישראל, למדינת ישראל ולרעיהם לנשק.

לגלריה המכובדת הזאת הסתנן לאחרונה, משום מה, אדם נוסף שזכה לכינוי "גיבור ישראל". חייל שבניחותא, בשלווה, ללא כל סכנה, ירה בראשו של מחבל פצוע, ששכב מוטל על הכביש והתבוסס בדמו במשך 11 דקות. גיבור ישראל. דמות מופת. אדם שראוי שנחנך את ילדינו ללכת לאורו ולאור גבורתו...

התחרפנו?! צבא שאלה גיבוריו הוא צבא מובס. עם שמי שעשה מעשה פחדנות שכזה נישא על כפיים כגיבור לאומי, לא ינצח במלחמה. יתרוננו המוסרי על אויבינו הוא מכפיל כוח, שבעטיו אנו עם מנצח וצבאנו הוא צבא מנצח בתוך מרחב ענק שאינו מקבל את זכות קיומנו. אם צה"ל יהפוך, חלילה, למיליציה מזרח תיכונית, לכנופיה, לא תהיה לנו תקומה.

מה קרה לנו?

****

בבית המשפט יתקיים הליך פלילי, שבו סניגורי הנאשם ימצו כל דרך לעורר בקרב השופטים ספק סביר כדי להמעיט בחומרת מעשיו של מרשם. וזה בסדר. זו מהותו של משפט, זו מהותה של סניגוריה, אין עם זה בעיה.

מה שמעניין אינו השאלה המשפטית, הפלילית, אלא הערכית, המוסרית; שאלת דמותו של צה"ל, שאלת מוסר הלחימה של צה"ל, שאלת טוהר הנשק, שאלת המשמעת המבצעית. השאלה הזאת נשפטת בראש ובראשונה בתחקיר המבצעי. תוצאות התחקיר המבצעי חד משמעיות – מדובר בחייל שסרח. לא בכדי, הוא הועבר בו ביום לחקירה פלילית של מצ"ח ונעצר.

בגלריית גיבורי האמת שהזכרתי, ציינתי את שמו של דוד שפירא. ב-6 במרץ 2008 חדר מחבל לישיבת מרכז הרב, והחל לטבוח בתלמידים. הוא הספיק לרצוח שמונה תלמידים, מתוכם חמישה נערים מישיבת ירושלים לצעירים. סרן דוד שפירא, קצין צנחנים צעיר, בוגר הישיבה, שהה אותה שעה בביתו, בקרבת מקום. כששמע את היריות, נטל את נשקו האישי ושתי מחסניות ורץ לישיבה. השוטרים בכניסה ניסו לעצור בעדו: "אתה בלי אפוד קרמי, בלי מיגון". דוד לא היסס לרגע. הוא פרץ לישיבה, שאותה הכיר כאת כף ידו. הוא זיהה על פי רעש היריות את המקום שבו נמצא המחבל. הוא חתר למגע, הגיע לטווח הסתערות מהמחבל, ירה בו והרגו ועצר את מסע ההרג. על אומץ לבו, תושייתו, חתירתו למגע והביצוע המושלם, קיבל שפירא את צל"ש אלוף הפיקוד.

שפירא נשאר בצה"ל, והיום הוא משרת כמג"ד בחטיבת "כפיר". "החייל היורה" הוא חייל בגדוד שלו. סא"ל דוד שפירא אחראי על התחקיר המבצעי, שבו נקבע חד משמעית שהחייל פעל בניגוד לפקודות, בניגוד לחוק ובניגוד לערכי צה"ל; תחקיר שבעקבותיו נשלח החייל לחקירה פלילית.

בידינו הבחירה – איזה צבא אנחנו רוצים, צבא בדמותו של דוד שפירא או צבא בדמותו של "החייל היורה"? על דמותו של מי מהם נחנך את חיילי צה"ל, את ילדינו?

****

התחקיר המבצעי של האירוע הושלם והיורה נשלח לחקירת מצ"ח כאשר איש בצה"ל לא ידע שקיים סרטון של האירוע. הסרטון לא העלה ולא הוריד דבר, בכל הקשור לטיפול בחייל, אלא רק אושש בדיעבד את תוצאות התחקיר.

סביב הסרטון נוצרה מיתולוגיה כפולה. מצד אחד, הנה, הסרטון הוכיח שקלגסי צבא הכיבוש מוציאים להורג פלשתינאים חסרי ישע ובמקרה פעם אחת הייתה מצלמה. מנגד יש שהאשימו את הסרטון בכך שבעטיו גיבור ישראל הולך לכלא, בצבא שהרמטכ"ל שלו תומך במחבלים.

חוק הרדיקלים השלובים – שוב הקיצונים הפנאטים משני הצדדים מזינים אלה את אלה, מפרנסים אלה את אלה. שיח הזנבות – שוב שיח הקצוות, הזנבות הקיצונים מכשכשים בכלב. נוצרה כאן פסיכוזה לאומית, לא פחות. מצב של אי שפיות, אני מקווה שאי שפיות זמנית. הקול השפוי, השקול, הנורמטיבי - נאלם ונעלם.

ראוי להעלות על נס את שר הביטחון בוגי יעלון, שכדרכו נהג כמנהיג אמת – לא הכפיף ראש בפני האספסוף הפופוליסטי ודבק בערכיו, שהם ערכי מדינת ישראל. יעלון, שכרמטכ"ל לא חשש להביע את התנגדותו להתנתקות והיטיב לתאר במדויק את תוצאותיה, גם במחיר הדחתו מצה"ל חרף הצטיינותו בהובלת צה"ל לניצחון במתקפת הטרור, לא פחד עכשיו מהמחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם על דבקותו בדרך הישר. והוא ישלם מחיר, אין בכך ספק, אך לשם מה יש לאדם מצפון, אם בשעת מבחן הוא יכפיף אותו לשיקולי פריימריז?

* "שישי בגולן"