הבלוג של אורי הייטנר

כבן לדור שזכה לראות את התרסקות אימפריית הרשע הסובייטית, קל לי להבין את פרק יד, המתאר את חורבן ממלכת בבל. בבל הייתה מעצמת העל הבלתי מעורערת, ודומה היה שזהו מצב נצחי, שבבל היא מעצמה שאי אפשר לערערה, להחלישה, לבטח לא להפילה. והנה, לפתע היא קרסה, מלכה מת כאחד האדם. כמו האימפריה הסובייטית שקרסה כמגדל קלפים.

ישעיהו מיטיב לתאר את נשימת הרווחה של האנושות עם קריסת בריה"מ והגוש הסובייטי: "מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה, רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ. נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה. גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן - מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ. שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ, לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ. רְפָאִים כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ. הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ, תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם? וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל, אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.  רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ. הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת?! שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו, לֹא פָתַח בָּיְתָה. כָּל מַ גוֹיִם כֻּלָּם לְכֵי ש בְכָבוֹד שָׁכְבוּ אִישׁ בְּבֵיתוֹ".

ככל שבריה"מ התנשאה לגובה מעל העמים בהם רדתה, כבשה אף את החלל – כך התרסקותה הייתה טוטלית. הנביא מתאר את מותו המשפיל של אחד מסמלי הדיקטטורה הקומוניסטית, נשיא רומניה צ'אושסקו. "וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, לְבֻשׁ הֲרֻגִים, מְטֹעֲנֵי חָרֶב, יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס". פגר מובס. הוא ואשתו.

מאז ומתמיד אימפריות הרשע, אויבות האנושות, היו אויבות העם היהודי. הנביא מתאר את העליה הגדולה מבריה"מ לשעבר, לאחר קריסתה: "כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם".

****

הנביא ישעיהו חוזה את נפילת בבל עוד טרם עלייתה ואת שיבת ציון עוד טרם הגלות. לאחר מכן הוא מנבא את חורבן מעצמת העל הגדולה של תקופתו – אשור, ואת מפלת האויב המקומי של יהודה, פלישתים. ובנבואתו על פלישתים מופיע פסוק מעניין, ומעורר מחשבה.

ישעיהו מבהיר לפלישתים שאין להם סיבה לשמוח על מות אחז, מלך יהודה שהביס אותם בקרב, כי הם לא ישובו לגבור על ישראל; להיפך, צפויה להם תבוסה ולישראל ישועה. ובתיאור ישועת ישראל, הוא אומר, בין השאר: "כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ".

הנביא יוצר זיקה ברורה בין ביטחון וחברה. במצב של חוסר ביטחון, הראשונים שיסבלו, החשופים והפגיעים מכל, הם עניי העם. לכן, הם גם הנהנים העיקריים ממצב של ביטחון. מי שמציג סתירה, כביכול, בין חברה ורווחה לבין ביטחון, לועג ל"ביטחוניסטים" ה"מיליטריסטים", אינו מבין שפגיעה בביטחון היא בראש ובראשונה פגיעה בחלשים בחברה. אך יש למשפט הזה גם צד שני – בלי ביטחון חברתי, בלי ביטחון אמתי לעניי העם – אין ביטחון לאומי. הא בהא תליא.

* 929