הבלוג של אורי הייטנר

כשאך שמעתי, באותה מהדורת חדשות בשבת בבוקר, על פטירתה של נעמי שמר, מיד החל להתנגן בי השיר "עצוב למות באמצע התמוז". מיד הכתה בי המחשבה, שנעמי שמר תיארה במדויק את מותה, אפילו את מועד מותה, באמצע התמוז.

נעמי שמר כתבה את השיר שנים אחדות קודם לכן, לקראת כניסתה לניתוח. גם אז היה זה באמצע התמוז. ולפני אותו ניתוח, ממנו יצאה בשלום, היא קוננה על עצמה את הקינה הזאת.

השיר התפרסם בתקליט "סימפטיה", משנת 1982. חודשים אחדים לאחר מכן פרצה מלחמת של"ג – לבנון הראשונה. חיילים רבים נפלו באמצע התמוז. השיר, בביצועה של נורית גלרון, הושמע רבות, ומאז הוא מזוהה עם חללי המלחמה ההיא.

בשיר מופיע פסוק מיוחד ויפהפה מן הפרק שלנו: "כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל". הקיץ הוא תקופת קטיף הפירות וקציר החיטה. ברינה יקצורו – זו התקופה השמחה, שבה החקלאי, ובאותם ימים רוב האנשים היו חקלאים, נהנה מפרי עמלו. "הֵידָד" – ביטוי לרינת הקציר, לרינת האסיף, לרינת הבציר, הארִיָה והקטיף, לרינת הקיץ. הֵידָד! ...אך הכל נָפָל. הרינה הושבתה. "וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל, וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן. לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים, לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד, הִשְׁבַּתִּי".

התיאור הקוטבי הזה של הפער בין השמחה הצפויה לבין מפח הנפש שמחליף אותה, הוא אחד השיאים במשא ישעיהו על מואב, בפרקים טו - טז; בקינה שמקונן הנביא ישעיהו על החורבן שהוא חוזה למואב.

ובפרק, מופיע פסוק אחד על ממלכת יהודה – חזון של ממלכת מופת. "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד, שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק". מה הציפיה והדרישה של הנביא משלטון יהודי? חסד, אמת ויושר, משפט וצדק. הצדק, לא די שיעשה. עליו להיעשות מהר. על טחנות הצדק להגביר את הקצב, כיוון שדורש המשפט ומי שנעשה לו עוול, אינו צריך להמתין שנים בעינוי דין, או תחת עיכול או ציפיה לפיצוי. על הצדק להיעשות ולהיראות מהר. 

* 929