בשנות השבעים המוקדמות, היה טרנד עולמי של ריצות עירום.
אדם שרצה לעורר את תשומת לב דעת הקהל לנושא מסוים, רץ עירום, וכך העלה
את המודעות לנושא.
היום יש טרנד דומה – מפגינות חשופות חזה, לרוב לנוכח ביקור של מנהיג
מדינתן או מנהיג זר; מביכות את המנהיג, ומעוררות תשומת לב לנושא.
איך אנו מתייחסים לתופעה?
אין ספק בהצלחתם של הנוקטים בדרך זו למשוך תשומת לב. עובדה – הצלמים
מסתערים על המפגינים הערומים והתמונות מופצות מיד לכל העולם.
אך האם תשומת הלב אכן עוברת לנושא, או מתמקדת באקט העירום? לרוב תשומת
הלב מתמקדת בעירום עצמו.
היחס אל המפגינים הוא כאל אנשים בלתי רציניים. כאל אווילים ומשוגעים.
הנביא הושע מדבר על אוויל הנביא ומשוגע איש הרוח. בפרק שלנו, אנו
נוכחים שהנביא ישעיהו פושט את בגדיו והולך ערום ויחף כדי להזהיר את עם ישראל מפני
אוריינטציה על מצרים במאבקה באשור. אבל למה באופן זה?
וכאן הדבר חמור יותר – שלוש שנים הולך הנביא ערום ויחף. אם אדם מתפשט
לפתע, הוא מעורר תשומת לב. אולם אם הוא מתהלך ערום במשך שלוש שנים, הוא כבר אינו
מעורר תשומת לב. הוא נחשב לבלתי שפוי. למה הלך הנביא ערום במשך שלוש שנים?
ומה שמפתיע יותר – אלוהים ציווה עליו לנהוג כך.
יתכן שישעיהו לא הלך ערום במשך שלוש שנים, אלא שבמשך תקופה בת שלוש
שנים, הוא נהג כך פעמים אחדות, באירועים ממלכתיים ופוליטיים גדולים, כדי לזעזע
ולנער.
קשה לנו להסביר ולהבין את אקט העירום כשלעצמו, אך אנסה להסביר את
מהותו.
הנביא מניח שאם ינהג כך, מעשהו יזעזע וישפיע, דווקא בשל מעמדו הרם, דווקא
בשל הכבוד שהציבור רוחש לו. הצעד שנקט יעורר שאלות ויגרום למחשבה מחדש.
יש מי שיתייחסו בבוז לנביא על התנהגותו. אולם אחרים יבינו, שאם כך
נוהג הנביא, כנראה שיש לו מסר שראוי להקשיב לו. אם הנביא מוכן להתבזות, לשלם מחיר,
כנראה שהדבר אשר בפיו חשוב בעיניו מכבודו האישי.
הוא נוהג כך כדי לזעזע את חזקיהו המלך ולהשפיע עליו. הוא נוהג כך כדי
לזעזע את העם ולהשפיע עליו.
* 929