פרקי הנבואות של ישעיהו על עמי העולם, מצביעים על מאות שנים של מלחמת
עולם, שיש בה רק מפסידים – כולם. פרק אחר פרק משלח ישעיהו נבואות זעם וחורבן, לכל
העמים – ממעצמות העל מצרים ואשור, דרך מעצמת העל שעוד אינה יודעת שהיא כזאת – בבל,
מואב, פלישתים ועד שבטים ערביים ועמים עלומים. אף עם לא ימלט מן הרעה. גם לא עם ישראל.
מן הפרק שלנו, יצאו שני ביטויים רבי משמעות להיסטוריה היהודית החדשה.
האחד הוא "סופות בנגב". הפרק נפתח בפסוק: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם, כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב
לַחֲלֹף. מִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה". הנביא מתאר אויב נורא, שזהותו אינה ידועה, שישעט מהמדבר כמו אותן
סופות החול העצומות השוטפות את הארץ מדרום, מנגב.
הפסוק הזה העניק את הכינוי שניתן לפרעות הקשות ביהודי אוקראינה ודרום
מערב האימפריה הרוסית בין אפריל 1881 למאי 1882, תוך העלמת עין של הממשל וכוחות
הביטחון. בנגב – כיוון שנגב הוא דרום, והפרעות פרצו בדרום האימפריה.
פרעות אלו רבות משמעות בהיסטוריה של עם ישראל, כי הן האיצו את
התפכחותם של היהודים מאשליות המשך הקיום בגולה, ושמשו אבן דרך בתובנה שהתגבשה
בצורך בפתרון ציוני. בלט בכך ד"ר יהודה לייב פינסקר (1821-1891), הרופא
והפובליציסט היהודי רוסי, שבעקבות הפרעות הבין שאין תוחלת לחלומות האמנציפציה –
ההשתלבות של היהודים בגולה, בהם שגה, והפתרון הוא אוטואמנציפציה, שחרור עצמי לאומי
של היהודים בבית לאומי משלהם. החוברת שכתב בשנת 1882, בעקבות סופות בנגב – "אוטואמנציפציה",
שהקדים ביותר מעשור את "מדינת היהודים" של הרצל, הוא אחד המסמכים
החשובים בתולדות עם ישראל. פינסקר היה לאחד ממנהיגי תנועת חיבת ציון.
אמנם, בניגוד להערכתו ואמונתו, ה"יודופוביה" לא פסקה לאחר
הקמת מדינת ישראל, אלא היא שינתה את פניה וכעת היא מופנית נגד הביטוי הלאומי של
היהודים – מדינת ישראל, אולם הוא צדק במסר המרכזי – אין ליהודים כל פתרון אחר זולת
הפתרון הלאומי, מדינה עצמאית בציון. אין כל תוחלת לעם היהודי בגולה.
גם היהודים שעלו לארץ ישראל נתקלו בעוינות ובשנאה ואף בפרעות, אולם
עוד קודם להקמת המדינה נטלו אחריות על חייהם וביטחונם, תחילה בארגון
"השומר" ואח"כ ב"הגנה" ובמחתרות.
ב-1940 כתב והלחין המשורר והמוסיקאי, חבר בית אלפא ואח"כ רמת
יוחנן מתתיהו שלם, את שירו "שומר מה מליל".
שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל –
סַהַר נוּגֶה בָּרָקִיעַ,
כּוֹכָב נוֹצֵץ אוֹרוֹ יַגִּיהַּ.
הוֹ, נוּמָה צֹאנִי, נוּמָה
מָחָר עִם שַׁחַר –
הוֹ, קוּמָה.
שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל –
צִנַּת הַלֵּיל בַּנֶּגֶב,
שְׁחָקִים מֵעַל הוֹד חֵן וָשֶׂגֶב.
הוֹ, נוּמָה צֹאנִי, נוּמָה
מָחָר עִם שַׁחַר –
הוֹ, קוּמָה.
שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל –
רִנַּת צִפּוֹר בַּנֶּשֶׁף,
הוֹמֶה לִבִּי כֻּלּוֹ רַב קֶשֶׁב.
הוֹ, עוּרָה לִבִּי, עוּרָה
מָחָר עִם שַׁחַר –
הוֹ, עוּרָה.
ההשראה לשיר לקוחה מן הפרק שלנו. "מַשָּׂא דּוּמָה. אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר:
שֹׁמֵר, מַה מִּלַּיְלָה? שֹׁמֵר, מַה מִּלֵּיל?"
כאן השומר הוא הנביא. הנביא צופה את
הבאות, כמו שומר על משמרתו הרואה את האויב הקרב, מדווח ומתריע.
הפסוק שימש השראה גם לחבר משמר העמק
עמנואל לין, שהקדים בשנתיים את מתתיהו שלם בשיר שומרים ואהבת מולדת. השיר נכתב למסיבת
חנוכה של משמר העמק ב-1938, הולחן בידי חברו לקיבוץ בנימין חתולי עומר והיה למעין
המנון של יישובי חומה ומגדל.
מֵעַל הַמִּגְדָּל סָבִיב אַשְׁקִיפָה,
עֵינִי תִּגְמַע מֶרְחַקִּים,
אֶרֶץ רוֹגַעַת בִּדְמִי הַלֵּיל,
הוֹי, שׁוֹמֵר, מַה מִּלֵּיל?
חֲלִיל רוֹעִים יָרֹן
גּוֹלְשִׁים עֶדְרֵי הַצֹּאן,
מַה לִּי וּמִי לִי עוֹד, כְּנַעַן?
רוּחַ מִיָּם הָמָה,
בֵּין שִׁבֳּלֵי קָמָה,
מַה לִּי וּמִי לִי עוֹד, כְּנַעַן?
סַהַר עָלָה מִן הֶהָרִים
הָעֵמֶק עָטָה עֲרָפֶל
אֵי שָׁם נוּגוֹת הַתַּן מְיַלֵּל
הוֹ, שׁוֹמֵר, מַה מִּלֵּיל?
קדם לו בארבע שנים נתן אלתרמן. ב"שיר העמק", שכתב ללחנו של
דניאל סמבורסקי לסרט ההסברה הציוני "חיים חדשים", הוא השתמש במילים
"מה מליל" ובגרסתו – "מַה
לַּיְלָה מִלֵּיל?" וקשר אותו, לא ברצף מילולי, אך כהמשך
לפזמון של השיר, עם המשמרת – "אָנוּ
לְךָ מִשְׁמֶרֶת".
בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.
מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.
יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.
מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...
אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?
מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
