הבלוג של אורי הייטנר

רצף פרקי הפרוזה בישעיהו, מתארים כרונולוגיה מקבילה לזו המופיעה במלכים ובדברי הימים. אולם לפרק זה נוספת פנינה.

הסיפור מופיע כבר במלכים. המלך חזקיהו חלה מאוד, בעודו צעיר. הנביא ישעיהו ערך אצלו ביקור חולים משובב נפש, שבו בישר לו על מותו הקרוב. המלך הסב פניו אל הקיר, נשא תפילה לאלוהים וביקש על נפשו. התפילה נענתה, ואלוהים החזיר את ישעיהו אל המלך כדי לבשר לו על הארכת חייו ב-15 שנים נוספות, וכעדות לדבריו מציג נס קוסמי של שיבוש המהלך הרגיל של השמש.

וכאן מופיעה התוספת שלא הופיעה במלכים. חזקיהו, כך מסתבר, הוא גם משורר. והוא כותב "מכתב" בלשון הפרק - מזמור הודיה על ריפויו מן המחלה הקשה. הוא מתאר את ייסורי הגוף והנפש שסבל מהם במחלתו, את הכאבים והפצעים ואת פחד המוות וחוסר התכלית שבאובדן. זוהי שירה של אהבת החיים והבחירה בחיים.

אֲנִי אָמַרְתִּי: בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה

בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי.

אָמַרְתִּי: לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים

לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי

קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי, מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי

מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי.

שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי

כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי

מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי. 

כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף

אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה

דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם

אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי.

מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה

אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי.

אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ

וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי

וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי.

הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר

וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי

כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי.

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ

מָוֶת יְהַלְלֶךָּ

לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ.

חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם

אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ.

יְהוָה לְהוֹשִׁיעֵנִי

וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְהוָה.

כמה דגשים הנוגעים למזמור היפה הזה.

בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה – הביטוי בדמי ימיו מבטא מוות בגיל צעיר. המלך היה בן 39 במחלתו.

יוֹשְׁבֵי חָדֶל – כנראה הכוונה לחלד. חלד = עולם. יושבי חלד = בני האדם החיים, שמהם עמד המלך להיפקד, לא להיות חלק מהם.

הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר – כאשר הגיע השלום לאומה, עם מפלת אשור ומנוסתו, במקום לשמוח בשמחת העם, הוא סובל מייסורי המחלה הנוראים, ומאימת החיים על קו הקץ.

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ, לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ – המלך מציג את חוסר התוחלת שבמוות, מן הבחינה הדתית. "לא המתים יהללו יה", כמאמר סופר תהילים. חזקיהו  מזכיר לאלוהים ששום דבר טוב לא יצא לו ממותו. המת לא יעבוד את אלוהים, לא יתפלל אליו ולא יהלל אותו. כך שלא משתלם לאלוהים להמית אותו בטרם עת. חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם – רק אדם חי יכול להודות לך, כפי שאני מודה לך היום, הוא מסביר לאלוהים.

אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ – באותה תקופה חזקיהו היה ערירי, לא היו לו ילדים. הוא רומז לאלוהים, שלא זו בלבד שאחרי מותו הוא לא יוכל עוד להתפלל, הוא גם לא הספיק להעביר את מורשת האמונה והתפילה לילדיו שטרם נולדו. על פי חז"ל, מחלתו והכוונה להמית אותו בגיל צעיר, היו עונש על כך שלא הקים משפחה. יש באמירה של חזקיהו מעין נטילת אחריות ומחויבות להקמת דור המשך.

אך כפי שראינו בספר מלכים, עם כל הרצון הטוב, חזקיהו לא ממש הצליח להנחיל לבניו את מורשתו, אם לנקוט לשון המעטה.

* 929