הבלוג של אורי הייטנר

פרק מב הוא נבואת נחמה המתארת את הגאולה. מן הכתוב בה, ניתן להבין את המצב התודעתי הקשה שבו היה נתון העם היהודי במצוקה שקדמה לאותה גאולה, עד שמאן להאמין לבשורת הגאולה. "וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ, הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב".

איך עם במצב כל כך שפל מסוגל להאמין לנבואת נחמה פנטסטית כל כך, מנותקת כל כך מן המציאות? איפה אלוהים הכל יכול המתואר בנבואה, כאשר אנחנו במצוקה קשה כל כך?

הנביא מתמודד עם הטענה. הוא מסביר לעם שהגולה והסבל הם עונש לעם על התנהגותו קודם לכן, ואילו האזינו לדברי הנביאים, היו יודעים זאת מראש. "מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת, יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר. מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל – לְבֹזְזִים. הֲלוֹא יְהוָה, זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ". כלומר, הסתר הפנים אינו ביטוי לחולשת אלוהים, אלא הוא ההתגלות האלוהית בצורת עונש לעם ישראל על התנהגותו.

אילו הקשיב העם לנביאים מראש, יכול היה למנוע את האסון. מי שהאזין, לא הופתע מהתוצאה.

ולכן, ממליץ הנביא לשוב ולהקשיב לדבר ה', ולהאמין לנבואת הנחמה. בעוד בפרק מ מתוארת גאולת ישראל כאירוע בעל ממדים קוסמיים של שינוי סדרי הטבע, "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר" וגו', כאן מתאר הנביא את גאולת ישראל ושיבת ציון כאירוע נסי ברמה האנושית – עיוורים שעיניהם יפקחו, חילוץ אסירים מכלאם וכד'. "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר ,מִבֵּית כֶּלֶא - יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ".

אולם הנביא מזכיר לעם ישראל, שהחופש אינו תכלית הגאולה, אלא אמצעי למימוש שליחותו של עם ישראל, להיות עבד ה'. ככזה, תפקידו להשתית את חייו על צדק ומשפט ולהיות נושא בשורת הצדק והמשפט לעולם כולו. "לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵלוּ".

ולסיום, הערה לשונית. בפסוק "הֲלוֹא יְהוָה, זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ". מה פירוש המילה "זוּ"?

כדי להשיב על השאלה, נחפש לה מקבילות. כך נאמר בשירת הים: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ... עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". מה פירוש "זוּ"? אשר. הנחית בחסדך את העם אשר גאלת. עד יעבור העם אשר קנית [קנית = יצרת].

המילה "זו" במובן אשר אינה בשימוש היום בשפת הדיבור, אך היא קיימת בשירה. לדוגמה – שירו של טשרניחובסקי "אני מאמין" ("שחקי שחקי") נפתח במילים: "שחקי שחקי על החלומות, זוּ אני החולם שר". החלומות שאני שר. ובשירה של נעמי שמר "בארץ להד"ם" – "אל ארץ זו חמדתי", אל הארץ שאותה חמדתי.

וכך גם בפסוק שלנו. הלא ה', אשר חטאנו לו וגו'.

* 929