המנון הפלמ"ח / יפה ירקוני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 31.5.16
אנו משדרים היום את הפינה שנועדה לשבוע שעבר, שלא יצאה לפועל בשל
השתלטות עוינת של משפחת קרן על השידור, במסגרת חגיגות יום ההולדת של רני. ולכן,
היום, נחגוג באיחור של שבוע, יום הולדת אחר.
בשבוע שעבר, בל"ג בעומר, מלאו 75 שנים להקמת הפלמ"ח, פלוגות
המחץ של "ההגנה". על פי התאריך הלועזי, יום ההקמה היה 15 במאי.
הפלמ"ח פעל במשך שבע שנים, מהקמתו ב-1941 ועד פירוקו בפקודת בן
גוריון לאחר הקמת המדינה. היה זה הכוח המגויס היחיד של "ההגנה", שברובה
התבססה על התנדבות של אנשים בשעות הפנאי שלהם. הפלמ"ח היה יחידת העילית של
כוח המגן העברי ביישוב היהודי בא"י לפני הקמת המדינה, וחוד החנית של
צה"ל במלחמת השחרור, עד פירוקו והשתלבות חטיבותיו בכלל צה"ל. מפקדו
הראשון של הפלמ"ח היה יצחק שדה ואחריו יגאל אלון. הפלמ"ח הוקם, בתמיכת
הבריטים, בתקופת מלחמת העולם השניה, כדי לפעול בעורף האויב בסוריה ובלבנון, שהיו
תחת שלטון צרפת של ממשלת וישי הפרו-נאצית וכדי להילחם בקרבות נגד הצבא הגרמני אם יגיע
לא"י. בהמשך פעל הפלמ"ח במלחמה בשלטון הבריטי, בהעפלה ובמלחמה בערבים
במלחמת השחרור.
כוחות הפלמ"ח חיו ופעלו בקיבוצי הקיבוץ המאוחד ולאחר מכן גם
בקיבוצי "השומר הצעיר", ושילבו אימונים ועבודה. שדרת הפיקוד של הפלמ"ח
הייתה של חברי הקיבוץ המאוחד, וטבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, היה מעין מנהיג רוחני
של הפלמ"ח. ב"ג כינה ברשעות את הפלמ"ח "הצבא הפרטי של
טבנקין", יריבו הפוליטי.
את המנון הפלמ"ח כתב המשורר זרובבל גלעד, מראשוני תנועת הנוער
העובד, חבר קיבוץ עין חרוד, פלמ"חניק, איש רוח, מהדמויות המרכזיות בקיבוץ
המאוחד ועורך כתב העת שלו "מבפנים" לאורך שנים רבות, מנאמניו של טבנקין
וממייסדי התנועה למען א"י השלמה לאחר מלחמת ששת הימים.
במהלך קורס המ"כים השני של הפלמ"ח, בקיבוץ אלונים, ב-1942,
שאחד מפקדיו היה יצחק רבין, דחק מפקד הקורס מאירק'ה דוידסון מקיבוץ איילון בזרובבל
לכתוב שיר חדש לכבוד טקס הסיום של הקורס. בשעת שמירה, כתב זרובבל את השיר, על פי
מנגינה רוסית מוכרת, שיר לכת של הצבא האדום – שבשנות השבעים נכתבה לו הגרסה העברית
"הלוך הלכה החבריא". מיד עם רדתו מן השמירה, לימד שניים מחבריו את המילים,
והם הופיעו בלחן זה בטקס. על פי עדות אחרת, גלעד כתב את השיר, ובתום אימון בקורס
הוא קרא אותו באוזני חבריו, והם שידכו את השיר למנגינה. העדות על כתיבת השיר על פי
הלחן נראית לי אמינה יותר. השיר פורסם בעמוד השער של עלון הפלמ"ח, והחל מושר
הן בטקסי הפלמ"ח והן בערבי הווי מסביב למדורה.
זרובבל חש אי נוחות מכך שהשיר הזה מושר בלחן שאינו עברי מקורי והוא
שלח אותו לחברו הטוב עוד מימי תנועת הנוער העובד, דוד זהבי, חבר קיבוץ נען. זהבי
כתב לחן, אך לא היה מרוצה וגנז אותו. כעבור זמן מה, שב והוציא את השיר מן המגירה,
וכתב את המארש המוכר לנו.
זהבי לימד את השיר תחילה בקיבוצו ואח"כ עבר בין מחנות
הפלמ"ח ולימד את הלוחמים את השיר. ביוני 1943 השיר פורסם יחד עם התווים
בעיתון הנוער העובד "במעלה" (שבשנות ה-30 זרובבל היה עורכו). מטעמי
חשאיות, כותרת השיר הייתה "שיר הפלוגות" ואת המילים "אנו אנו
הפלמ"ח" החליפו המילים "אנו ההולכים בסך". כעבור שנה וחצי הוא
שב ופורסם, עם הלחן של זהבי, בעלון הפלמ"ח, ושם במקום "כל בחור על
המשמר" נכתב "בחורה על המשמר", במסר פמיניסטי מובהק.
יהודה זיו, מוותיקי הפלמ"ח, מספר בעדות ל"זמרשת":
"את הוותק בצה"ל נוהגים היום לקבוע באמצעות המספר האישי, ואילו בעת ההיא
נעשתה הבחנה זו באמצעות שני הלחנים של 'שיר הפלמ"ח': כשהתואר 'ח'תיאר' ('זקן'
בערבית), אשר שימש בלכסיקון הפלמ"ח במשמעות 'ותיק', הוענק מטבע הדברים רק למי
שזכה לשיר את 'שיר הפלמ"ח' בנעימתו הראשונה, ואני בתוכם!"
אספר שני סיפורים הקשורים לשיר. האחד, מתוך עדות של אלעד פלד בראיון
לעופר גביש. אלעד פלד, לימים אלוף בצה"ל ומנכ"ל משרד החינוך, היה סמ"פ
בחטיבת "יפתח" עת פיקד על כוח המגן שהגיע לצפת הנצורה, לקראת שחרור העיר במלחמת העצמאות. מספר פלד:
"כשהבריטים פינו את הגליל, צפת הייתה נצורה. קיבלתי הוראה לבחור 35 איש ולצאת
לצפת הנצורה. עד שקיבלנו תגבורת היה כבר שלוש בלילה. היינו צריכים ללכת דרך ביריה –
עין זיתים, והייתה סכנת קטילה מוחלטת. הגענו לצפת בין 5:00 ל-6:00 בבוקר. פגשנו
אנשים שהיו בטוחים שאלו רגעיהם האחרונים. הייתה אתי מחלקה. הוריתי להסתדר בשתי שורות
ונכנסנו. צעדנו ברחוב, הלכנו למפקדה, ושרנו את שיר הפלמ"ח. על זה נאמר שצפת ניצלה
על המעשה והנס.
מי שאמר את זה היה הרב זיידה הלר, הרב הראשי של צפת. הוא אמר: 'צפת
ניצלה על המעשה ועל הנס. המעשה אלו תפילות שאמרו היהודים, והנס זה שהפלמ"ח
הגיע'.
כששואלים אותי איך שיר עושה משהו. אני אומר: הנה שיר שהציל עיר.
בזיכרונות של מאיר מייבר איש צפת, הוא כתב: 'אינני יודע איך יראו פעמי
משיח, אבל באותה השבת בבוקר, כששמענו את שירת הפלמ"חניקים, שנכנסו לעיר,
כולנו הרגשנו את פעמי המשיח".
את הסיפור השני, מצאתי במקרה בשבוע שעבר, בנבירתי בארכיון הקיבוץ המאוחד
במסגרת עבודת מחקר שאני כותב. ביוני 1956 הרצה יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ובאותם
ימים ממנהיגי "אחדות העבודה" בפני הוועדה המדינית של מפלגתו. הוא הרצה
על סיור מקיף שערך בארה"ב. ושם מצאתי את הפסקה הבאה, על מפגש עם קהילת מיאמי
בי'ץ, פלורידה, בחול המועד פסח. "קהל אדיר, כל יהודי העיר והסביבה הקרובה
התכנסו... הייתה לי שם הפתעה נעימה, כשעליתי על הבמה, והנה עלו חצי תריסר חזנים על
הבמה, ביקשו לקום וכולם יחד שרו את שיר הפלמ"ח. זו הייתה התרגשות גדולה מאוד
ויצרה מעין פרוזדור נעים להרצאה לא רעה. אותם היהודים שבאו לתומם לשמוע נאום, יצאו
במשקל פחות בכיסיהם ממה שנכנסו".
שיר הפלמ"ח מחולק לארבעה בתים, והוא מעין הקוד האתי של הפלמ"חניק
וחזון הפלמ"ח.
הבית הראשון מדבר על האיתנות, החוסן וכושר העמידה של
הפלמ"חניקים, במצבי משבר וסערה, כאשר מסביב יהום הסער. ראשנו לא יישח! כלומר,
שום דבר לא יגרום לנו לכופף את ראשנו. מה שמאפיין אותנו הוא המסירות המוחלטת
והמשמעת: לפקודה תמיד אנחנו! לפני שנים אחדות, יצאה חוברת של אחד מארגוני הסרבנים,
שכותרתה המגושמת הייתה לפקודה לא תמיד אנחנו. מעין לעג והתרסה נגד האתוס
הפלמ"חניקי. ואכן, רוחם של הסרבנים העריקים היא הפוכה המוחלט של רוח
הפלמ"ח – רוחם הרופסת של אנשים שראשם שח תדיר, מתוך בחירה.
הבית השני מבטא את אהבת ארץ ישראל של הפלמ"חניקים. כאמור,
הפלמ"ח היה ברוחו של הקיבוץ המאוחד. עיקר האמונה של הקיבוץ המאוחד, אותה הנחיל
טבנקין, היה שלמות הארץ. אולם ארץ ישראל השלמה של טבנקין לא הייתה מן הים עד הירדן.
הוא לא היה מינימליסט. היא הייתה מן הים עד המדבר, כלומר ארץ ישראל משני עברי
הירדן. ומה הגבול המדויק? אין גבול מדויק. את הגבול תקבע המחרשה. לאחרונה יצא לאור
ספרו של יעקב צור על הקיבוץ המאוחד באמונה ומאבק על שלמות הארץ. שם הספר הוא
"מן הים עד המדבר", מתוך המנון הפלמ"ח. המשך הבית: "כל בחור
וטוב לנשק / כל בחור על המשמר", מתכתב עם פסוק מספר שמואל המתאר את שאול המלך:
"וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל,
בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה,
גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם".
הבית השלישי מתאר את היכולות של הפלמ"חניקים, כסיירים ולוחמים
מצוינים, הדבקים במשימה וחותרים למגע ולכן אף אויב לא יעצור אותם. "נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים, מוּל אוֹיֵב
דַּרְכֵּנוּ יַעַל, בֵּין
נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים!"
הבית האחרון מתאר את הנכונות חסרת הגבולות של הפלמ"חניק להתגייס ולהירתם
לכל משימה שתוטל עליו, בגלוי ובסתר, באור היום ובמחשך.
מה שחסר במילות השיר זו התייחסות לשילוב של העבודה והאימונים והחיים
בקיבוצים. הסיבה לכך, היא שהשיר נכתב עוד בטרם התקבל הסדר העבודה והאימונים, שנבע
ממשבר כלכלי שאיים על קיום הפלמ"ח.
יש לשיר ביצועים רבים. היפה ביותר, בעיניי, הוא בקולו העמוק והמשכנע
של שמעון ישראלי, שאין מי ששר יפה ממנו את המארשים הללו. אולם לצערנו, לא מצאנו
ברחבי הרשת הקלטה שלו, ולכן נשמיע את ביצועה של יפה ירקוני.
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח!
מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים!
רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
