* דוגמה אישית - יש לי חלום. שבית ראש הממשלה יהיה מופת להעסקה הוגנת, כחלק מהדוגמה
האישית של ראש הממשלה לציבור. במקום שבו אין דוגמה אישית - אין מנהיגות.
* התלהמות
בלתי נסבלת – אף
מוסד בדמוקרטיה אינו חסין מביקורת, גם לא בית המשפט. גם אני מתחתי לא אחת ביקורת,
עניינית ומנומסת, על בית המשפט. אולם התלהמות, דה-לגיטימציה אישית ומסע הכפשות
אישי כלפי שופט בישראל; לא בסוגיה עקרונית כמו החלטות בג"ץ בשאלות לאומיות /
חברתיות / פוליטית, אלא בסוגיה אישית, היא התנהגות עבריינית, שאינה הולמת מנהיג
ולבטח לא ראש ממשלה. מטרת ההתלהמות הזאת היא להלך אימים על שופטים בישראל. החל בכך
העבריין המורשע אולמרט ("פרקליטי אולמרט") במסע ההכפשות נגד השופט רוזן
וממשיך בכך נתניהו ("פרקליטי שרה") במסע ההכפשות נגד השופטת פרוז'ינין.
ההתלהמות הבלתי נסבלת הזאת היא התנקשות בשלטון החוק.
* שרת
המשפטים מילאה את חובתה – כמצופה משרת המשפטים, תקפה איילת שקד את המתקפה שלוחת הרסן של
בנימין ("פרקליטי שרה") נתניהו על כבוד השופטת פרוז'ינין.
ונשאלת השאלה –
היא?! הרי היא עצמה תקפה את בית המשפט העליון בנאומה בכנס עורכי הדין באילת.
ובכן, זה בדיוק
ההבדל. בנאומה באילת, הציגה איילת שקד את השקפת עולמה בסוגיית תפקידו של בית המשפט
העליון במערכת הפרדת הרשויות בדמוקרטיה. אפשר לחלוק עליה או להסכים אתה (אני באופן
כללי הסכמתי עם רוב דבריה), אך זה דיון עקרוני, חשוב, ראוי ותפקידה כשרת המשפטים
להביע בו את דעתה.
היא הביעה דעה
מנומקת והציגה אותה בכל הכבוד ובנימוס רב. באותו נאום היא העלתה על נס את מערכת
המשפט בישראל ואת איכותם של שופטי בית המשפט העליון.
לעומת זאת,
בנימין ("פרקליטי שרה") נתניהו השתלח בפראות בשופטת שעסקה על פי דין
בפרשה אישית הנוגעת לו, כדי להלך אימים על כל מי שעוסק ויעסוק בענייניה. הוא התנהג
במקרה זה כאחרון העבריינים. טוב עשתה השרה, שהעמידה אותו במקום.
* חוק הפנאטים השלובים - מתקפתו הפרועה ושלוחת הרסן של בנימין ("פרקליטי שרה") נתניהו
על שופטת בישראל, שביצעה את מלאכתה נאמנה, מתוך דבקות באמת ובצדק, פתחה את הסכר, ועדרי
ימננים אוטומטיים יוצאים בהשתלחות רבתי על מערכת החוק והמשפט בישראל. הרשת מוצפת בכל
מיני בדלי "הוכחות" לכך שהמערכת מעוותת, שקרית ועוינת.
פשוט מדהים עד כמה הם תאומים זהים ל"שוברים
שתיקה" וחבר מרעיהם. כמוהם, גם הם קופצים על כל בדל ידיעה, נכונה או שקרית, של
איזה שופט או פרקליט שטעה או אפילו סרח, כדי להשמיץ את מערכת המשפט המפוארת של ישראל.
בדיוק כפי ש"השוברים" עושים למערכת הביטחון של ישראל ולצה"ל.
כמובן שמערכת המשפט ומערכת הביטחון נתונות לביקורת,
ולבטח אינן חפות משגיאות. גם אני מבקר, לא אחת, כל אחת משתי המערכות הללו. אולם בין
ביקורת עניינית למערכת עלילות והשמצות, רב המרחק
בכלל, הדמיון בין הימין הפנאטי לשמאל הפנאטי - פנומלי.
תמונת ראי מושלמת. אותה שנאה יוקדת למדינת ישראל, לממלכתיות הישראלית, למוסדות המדינה.
אותן שיטות. אותם שקרים. אותה דמגוגיה. אותם דברי בלע. חוק הפנאטים השלובים.
*
השרשרת ההייררכית – אילו התעמרה אשת ראש הממשלה בעובדים בעסק פרטי, הייתה גם בכך חומרה
רבתי והיה גם בכך עניין ציבורי. אולם כאשר במעון ראש הממשלה, עובדי המדינה,
הממלאים את תפקידם, חווים מסכת התעללות מצד אשת ראש הממשלה, זאת מציאות בלתי
נסבלת, שמדינת חוק חייבת לשים לה קץ.
אולם בלי קשר
לגיהנום המתקיים המקום הזה בעידן נתניהו, יש לגבש תפיסה עקרונית אחרת באשר לאופן
התנהלות מעון ראש הממשלה. מדובר בבית שרד שמשלם המסים מממן ומעסיק בו עובדי מדינה,
נאמני הציבור. העובדים כפופים אך ורק לממונים עליהם במשרד ראש הממשלה. לאשת ראש
הממשלה, גם כאשר תהיה שם אישה נורמטיבית, או איש נורמטיבי שאשתו תהיה ראש(ת)
הממשלה, אסור שתהיה דריסת רגל בשרשרת ההיררכית הזאת. אם יש לה בקשה כלשהי, ודוק:
בקשה, לא "דרישה", עליה להפנות את הבקשה לגורם המוסמך במשרד ראש הממשלה,
והוא יחליט אם להורות לעובדים שתחת אחריותו למלא את מבוקשה.
* האם
ליברמן זגזגן? –
בעקבות הצהרותיו המדיניות המתונות של ליברמן, הוא הוגדר כזגזגן. האם הוא באמת
זגזגן?
בנושא
הביטחוני, ודאי שהוא זגזגן. אולי נכון יותר להגדיר זאת כשרלטן. כל הפוזה של הדמגוג
ה"ביטחוני" שמציע הצעות "ביטחוניות" פופוליסטיות שניתן לסכם
אותן בשתי מילים כ"יאללה כסאח" ובשלוש מילים וחצי כ"נכנס באם-אמא
שלהם", נעלמה בשניה, ברגע שהאחריות הוטלה על כתפיו. היא מעידה על מהות
ההתלהמות הדמגוגית. כנ"ל ההצעות המתלהמות לעונש מוות למחבלים, התמיכה בחייל
שסרח וכו'. איזה נזק לחברה הישראלי ולשיח הישראלי הוא גרם, איזה זיהום של השיח,
כאשר הוא לא האמין כהוא זה ב"הצעותיו".
לעומת זאת,
בנושא המדיני הוא דווקא מגלה עקביות. את האמירה ששלמות העם קודמת לשלמות הארץ הוא
אומר בעקביות עוד מאז היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה לפני עשרים שנה. תמיכתו
בחלוקת הארץ ובשתי מדינות לשני עמים, על בסיס קווי 1949 עם חילופי שטחים
ואוכלוסיות היא עקבית, הוא כתב אותו בספר, במאמרים ובמצעים מדיניים. בכך, אין חדש.
בנושא המדיני ליברמן היה ונשאר יונה.
*
מעשיו יקרבוהו –
ביקרתי בחריפות את מינויו של ליברמן לשר הביטחון, ועוד יותר מכך את הדחתו של שר
הביטחון הקודם, המצוין, יעלון. אני שלם עם כל מילה שכתבתי בנדון.
אולם כרגע
ליברמן הוא שר הביטחון, וכאזרח מדינת ישראל אני מאחל לו הצלחה מכל לבי, כיוון
שהצלחתו היא ביטחוננו. שיפוטי אותו מעתה, בדומה לשיפוטי כל בעל תפקיד, היא על פי
הכלל: "מעשיך יקרבוך – מעשיך ירחיקוך".
*
רוסופוביה - לביקורת
הציבורית העניינית שהוטחה בליברמן, נלווה גל עכור ומכוער, של רוסופוביה וגזענות
נגד יהודי חבר העמים. פוטין... סובייטי... ועוד ועוד. זהו גילוי נורא של שנאת
האחר, שנאה גזענית, מצד המתהדרים בנאורות, כביכול. שנאת זרים, באשר היא, הינה
תופעה נאלחת. על אחת כמה וכמה, כאשר ה"זרים" הם אחינו, עצמנו ובשרנו,
יהודים כמונו.
* פיקוח
נפש - לתשומת לבם
של התוהים באיזו חוצפה מבקשים שוטרים מאנשים החשודים כשב"חים להזדהות – מבצע
פיגוע הדקירה השבוע בת"א הוא שב"ח. אז באיזו חוצפה? הנה, הגדרת החוצפה:
כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא.
*
מתקפה ברברית - הטליבאן באפגניסטן, דאעש בתדמור והוואקפ הירושלמי בהר הבית, הן שלוש שלוחות
של הקנאות האיסלמיסטית המנהלת מלחמה ברברית נגד התרבות והנאורות, בניסיון אלים ונואל
למחוק את שכיות החמדה התרבותיות והארכיאולוגיות של כל מה שאינו מוסלמי, מעל ומתחת
לפני האדמה.
ממשלת ישראל, לאורך שנים, מגלה רפיון מדאיג בניסיון
לעצור את המתקפה הברברית.
כפי שכתבתי לא פעם בעבר, אני מתנגד לכל פגיעה בסטטוס-קוו
בהר הבית, ולכל המאבקים של נאמני הר הבית לסוגיהם. אולם לצד שמירת הסטטוס קוו, חובתה
של המדינה להגן על התרבות היהודית והאנושית מפני המתקפה הברברית.
*
יומני היקר –
שלום לך יומני היקר! קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וידיים וחשבתי מה היום
יזכיר לי תהליכים בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה.
* קקה
פיפי נאצי – יש לשים קץ לתועבת השוואת ישראל לנאצים. זאת הסתה בזויה וכל כולה מבוססת
על שקר. צריך לחזור לשפיות. בוויכוח שפוי, ניתן להקשיב לביקורת. אולם אי אפשר
להקשיב לקקפוניה, תרתי משמע, של צווחות: קקה פיפי נאצי קקה פיפי נאצי קקה פיפי מזכיר
לי תהליכים קקה פיפי. זהו הרג הדיון הציבורי.
* שיחזרו בתשובה - ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב, רבנים באירופה יוצאים נגד העליה
לארץ. מן הראוי שנתפלל עליהם שיחזרו בתשובה.
* חשוב וחשוב יותר – יום ההצדעה למערך המילואים חשוב מאוד. חשוב שהחברה הישראלית תעלה
על נס את האנשים המתנדבים, גם כאנשים בוגרים, בעלי משפחות, עובדים, בעלי עסקים,
לעזוב למספר שבועות בשנה את שגרת חייהם ואף לחרף את נפשם, כדי להבטיח את קיומה
וביטחונה של המדינה ואת שלום אזרחיה. ראוי להצדיע למערך המילואים, שמאחד ישראלים
מכל מגוון הדעות והאמונות יחד, למשימה משותפת, כי המשותף –אהבת הארץ והעם, ציונות
ופטריוטיות, חזק ומשמעותי מהמחלוקות על האופן שבו על המדינה להתנהל.
אבל יש דבר חשוב יותר מהצדעה למילואימניקים,
והוא להבטיח שביום פקודה ימתינו להם ימ"חים מלאים עם ציוד ואמל"ח
כשירים, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם. על פי הדו"ח האחרון של מבקר המדינה, יש
לנו סיבה לדאגה.
* לחיים ולמוות - היום 5 ביוני, מלאו 49 שנים למלחמת ששת הימים. דברים שכתב האלוף
ישראל טל ("טליק"), מפקד "אוגדת הפלדה" בפקודת היום שלו, ערב
היציאה לקרב, אקטואליים ורלוונטיים היום, כשהיו ביום כתיבתם:
"היעד העומד בפנינו אינו רק יעד פיסי של שטח
וכוחות, אלא בראש ובראשונה יעד פסיכולוגי ומוראלי. מי שינצח יעבור מבחינה מוראלית לאופנסיבה,
ומי שייכשל יעבור לנסיגה מבחינה נפשית. מדינות אחרות יכולות להרשות לעצמן להפסיד את
הקרב הראשון, להפיק לקחים מן המפלה, להתארגן, להתקיף שנית ולנצח. לנו אסור בשום אופן
להפסיד דווקא את הקרב הראשון. לכן הדבר הוא פשוט: גורל הקרב ביבשה תלוי בהצלחת הקרב
שלנו. פירושו, שגם גורל המדינה כולה תלוי במה שאנחנו נעשה. עכשיו אני הולך להגיד דבר
חמור, אך אין לנו ברירה אחרת. הקרב הזה יהיה קרב לחיים ולמוות. כל אחד יסתער עד הסוף
ללא התחשבות באבדות. אין נסיגה, אין עצירה, יש רק הסתערות קדימה".
* מורשת רבין – לכבוד יום ירושלים, אני מציג את
מורשתו של רבין בנדון. בנאום בכנסת על הסכם אוסלו, ב-21 בספטמבר 1993, אמר רבין:
"ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל,
מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי". בנאום בפני תלמידי תיכון ב-1995, זמן קצר
לפני הירצחו, אמר רבין: "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת
בריבונות ישראל, הייתי עונה: הבה נוותר על השלום". ב-25 באוקטובר 2005, עשרה
ימים לפני הרצח, נאם רבין בעצרת בוושינגטון ואמר: "אנו חלוקים בדעותינו מימין
ומשמאל. יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים
והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל ...
אין שתי ירושלים. יש רק ירושלים אחת. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה. ירושלים
היתה שלנו, תהיה שלנו, היא שלנו, וכך תהיה לעולמי עד".
* לא נגענו - מה הכתובת?
- קיבוץ אורטל, בגולן.
- גולן זה העיר וקיבוץ אורטל זה הרחוב?
*
ביד הלשון
שופכים את דמה – "כבר עשרים שנה שופכים את דמה של שרה נתניהו", אמר ניר
חפץ בראיון טלוויזיוני.
למה הוא התכוון? איפה נשפך דם? על איזו שפיכות
דמים הוא מדבר?
כמובן שהוא לא המציא את הביטוי. זה ביטוי נפוץ
בעקר בקרב פוליטיקאים, שבאמירתו הם חשים פטורים מלהתייחס באופן ענייני לביקורת הנמתחת
עליהם.
מהיכן לקוח הביטוי?
המקור הוא באיסור על הלבנת פנים. הלבנת פנים,
פירושה בִּיוּש אדם – "שיימינג" או העלבתו. חז"ל אמרו: "כל
המלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים". שפיכות דמים היא אחת משלוש עבירות
עליהן נאמר "ייהרג ובל יעבור". מכאן, שהלבנת פנים הנה עבירה חמורה
ביותר. יש לכך גם הסבר פלסטי – העלבון גורם לאדם להחוויר, ודומה שאזל הדם מפניו.
המקרים שבהם אנשים התאבדו בעקבות שיימינג הנם
הוכחה שחז"ל לא כל כך הגזימו.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
