* חגנו הוא אידו – כאשר שונאי ישראל באבל, כנראה שיש לישראלים סיבה טובה לשמוח.
גדעון לוי על יום ירושלים: "יום אבל לאומי. הדגלים יורדו לחצי התורן, הצופרים
ייללו והישראלים יעמדו דום". וכאשר גדעון לוי באבל, זהו אות לשמחה עבור כל
פטריוט ישראלי. חגנו הוא אידו. אידו הוא חגנו; חג ירושלים – חג שחרורה, חירותה
ואיחודה של ירושלים, בירת ישראל, בירת העם היהודי.
*
לזכותו של השידור הציבורי - צפיתי בחדווה ובהתרגשות בטקס יום ירושלים בגבעת התחמושת, שהועבר
בשידור חי בערוץ הראשון. את הערוצים המסחריים זה לא מעניין. ... ויש מי שרוצים
להחריב את השידור הציבורי.
*
ניצחון האור
– מושל מדינת ניו-יורק הודיע על שורה של פעולות חריפות נגד BDS
ועיקרן – החרמת מי שמחרים את ישראל. אני מאמין שהוא סנונית ראשונה, ושעוד ועוד
מדינות בארה"ב תלכנה בעקבותיו.
זו בשורה חשובה
ומשמחת למדינת ישראל, המצויה במאבק נגד תעשיית הדה-לגיטימציה, השקרים, עלילות הדם
והחרמות נגדה, אך זו בשורה חשובה יותר לארה"ב. זו בשורה המעידה על כך שהאומה
האמריקאית מתנערת להגן על ערכי החירות והדמוקרטיה, מפני הגזענות והאנטישמיות המסכנות
אותה.
ככל שהמהלך נגד BDS
יצבור תאוצה, תהיה זו בשורה חשובה לעולם כולו – ניצחון האור על החושך, ניצחון
הנאורות על האנטישמיות.
*
הזרוע הישראלית של מנגנון החושך – שעה שבארה"ב אנו עדים למתקפת נגד כלפי מנגנון החושך של ה-BDS,
דווקא בישראל הוא מככב. דבוקת שוקן מטיפה באובססיה של מספר מאמרים בשבוע לחרמות
וסנקציות נגד מדינת ישראל.
שתי דוגמיות מן
הימים האחרונים. ב. מיכאל פרסם פשקוויל נאצה תחת הכותרת "והעולם שותק".
כחלק מטרנד הנאציפיקציה של ישראל, ש"מזכירה לנו תהליכים" וגו', הוא הלך
צעד נוסף. ישראל היא נאצית ו"העולם שותק". פסקה אחר פסקה הוא מתאר בצבעי
שחור עז את המדינה השנואה עליו כל כך, ואחרי כל פסקה מופיע הפזמון החוזר, הפורט על
הנימים העדינות והרגישות ביותר, "והעולם שותק".
ואז הוא פונה
בתחינה לעולם, שיפסיק לשתוק ויתחיל לפעול נגד מדינת ישראל, ואף נותן מספר רעיונות,
בתור התחלה (ההמשך כנראה יהיה "פתרון צבאי"): "הלא בקלות יתרה יכול
היה להציל אותנו. דרישת ויזה לכל ארצות תבל, רמז דק על קיצוץ בתמיכה, פה ושם איזה וטו
קטן, הרהור מעשי במודל שהשיב את דרום אפריקה למוטב... וכבר מדינת ישראל נחלצת חיש קל
מתוך המדמנה שבה היא צוללת כמו צוללת. אבל העולם שותק.
אז צא כבר משתיקתך,
עולם אכזר!
כי אם בכל זאת תתמיד
בשתיקתך, עולמי האדיש, תהיה זו ראיה חותכת לכך שאתה באמת אנטישמי, בדיוק כפי שסיפרו
לנו תמיד".
ולמה הוא כותב זאת
ב"הארץ" דווקא? כיוון שהוא יודע שאת "הארץ" קוראים בעולם.
והוא אומר זאת בפירוש: "לסיום, אבקש רק זאת: יתורגמו־נא כל המלים דלעיל לשפות
כל המדינות הנאורות, ויישלחו למנהיגיהן".
וכך כתבה חברתו
לדבוקה עלית קרפ: "הכיבוש אכזר, הכיבוש מיותר, הכיבוש משחית, ואפשר להוסיף עוד
רשימה ארוכה של שמות תואר. אבל הדבר העיקרי שמאפשר אותו הוא התערבויות חיצוניות כמו
למשל התמיכה האמריקאית חסרת הגבולות בישראל...". כלומר, הפתרון הוא הפסקת
התמיכה והסיוע הכלכלי והביטחוני של ארה"ב בישראל. "זה יעמת את ישראל עם הכוח
האמתי שלה, ועם מצבה האמתי. כשנעמוד על רגלינו שלנו ולא על רגליה של אמריקה שהביאונו
עד הלום, ונראה עד לאן מגיע הרפש, או אז אולי נצליח להיחלץ מהבוץ שאותו יצרנו ושבו
שקענו".
*
חוזר בי - אני חוזר בי
מהאשמתי נגד רוגל אלפר, שתחביבו האובססיבי הוא פגיעה במשפחות שכולות של חללי צה"ל
ושמחה לאידן. הנה, השבוע הוא פרסם ב"הארץ" פשקוויל נאצה נגד יהודה
הישראלי שנפצע קשה מאוד ב"צוק איתן" ומשפחתו וחבריו נאבקים למימון יחידת
דיור שתאפשר חזרתו לשיקום בביתו. אלפר מגדיר פעולה למען נכה צה"ל, ועוד מתנחל,
כהתגלמות הפשיזם. הישראלי כלל אינו חלל צה"ל ומשפחתו אינה משפחה שכולה, ובכל
זאת הוא נהנה להתעלל בהם. אז למה אני סתם משמיץ?
*
נפשו האפלה
- כמו כל אבא, כל סיפור על ילד שנשכח במכונית מזעזע את מנוחתי ומעורר בי שאלות
קשות. האם זה עלול לקרות לי? תשובתי חד משמעית – לי זה לא יכול לקרות. אבל אני
יודע שזאת תשובתו החד-משמעית גם זה ששכח את ילדו, דקה לפני שזה קרה לו. מוטב
להכריח את עצמי לחשוב שזה עלול לקרות לי, כדי לחייב אותי לתרגולות מקטינות סיכון.
גם רוגל אלפר כתב
על כך. גם הוא פתח בתובנה שלו זה לא יכול לקרות, אך בהמשך גם הוא מבין, שהדבר עלול
לקרות לכל אחד, והסביר שזה מחיר אורח החיים החולני של העולם המתועש; איזה הסבר
אמורפי ולא ממש מנומק.
אבל בדרך, הוא לא
יכול להתאפק ותיאר את האוטוסוגסטיה שבה הוא מרגיע את עצמו, שלו זה לא יקרה. ועל
הדרך הוא חשף את תהומות נפשו האפלה ואת האוטו-אנטישמיות החולנית הטבועה בו: "אני
מיד מחפש ומאתר סימנים שמבדלים אותי מהאב שעשה את הטעות המחרידה הזאת. אני חמוש בדעה
קדומה שכבר הספקתי לגבש, מבוססת על ניתוח מגמתי של מקרים קודמים. ובניתי לי פרופיל
סטריאוטיפי ונוח של ההורה ששוכח את ילדו הפעוט באוטו. נו, אני אומר לעצמי, מתברר שעלה
הביתה לאסוף את התפילין ששכח. נו, בטח. ידעתי. אני עושה לו דמוניזציה. אני צריך להאמין
שהוא מפלצת. כדי להרחיק ממני את הזוועה. כדי שלא איאלץ להכיר בכך שזה יכול היה לקרות
גם לי. לכל אחד".
*
לפני שהמציאו את ההדתה – "... גורל מדינת ישראל נתון בידיכם. עיני העם כולו נשואות ברגע
גורלי זה אליכם ומתפללות לניצחונכם ולשלומכם. ויהי ה' עמכם". מתוך פקודת היום
של מפקד פיקוד הדרום, האלוף שייקה גביש, יהודי חילוני, פלמ"חניק, ב-5 ביוני
1967, יום פרוץ מלחמת ששת הימים. זה לא עופר וינטר. זה לפני שהדוסופובים המציאו את
המילה הכעורה "הדתה". כשעוד היה מותר.
*
המתמטיקה של ימי הביניים - כאשר בנט מונה לשר החינוך, המתינו לו בפינה עם נבוט. או-טו-טו הוא
יציע הצעה לתגבור לימודי היהדות חלילה, או לחיזוק לימודי התנ"ך רחמנא לצלן,
ואז יפתח קמפיין אויאויאוי, משתלטים עלינו... חומייניזם... ימי הביניים וכל הארסנל
המוכר. אבל בנט הבריז להם. הצעד הראשון שלו היה תכנית גדולה לעידוד לימודי 5 יח'
מתמטיקה. וזאת בעיה. איך אפשר לתקוף מתמטיקה? האם ניתן לומר שבלימודי המתמטיקה הוא
מחזיר אותנו לאפלת ימי הביניים? לקח קצת זמן להתעשת, אך אל דאגה. נמצא פתרון.
ההתמקדות של בנט במתמטיקה, משמעותה הדרת ההומניסטיקה, כיוון שבנט מפחד
מההומניסטיקה, כי הומניסטיקה היא הומניזם, ואויאויאוי, משתלטים עלינו... חומייניזם
וכל הארסנל המוכר.
*
איוולת - השתתפות שגריר
ישראל בארה"ב דרמר באירוע ערב בחירות לנשיאות, שאף שבאופן רשמי אינו של
המפלגה הרפובליקאית - כך הוא נתפס בציבוריות האמריקאית, הוא מעשה איוולת, הפוגע
בארה"ב, אך יותר מכך הוא פוגע בישראל. מעשה כזה היה חמור גם אילו בראש המפלגה
הרפובליקאית עמד מועמד נורמטיבי. לא כל שכן, כאשר המועמד הוא טראמפ. מעשה כזה היה
איוולת גם אילו המועמד הרפובליקאי היה הפייבוריט, קל וחומר כאשר על פי הסקרים
סיכוייו לנצח נמוכים. אנו מוחים נגד התערבות מדינות זרות בעניינינו הפנימיים,
ובעצמנו אנו נוהגים באותה דרך, ופוגעים ביחסינו עם ידידתנו הגדולה.
*
לא יוזמת שלום
– היוזמה הסעודית / הערבית, אינה יוזמת שלום. אין בה בסיס המאפשר שלום. זהו תכתיב
המנסה לגמד את ישראל לקווים בלתי אפשריים ובלתי נסבלים מכל בחינה שהיא – קווי
4.6.67 ולהטביע את כבשת הרש שתיוותר ממנה במיליוני פלשתינאים במסגרת תביעת
"זכות" השיבה.
ניתן לקבל את
המחווה המדינית של נתניהו, שהצהיר שיש נקודות חיוביות ביוזמה, כמחווה של רצון טוב
לצורך הפחת חיים בתהליך המדיני. אולם כאשר מנהיגים ערביים תובעים קבלת התכנית
כתכתיב, הם מכשילים כל סיכוי להתקדמות לעבר השלום.
*
הליברמן התורן
- כאשר ליברמן מונה לשר הביטחון כתבתי שעכשיו בנט יהיה הליברמן של ליברמן.
*
משחקי מזל - החלטתו של שר
האוצר כחלון לבטל את מכונות המזל ומרוצי הסוסים ערכית, ראויה ונכונה. כוונתו להתיר
כ"פיצוי" הגרלות באינטרנט, עלולה להפוך את ההחלטה הנכונה לחסרת משמעות.
*
שייך למיעוט הקטן – בניגוד לרוב המוחלט של הישראלים, אני שייך למיעוט הקטן מאוד של אלה
שאין להם דעה בפרשת נתניהו-מימרן. ולא כיוון שאיני דעתן, אלא כיוון שהמחלוקת כאן
היא על העובדות: האם ניתנה תרומה בלתי חוקית או תרומה חוקית. כיוון שאין לי שמץ של
מושג מה האמת, אין לי דעה. אני סומך לחלוטין על היועה"מ שיבדוק את הנושא ללא
משוא פנים.
* ביד הלשון
הצעת
מחליטים – בפינתי שהוקדשה
למכון וולקני, הזכרתי את הצעת המחליטים שהועלתה על שולחן הממשלה, לקראת החלטה על
העברת המכון לגליל. נשאלתי, בעקבות הפינה, לפשר המושג "הצעת מחליטים".
המחליטים הם הדרג
המדיני, ממשלת ישראל. "הצעת מחליטים" היא ההצעה המוגשת להחלטת המחליטים.
לגיבושה שותפים המערכת המקצועית של המשרדים השונים, מזכירות הממשלה, גופים המעורבים בגיבוש הצעות,
גורמים הדוחפים הצעות להחלטה. בסופו של תהליך ההכנה, מגובשת הצעה סופית העולה
לשולחן הממשלה, להכרעת השרים; זו הצעת המחליטים.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
