הבלוג של אורי הייטנר

אחד מעמודי התווך של ילקוט הכזבים של השיח הציבורי בישראל, הוא הטענה שהציונות הייתה עיוורת לעובדה שיש אוכלוסיה ערבית בא"י. האמת היא שכל האבות המייסדים של התנועה הציונית  – הרצל, אחד העם, בורוכוב, ויצמן, ז'בוטינסקי, בן צבי, בן גוריון ואחרים, ראו בפירוש את הבעיה הערבית כאתגר שיש להתמודד עמו בדרך להגשמת הציונות.

הכזב מתבסס בעיקר על עיוות משמעותה של האמירה: "עם ללא ארץ לארץ ללא עם", אותה טבע המנהיג הציוני ישראל זנגוויל. ארץ ללא עם?! טוענים המלעיזים. מה, הערבים הם אוויר?

אלא שזו ממש לא משמעותו של המשפט. זהו משפט המדבר על חזרתו של העם היהודי למולדתו. משמעותו היא שלעם הזה יש ארץ – ארץ ישראל. לארץ הזו יש עם – העם היהודי. בפועל, הזיקה בין העם לארצו אינה מתממשת; העם היהודי אינו חי בארצו, ולכן הוא עם בלי ארץ, וארץ ישראל אינה ממלאת את ייעודה כארצו של העם היהודי, ולכן היא ארץ בלי עם.

****

כשעם ישראל נמצא בגולה, זהו אסון לעם ואסון לארץ. אסון לעם ישראל כיוון שהוא נותק מארצו. אסון לארץ ישראל כי היא נותקה מעמה.

הנביא ישעיהו, בנבואות הנחמה, מנחם את עם ישראל, אך גם את ארץ ישראל. הוא פונה לירושלים במילים שלימים שלמה אלקבץ שיבץ, לצד פסוקים מן הפרק הבא, בפיוט "לכה דודי". הוא מנחם את ירושלים, מבטיח לה שעם ישראל יחזור אליה ויגאל אותה מבדידותה וגעגועיה והיא תחדל לשתות מכוס התרעלה.

"הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ, אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית, מָצִית. ... כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ: הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד".

****

הפרק נפתח בפניה של ישעיהו אל רודפי הצדק. "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהוָה" ובהמשך: "שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם".

מהי הפניה הזאת לרודפי הצדק? התשובה לשאלה זו ברורה לי. כעתה, כן אז – שיבת ציון, חזרת העם היהודי למולדתו, היא התגלמות הצדק. הציונות היא התנועה הצודקת ביותר בהיסטוריה האנושית, כי היא שמה קץ לעוול הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. גם שיבת ציון אחרי גלות בבל היא השבת הצדק.

ועוד – ציון וירושלים יהיו בירת הצדק העולמי; אליה ישאו העמים עיניהם, ללמוד את תורת הצדק. "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ. קָרוֹב צִדְקִי, יָצָא יִשְׁעִי".

שיבת ציון היא אירוע שמח מאין כמותו: "וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". 

* 929