הסיפור קרה בשנת 2000. היא זה בשיא המאבק על הגולן, בתקופת שלטונו של אהוד
ברק. הייתי אז דובר ועד יישובי הגולן. באחד הבקרים התפרסמה החלטה של הקיבוץ
הארצי (התנועה הקיבוצית של "השומר הצעיר", טרם איחוד התנועה הקיבוצית),
שקראה לנסיגה מהגולן.
בגולן הוקמו שני קיבוצים של הקבה"א – גשור ונטור. עם פרסום הודעת
הקבה"א, התקשרתי לנציגי גשור ונטור בוועד והצעתי להם להוציא הודעות המגנות את
הודעת תנועתם. הם חזרו אליי לאחר התייעצות, סייעתי להם בניסוח ההודעות והפצתי אותן
בתקשורת.
כעבור ימים אחדים, התפרסמה בעיתון "הדף הירוק" ידיעה, על
פיה הוצאתי הודעה מטעם גשור על דעת עצמי, ללא הסכמת היישוב וללא ידיעתו. רתחתי
מכעס על הכתב ועל העיתון, שפגעו בשמי הטוב בהשמצה המכוערת הזאת. אולם הכתב התעקש
שכך בפירוש נאמר לו בגשור.
התחלתי לבדוק את הנושא בגשור, ולתדהמתי התברר לי שכך נאמר לו, והם
עומדים על דעתם.
הבנתי שנפלתי לתוך מחלוקת פנימית בתוך גשור. כנראה שלאחר פרסום ההודעה,
היו בקיבוץ מי שהסתייגו ממנה, התנועה לחצה והמזכירות התנערה. במקום ליישב את
המחלוקת הפנימית, קל יותר להטיל על האחריות על גורם חיצוני, ובמקרה זה הגורם
החיצוני הייתי אני.
הייתה לנו פגישה קשה וסוערת, ועלו בה גרסאות שונות. ואז עלה הפתרון.
עלינו לבחור אדם מקובל ומוסכם על הצדדים, שילמד את הנושא, ישמע את כל הצדדים וכולם
יקבלו את מסקנותיו. מי יהיה "הבורר"?
אחד מחברי גשור הציע את יוני גל. ההצעה התקבלה מיד.
בעצם, אפשר לעצור כאן את הסיפור, כיוון שזה המסר העיקרי שלו. אנשי
גשור ידעו היטב שיוני פעיל בוועד יישובי הגולן, חבר קיבוץ אורטל וחבר אישי שלי. זה
לא הפריע להם להאמין בו, לסמוך עליו ולראות בו גורם נטול פניות, שיבחן את הנושא
ללא משוא פנים. נדמה לי שיש בסיפור זה כדי להעיד על מעמדו של יוני וההערכה הרבה
אליו כאיש חכם, הגון וישר כסרגל.
ואכן, כל אנשי גשור קיבלו את פסיקתו של יוני, על פיה הנציג הרשמי של
גשור בוועד ניסח יחד אתי המודעה, אישר את הניסוח ושיתף את חבריו, לפחות בידיעה,
ושהאחריות המלאה לפרסום היא על גשור.
ביום שלישי 21.6 נציין מלא שנה למותו של יוני.
יהי זכרו ברוך!
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
