* ממלכתיות – פעמים רבות הבעתי את הערכתי הרבה ליצחק שמיר, שבעיניי הוא אחד
הטובים בראשי הממשלות של ישראל, שהזיכרון המהונדס בידי התקשורת והאקדמיה עושה לו
עוול. תמיד האמנתי, שככל שיחלוף הזמן ותהיה יותר פרספקטיבה היסטורית, כך תגבר
ההערכה אליו, בדומה להערכה המחודשת ללוי אשכול.
לשמחתי, אני חש לאחרונה יותר ויותר ביטויי הערכה לשמיר וגעגוע לדפוסי
הנהגתו, השונים כל כך מדפוסי ההנהגה של ראשי הממשלה האחרונים. כך, למשל, במאמר
שכתב לאחרונה ההיסטוריון יחיעם וייץ, שרחוק מאוד מהשקפותיו הפוליטיות של שמיר,
בכתב העת "כיוונים חדשים", שבו סקר את דרכו הפוליטית עד היבחרו לראשות
הממשלה.
השבוע, הוסב שם המכון לחקר הגולן, שבו אני חוקר, למכון שמיר למחקר. אף
שאני מיצר על כך שהמותג "הגולן" נגרע משמו של מכון המחקר הפועל בגולן,
אני שמח וגאה לעבוד במוסד הקרוי על שמו של יצחק שמיר.
בטקס שינוי השם, חשבתי בעיקר על ההבדל בין דפוס המנהיגות של שמיר לזה
של נתניהו. לא יכולתי להסתיר את החיוך (המר) כשניסיתי לדמיין את תמונתו של שמיר
מבלה ביאכטה עם המיליארד הצרפתי המפוקפק מימרן. מה היה בו, בשמיר, שהוא שונה, כל
כך שונה, מנתניהו? מצפן ולא שבשבת, דוגמה אישית, הצנע לכת, יושרה, העדפה מוחלטת של
האינטרס הלאומי על אינטרסים מפלגתיים ובוודאי אישיים. ובמילה אחת – ממלכתיות.
ובאשר לחיוך – זה היה מצחיק, אם זה לא היה ראש הממשלה שלנו.
* הגיע הזמן להחליף אותו - ההוצאות המטורפות על תספורת, איפור, נהנתנות
ומותרות, על חשבון משלם המסים, בנסיעות רוה"מ לחו"ל, אינן עניין פלילי. אין
הן נושא לחקירות, חשדות וכו'. אך זו שחיתות. זו השחתה מוסרית. אלו סדרי עדיפויות עקומים.
זו חוסר אכפתיות ציבורית. מי שפגע במדינת הרווחה ואמלל חלקים רבים כל כך בציבור אינו
מתבייש לבזבז באופן מופקר את כספי הציבור למטרות אישיות מיותרות, לצד הוצאות הנהנתנות
על חשבון שועי ארץ אינטרסנטים. זו מנהיגות ריקה ומגעילה. הגיע הזמן להחליף אותו במנהיג
אמת, מנהיג ערכי, שיחזיר לחיינו את ערכי הממלכתיות והדוגמה האישית.
* האחרון שראוי להטיף - בכל הקשור להתנהלות אישית ומוסרית רקובה
ונהנתנית, ברק הוא תואם נתניהו. בנוסף לכך הוא מדינאי כושל והרפתקן מופקר. ברק ריסק
את הקונסנזוס הלאומי, בגד בערכי תנועת העבודה, ניסה ליישם את מצע חד"ש ובמקום
שלום דרכו הביאה למתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות המדינה. הוא האחרון שראוי להטיף מוסר.
* לא שכחנו - אהוד ברק מציע לנו לחזור על מה שהוא כבר
ניסה. האם הוא חושב ששכחנו את התוצאות?
* שיא המהירות – מהו שיא המהירות? איך בתוך כשבועיים הספיק
עדר חסידיו השוטים של נתניהו לעצב אג'נדה של שנאה
והסתה נגד יעלון, עמוסה בנראטיבים, שיימינג, שמות גנאי וקריקטורות הלעגה ברשתות
החברתיות.
* מה ממגנט אותם? – בעקבות דברי תמיכה ביעלון שכתבתי ובהם ביקרתי את חסידיו השוטים של
נתניהו, קיבלתי, בין השאר, את התגובות הבאות:
"אורי הייטנר...אני
יכול לנחש שאתה נמנה על עדר חסידיו של ערפאת? או של אחמד יאסין?"
"צריך לשפוך לגרונך בקבוק של חומצה
גופריתית לשם חיטוי כי הבל פיך מסריח מאכילת חזיר ושרצים" (אגב, הכותב שלח לי
את ה"תגובה" בעיצומה של שבת קודשנו).
"מה שבטוח, מר אורי הייטנר, זה שלפחות
בשמונה הקדנציות הבאות של נתניהו, יעלון יוכל להתקבל אולי כעובד ניקיון במזנון של הכנסת".
כמובן שאין בכך חדש. אני רגיל לזה. עוד לפני שהמציאו את המיילים
והטוקבקים קיבלתי טקסטים כאלה גם בדואר ובטלפון.
כמה הערות בנדון:
א. השרצים הנ"ל רחוקים מלייצג את אנשי הימין.
ב. הם רחוקים מלייצג את הליכודניקים.
ג. הם רחוקים מלייצג את תומכי נתניהו.
ד. אפילו רוב מוחלט מבין החסידים השוטים של נתניהו רחוקים מהם מרחק
רב.
ה. כמוהם יש גם בשמאל, וההבדל הוא שרוגל אלפר וספי רכלבסקי מקבלים
לדברי השטנה והנאצה שלהם טור בעיתון.
השאלה היא, מה יש בנתניהו שהוא ממגנט אליו פראי אדם מטומטמים כאלה?
ואיך זה שהוא מעולם לא הסתייג מהם?
לפעמים אני חושד שהוא אף נהנה מקיומם (למרות שאני בטוח שהוא סולד
מחברתם).
* מאתגר את רוגל אלפר - תגובת נאצה שקיבלתי (ללא כל קשר לתוכן המאמר שעליו היא נכתבה):
"מדינה שחוטפת 13,000 ילדים ועושה הכל כדי
לא לפתוח את התיקים החסויים זה לא מדינת רשע ועוול איומה? מדינה שרוצחת בדם קר 100
אלף ילדים בהקרנות למוח על גזזת שעוברת בגיל הבגרות זה לא מדינת רשע ועוול איומה? אתם
האשכנזים בני בליעל. יצאתם מהתנורים וכל מה שהנאצים עשו לכם עשיתם לפרעאנקים. צריך
לתפוס אותכם מהגרון להכניס אותכם לרכבות של בהמות ולשלוח אותכם בחזרה לאושוויץ ולשרוף
אותכם חיים ולא לתת לכם לצאת. אתם האשכנזים הזבל האנושי הכי מצחין שקיים בכל העולם.
לא סתם מתעבים אותכם בכל מקום שאתם נמצאים בו". חבל. אלמלא כתב "אתם האשכנזים", אלא "אתם
הישראלים" או "אתם היהודים", יכול היה לקבל תעסוקה בדבוקת שוקן,
לצד רוגל אלפר, אורי משגב, גדעון לוי וספי רכלבסקי. הבעיה היא שרק האשכנזים
מזכירים לו תהליכים בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה.
* אובמה צודק וטועה – שתי סוגיות עלו לדיון ציבורי בארה"ב בעקבות הטבח באורלנדו.
האחד, הוא הצורך לקרוא לילד בשמו – טרור אסלמי, כי אי אפשר להילחם ברוע בלי להגדיר
את האויב, להכיר אותו ולהבין את מהותו. התחמקות מהגדרה כזאת, בשם הפוליטיקלי קורקט
או כדי לכסות על מחדלים, משחקת לידי האויב. השני, הקלות הבלתי נסבלת של השגת נשק
בארה"ב – מדיניות מטורפת בשם החוקה האמריקאית, הגובה חייהם של מאות אזרחים
תמימים מידי שנה.
ברק אובמה עומד במרכז שני הדיונים הללו. הוא המנהיג המתחמק מהגדרת
האויב ומערפל את מהותו, אם מטעמי פוליטיקלי-קורקט ואם כדי לכסות על מדיניות החוץ
הפייסנית הקלוקלת שלו כלפי הקנאות המוסלמית, ששיאה – הסכם הגרעין עם איראן. הוא
המנהיג המנסה להוביל את השינוי בחוקה האמריקאית ולהילחם לשינוי הסעיף הרואה ברכישת
נשק חלק מזכויות האזרח; כנגד עוצמתה האדירה של שדולת סוחרי הנשק ונגד השמרנות
הדבקה בחוק הנורא הזה.
החלוקה הפוליטית בארה"ב, שהופכת יותר ויותר דומה לחלוקה בישראל,
יוצרת שני מחנות של אוטומטים. מי שתוקפים את אובמה על סרבנותו להגדיר את הטרור
המוסלמי מתנגדים למאבקו בנושא מכירת הנשק ולהיפך.
אולם השכל הישר אינו אמור להתחלק לשמאל וימין, אלא לבחון בכל נושא מה
העמדה הנכונה. על פי השכל הישר, אובמה כשל מבחינה מדינית ומוסרית במדיניותו
הפייסנית כלפי הקנאות האסלמית, וסירובו להגדיר את הפיגוע כפיגוע של הטרור האסלמי
הוא אחד משיאי הכשל. אולם על פי אותו שכל ישר, אובמה צודק מבינה מוסרית ומעשית
בניסיונו לתקן את הסעיף הקלוקל בחוקה, המסייע לפושעים, לטרוריסטים ולפסיכופטים
וגובה חיי אזרחים רבים.
האבסורד הגדול הוא, שבעוד אובמה פועל בצדק נגד הקלות בהשגת כלי משחית,
הוא חתם על הסכם המאפשר למעצמת הקנאות האסלמית להפוך למדינת-סף גרעינית ברשות
ובסמכות, עם חסינות והגנה של ארה"ב והעולם.
* אפקט קוקס – רצח חברת הפרלמנט הבריטית קוקס, התומכת בהישארות בריטניה באיחוד
האירופי, יחזק במשאל העם את תומכי ההישארות באיחוד.
כך היה גם אצלנו. בעוד לפני רצח רבין, היה רוב בסקרים לנתניהו, מיד
לאחר הרצח פרס הוביל בסקרים בהפרש של 40%. למעשה, יגאל עמיר העניק לפרס את הניצחון
ואת השלטון על מגש הכסף.
אולם הפלשתינאים, בגל פיגועי הטרור הקשים, נטלו את המגש והעבירוהו
לנתניהו.
איני יודע מה תהיינה תוצאות משאל העם, אך סביר להניח שהרצח יעביר רבים
מן המתלבטים לתמוך בהישארות באיחוד, מתוך הזדהות עם הנרצחת.
אני מתרשם, שאין בבריטניה אווירה של האשמה קולקטיבית של תומכי הפרישה,
במעשה הרצח, מה שמעיד על בגרות דמוקרטית.
* לא מבינים הומור – הסטנדאפיסט תום אהרון הופיע באורטל.
פה ושם הוא העלה איזה חיוך על פניי.
מפעם לפעם נשמע איזה צחקוק קליל בקהל.
יואב רבינוביץ' היה להקת חימום. הוא לא
הצליח להעלות אפילו בדל חיוך.
מחצית הופעתו של אהרון הייתה סטריאוטיפים עדתיים. המחצית השניה הייתה
בדיחות על אוננות. משעמם, נמוך, לא מצחיק.
בטח בדרך חזרה השניים הסתלבטו על הקיבוצניקים מן הפריפריה שלא מבינים
הומור.
* ביד הלשון
* רעש וצלצולים –
ב"כלכליסט" פורסמה כתבה מרתקת על מחקר וספר של ד"ר הלל שוורץ, שחקר
את תולדות הרעש. כותרת הכתבה – "כולו רעש וצלצולים".
משמעות הביטוי היא הלעגה על אדם או מופע חסרי ערך ומהות, המרשימים
בקולניות ואפקטים בלבד.
ב"מילון הצירופים" מייחס רוביק רוזנטל את הביטוי למקור באנגלית
"פעמונים ומשרוקיות" bells and whistles.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
