* מתקפת החוליגנים – מה מטרתם של החוליגנים העוסקים בהסתה ושיימינג נגד מ"פ
בצה"ל, המבצע את תפקידו ואומר אמת במשפט צבאי? מטרתם להלך אימים על העדים,
כדי שישקרו בבית המשפט.
צבא המבוסס על אדני שקר, אינו צה"ל אלא כנופיה. צבא שיתבסס על
שקר, כמו שמנסים להפוך אותו החוליגנים הללו, הוא צבא מובס.
על הדמוקרטיה הישראלית להתגונן מפני החוליגנים, המנסים להרוס את
המדינה ואת צה"ל.
* אינו חסין מביקורת – אני מעריך מאוד את רס"ן תום נעמן. לא על כך שאמר אמת בבית
המשפט. זה מובן מאליו. אני מעריך אותו לאור כל מה ששמעתי וקראתי בימים האחרונים על
אודותיו כלוחם וכמפקד.
עם זאת, גם הוא אינו חסין מביקורת. איך זה קרה שבפלוגה שלו צמח גידול
הפרא אוראל אזריה? האם כמפקד חינך את חייליו על ערכי צה"ל ופקודותיו באופן
שאף חייל לא ינהג כאזריה? האם הוא היה מודע לכך שיש לו חייל כזה בפלוגה? אם כן, מה
הוא עשה בנדון? אם לא, איך זה קרה?
* הסתה פרועה – מיהם "המתנחלים"? חצי מיליון אזרחים ישראליים, רובם
המוחלט אזרחים טובים, נאמנים, שומרי חוק, פטריוטים, משרתים ביחידות הטובות ביותר
בצה"ל, משלמים מסים, מתנדבים בקהילה. לא כולם, נכון. ציבור המתנחלים הצמיח גם
גידולי פרא כמו "נוער הגבעות". אך אלה מיעוט קטן ביותר, שרוחו מנוגדת
בתכלית לרוח הרוב המוחלט של המתנחלים.
על הציבור הזה כתב עופר נוימן, דוברו של יו"ר האופוזיציה ומפלגת
העבודה יצחק הרצוג, פשקוויל הסתה פרוע, ובו נאמר, בין השאר: "המתנחלים הם
חלאות שבנו בריכות על חשבון הדם של הילדים שנרצחים". התוכן והסגנון מוכרים
מאוד. מקורות ההשראה לדבריו קשורים לתהליכים באירופה לפני 70, 80 ו-90 שנה.
עופר נוימן אינו אדם פרטי. הוא מייצג מפלגה, המכנה עצמה "המחנה
הציוני". דקה לאחר שהנ"ל העלה את פשקוויל ההסתה, היה עליו לראות את הדלת
החוצה. במקום לפטרו לאלתר, הרצוג גמגם שהפוסט "שגוי מאוד" והזמין אותו
לשיחת נזיפה. נזיפה עקרה, שלא הביא לפיטוריו.
אם הרצוג רוצה, לשם שינוי, להוכיח מנהיגות, עליו לפטר לאלתר את דוברו.
* פלקטים - "אני לא מצליח להבין מה הדעות שלך"
כתב לי מישהו. "תחליט אם אתה ימין או שמאל".
טוב, אני רגיל לזה... יותר משהתגובות הללו
מעידות עליי, הן מעידות על המגיבים; אנשי השחור-לבן, שצר עולמם כעולם פלקט.
כאשר אני מגנה את ההסתה נגד תום נעמן ונגד
המתנחלים אני מגלה עקביות ונאמנות למצפן הערכי שלי. לעומת זאת, מי שמגנים את ההסתה
נגד הקצין ושותפים להסתה נגד המתנחלים ותמונת הראי שלהם - המגנים את ההסתה נגד המתנחלים
ומסיתים נגד הקצין, אינם אלא צבועים.
* מפני שיבה תקום – החוק שאישרה ועדת השרים לחקיקה, הפוטר בני 80 ומעלה מעמידה בתור,
הוא חוק יפה וראוי; חוק חברתי, אנושי ויהודי. חוק הראוי למדינה יהודית; מדינתו של
עם שהנחיל לעולם כולו את "מִפְּנֵי
שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". ראויה השרה לשוויון חברתי גילה
גמליאל לשבח על יוזמתה ובכלל על פעולתה הברוכה. היא אינה נהנית מבולטות תקשורתית,
אולי כיוון שהתקשורת אוהבת מתלהמים ומופעי "קאט דה בולשיט" למיניהם,
אולם היא מבצעת במסירות ונאמנות את תפקידה, לתועלת הציבור ולטובת אזרחי ישראל.
* להגנת
הסביבה – כמעט חודש חלף מאז התפטרותו של אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה,
ודומה ששר האוצר כחלון די נהנה להחזיק את המשרד בידיו ואינו מאותת על מינוי שר חדש
לתפקיד. יש בסיעתו ח"כים מוכשרים ורציניים שיכולים למלא את התפקיד בהצלחה
ומחויבות, כמו הח"כים אלאלוף ורחל עזריה. מינוי לאלתר של שר, הוא הדבר הטוב והנכון,
בראש ובראשונה, לאינטרס הלאומי החשוב של הגנת הסביבה – נושא בעל חשיבות רבה לעתיד
המדינה, לעתיד הארץ, לעתיד החברה הישראלית ויש לו משמעויות רבות גם ליחסי החוץ של
ישראל. מדובר בתחום שבאופן מובהק - פעילותו היא למען הדורות הבאים. מינוי שר לאלתר
טוב ונכון גם מבחינת השיקול הפוליטי של "כולנו" (גילוי נאות – המפלגה
שנתתי לה את קולי בבחירות), שהפסידה חבר בממשלה, והאינטרס שלה הוא למלא בהקדם את
החסר.
האם כחלון מנסה לחקות את דרכיו הרעות של נתניהו – ניסיון לריכוז מקסימום
כוח בידיו, על חשבון אינטרס הציבור? האם בדומה לנתניהו גם כחלון מפחד לחלק את התיק
לח"כ מסוים, שמא הוא יעורר נגדו כעס של ח"כ אחר? או שמא, בדומה לנתניהו
גם כחלון הבטיח הבטחות זהות למספר אישים וככדי שלא להסתבך הוא מעדיף לא לקיים את
ההבטחה לאף ח"כ?
לא ברור. אני משוכנע שאיני היחיד שתמך בכחלון - לא כדי שיהיה תואם
נתניהו, אלא להיפך. התנהלותו מאכזבת.
* עדש – בראשית
השבוע חוויתי חוויה נפלאה – השתתפתי בכנס השנתי ה-13 לחקר הזמר העברי, "מי
אני? שיר ישראלי", של המרכז לחקר השיר הישראלי באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף
גל"צ. יומיים של הרצאות מרתקות ומופעים מקסימים. ערב קסום משירת יאיר
רוזנבלום – "מיתרים מתנגנים ברטט", בביצוע זמרים, נגנים ומעבדים מן הפקולטה
למוסיקה רב תחומית באקדמיה למוסיקה בירושלים, בהדרכת פרופ' מיכאל וולפה. ערב מחווה
והענקת אות הוקרה על מפעל חיים לאביהו מדינה.
אני רוצה לספר על הרצאה מרתקת אחת. פרופ' תומאש נובוטני מאוניברסיטת
אוסטראבה, צ'כיה, הרצה בעברית רהוטה ושוטפת, רוויית הומור, על טרנד אדיר בצ'כיה,
של התחברות למוסיקה יהודית וישראלית. הוא החל בכך לפני כעשרים שנה, בתכנית שנקראה
עד"ש – עברית דרך שירים. לימוד השפה העברית באמצעות חשיפה לזמר העברי. במסגרת
התכנית הוא הקים מקהלת נשים. לימים הוא הקים מקהלת גברים. והכל – שירה בעברית.
ומכאן התופעה הלכה והתפשטה בכל רחבי צ'כיה כאש בקצה קוצים.
הוא הקרין מספר שירים של המקהלות. ממש מרגש לראות ולשמוע עשרים סטודנטיות
צ'כיות יפהפיות שרות בעברית, או לשמוע מקהלה בת 300 איש שרה בחמישה קולות את
"הליכה לקיסריה" ("אלי אלי").
אנו נחשפים רבות לתופעות של אנטישמיות ו-BDS
למיניהן, וכל כך נעים ומרענן להיחשף לתופעה הפוכה, של פילושמיות, אהבת ישראל,
הערצת מדינת ישראל ותרבותה.
* ביד הלשון
חורשת טל – משחר ילדותי
למדתי ששמה של חורשת טל, שבעמק החולה, נובע מהימצאותם במקום של 39 עצי אלון עתיקים.
39 בגימטריה = טל.
עד לאחרונה היה לי ברור שאכן, זה מקור השם. רק לאחרונה התחוור לי שאין זו
אלא אגדה אורבנית.
מקור השם, בדומה למקור השם של קיבוצי – אורטל, הוא פסוק המדבר על הטל.
במקרה זה הפסוק הוא מתהילים, המתאר את הנוף הנצפה מחורשת טל – החרמון. הפסוק הוא "כְּטַל
חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן...".
ניסיתי להבין מאין נובעת הטעות, וזו התיאוריה שלי.
ראשית, יש בלבול עם אתר אחר ששמו נובע ממספר עצי האלונים העתיקים הנטועים
בו. כוונתי לחורשת הארבעים שבפארק הכרמל.
אך כיצד הדבר מתקשר דווקא לאתר הזה, חורשת טל?
זאת אני למד משמה הערבי של החורשה - סג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה). שם זה קשור
באגדה ערבית, המספרת על עשרה ממלווי מוחמד שחנו בפלגי הדן. לא היו באזור עצים לקשור
אליהם את הסוסים. לפיכך תקעו המלווים את מקלותיהם באדמה וקשרו אליהם את הסוסים. המקלות
הכו שורשים והפכו לעצים גדולים, מהם התפתחה החורשה.
כנראה שהאגדה הזאת, שהעניקה לחורשה את שמה הערבי, התערבבה עם השם העברי בהסבר
יצירתי אך לא נכון, על אודות מקור שמה של החורשה.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
