הבלוג של אורי הייטנר

בימים אלה מלאו 40 שנה לוועידת הקיבוץ המאוחד בשפיים, שהחליטה על הקמת קיבוץ אורטל. הייתה זו החלטה אידיאולוגית פוליטית מובהקת, של תנועה אידיאולוגית פוליטית מובהקת. מה שאפיין את התנועה הפוליטית הזו, הוא היותה תנועה מגשימה. משמעות החלטותיה לא היו "אנו קוראים לממשלה ל..." אלא הקמת יישובים, בהתאם לתפיסתה הפוליטית, כדי לעצב את גבול המדינה ולהגשים את הציונות באמצעות הכאת שורשים באדמת הארץ.

כבר עשרות שנים התנועה הקיבוצית אינה תנועה מגשימה, אינה תנועה מיישבת. אם אין היא מקימה יישובים, ניתן לצפות ממנה, שלכל הפחות תהיה סולידרית כלפי הקיבוצים שהקימה, כדי להגשים את השקפת עולמה ואת דרכה.

בתקופת המאבק על הגולן, התנועה הקיבוצית לא התייצבה לצדנו. לאורך כל שנות המאבק, הופעתי בפני כל ישיבת מרכז, מועצה או ועידה של התנועה כמייצג קיבוצי הגולן, ותבעתי מן התנועה להתייצב – לשווא. כולנו לקחת זאת קשה מאוד. ראינו בכך בגידה של התנועה בנו. הייתה בתוכנו קריאה לפרישה מן התנועה. דומני שתחושות הניכור כלפי התנועה נשארו בתוכנו עד היום. אולם יש לציין, שלאורך כל התקופה, התנועה נמנעה מכל החלטה נגדנו; מכל החלטה או אמירה התומכת בנסיגה מהגולן ועקירת יישובי הגולן.

מאז התאחדו התק"ם והקיבוץ הארצי, הוקמה התק"צ, והיא הולכת ומידרדרת מדחי לדחי. ביום ה' שעבר, נערך במועצת התק"צ דיון מדיני. מה פירוש דיון מדיני? בישיבת המועצה, הסעיף האחרון, לאחר עוד אי אלו נושאים, היה הצבעה על הצעת החלטה הקוראת להיפרדות ותומכת במדינה פלשתינאית.  

ביום שבו אבו מאזן סירב לפגוש את נשיא המדינה ונשא נאום בו העליל על ישראל עלילת דם אנטישמית של הרעלת בארות, מועצת תק"צ אימצה החלטה התומכת בהקמת מדינה פלשתינאית. אלו מילים לא הופיעו בהחלטה? גלגל, נערן, ייט"ב, בית הערבה, מצפה שלם, אלמוג, קלי"ה, בקעת הירדן, צפון ים המלח, התיישבות, סולידריות, מחויבות.  

משמעות החלטה זו היא הפניית עורף ליישובינו בבקעת הירדן ובצפון ים המלח.

זו החלטה מבישה של תנועה בשקיעה.

****

מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה קשה – מתקפה של דה-לגיטימציה לעצם זכות קיומה כמדינה יהודית ולזכותה להגנה עצמית. מדובר בקמפיין עתיר הון, מתוזמר היטב, שנערך בכל ארצות המערב. מטרתו – לגרום לחרם על מדינת ישראל, להמאיס אותה על העולם ובעיקר על אזרחיה, במטרה למוטט אותה. זו האסטרטגיה שנקבעה בוועידת דרבן לפני 15 שנה, והיא מיושמת מאז בעקביות. הקמפיין הזה מבוסס על תעשיית שקרים ועלילות נגד ישראל וצה"ל.

ההתמודדות עם המתקפה הזאת, היא אחת המשימות הלאומיות החשובות ביותר היום. מן הראוי שהממשלה תרתם להתמודדות הזאת בצורה אפקטיבית יותר מכפי שהיא עושה היום, אך לא פחות חשובה ההתעוררות מלמטה, של החברה האזרחית, הן ברשתות החברתיות והן בהתמודדות של צעירים ישראליים שייצאו לקמפוסים ברחבי העולם למתקפת נגד, להסביר את צדקתה של ישראל וליצור דה-לגיטימציה לאויביה, המנהלים את המסע נגדה.

בעבר, התנועה הקיבוצית הייתה החלוץ לפני המחנה – הראשונה שנחלצה לכל משימה לאומית. אולם טרם נתקלתי בכל התארגנות בתנועה הקיבוצית למהלך כזה, בכל דיון במוסדות התנועה בנדון ולא בגיוס פעילים ומתנדבים לשליחות חשובה זאת. טרם נתקלתי בידיעה על כך שאגף החינוך והמשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית נרתם למשימה הזאת.

לעומת זאת, נתקלתי גם נתקלתי בהתגייסות של התנועה הקיבוצית ומוסדותיה, ובעיקר של האגף למשימות לאומיות (!), למען הארגון הישראלי המשמש ראש חץ במסע הדה-לגיטימציה ותעשיית השקרים נגד מדינת ישראל, "שוברים שתיקה". הארגון הזה פועל בכל רחבי העולם כדי להעליל עלילת דם קולקטיבית על צה"ל ועל מדינת ישראל. הארגון משתמש בעדויות של חיילים על מעשים חריגים המנוגדים לרוח צה"ל ולפקודותיו, כדי להציג אותם כהתגלמות דרכי הפעולה של צה"ל. פעילי הארגון מציגים אותן עדויות, מחוץ להקשר של המלחמה, של הטרור ושל מציאות חיינו, ומכלילים על צה"ל עלילה של צבא המבצע פשעי מלחמה נוראים. הם פועלים ברחבי העולם, במימון גורמים עוינים, עוברים מעיר לעיר וממדינה למדינה עם הרצאות ותערוכות המוציאות דיבת צה"ל רעה. גם עלילת הדם שהשמיע אבו מאזן, על הרעלת בארות, היא מבית מדרשו של ארגון "שוברים שתיקה".

בשנה שעבר סערה התנועה הקיבוצית על כך שנציגי הארגון הזה הוזמנו להרצות בפני בני נוער ברפסודיה. מזמיני הארגון הצדיקו את הצעד, בכך שיש לחשוף את הנוער למגוון הקולות בחברה הישראלית. אני סבור שניתן לחשוף את הנוער למגוון הקולות, גם בלי ללכת למקרי הקיצון, וכפי שלא נעלה על דעתנו להפגיש אותם עם נציגי להב"ה או לה-פמיליה, כך אין להפגישם עם "שוברים שתיקה".

אולם כעת אגף המשימות הלך צעד אחד נוסף. כבר אין הוא מדבר על חשיפה למגוון קולות, אלא הוא בנה אסטרטגיה של שיתוף פעולה עם הארגון הנואל הזה. מזכירות התנועה אימצה הצעה של האגף, שבשפה מכובסת מציגה את פעילות הארגון כבעלת "ערך מוסף בשמירה על אופיה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית ובקיום שיח על מקומו של הצבא בחברה דמוקרטית". היא אימצה תכנית מפורטת של שיתוף פעולה עם הארגון בשטיפת מוחותיהם של בני הנוער שלנו בדרכם לגיוס לצה"ל; תכנית הכוללת השתתפות של הארגון במסע י"ב, מפגש עם הש"ש ומפגש עם שכבת הנח"ל.

טוהר הנשק ומוסר הלחימה הם ערכים מכוננים בחברה הישראלית ובתנועה הקיבוצית. יש לחנך עליהם את בני הנוער בחינוך החברתי-קהילתי בקיבוץ, בתנועה ובבית הספר. בנוסף לכך, מדובר בנושא מרכזי ביותר בצה"ל, המנחיל ערכים אלה לחייליו. אין כל צורך ב"שוברים שתיקה" למטרה זו, נהפוך הוא. מן הראוי שהחינוך על ערכים אלה יהיה מחובר לצה"ל, ולא לעומתי לצה"ל.

לפני כשנתיים זומנתי להצטרף למועצה הציבורית של אגף המשימות הלאומיות. בשנה שעברה, לאחר השתתפות "שוברים שתיקה" ברפסודיה, ביקשתי דיון בנושא במועצה. מאז לא זומנה המועצה לכל דיון שהוא, ואיני יודע האם היא עוד קיימת, או ששכחו להזמין אותי לדיוניה. ואם אינה קיימת, איני יודע מי החליט על כך ולא טרח לעדכן את חבריה, כפי שאיני יודע מי מקבל את ההחלטות וקובע את המדיניות שלה. אי ההירתמות למאבק ב-BDS  והשותפות האסטרטגית דווקא עם "שוברים שתיקה" הנם שערוריה. הדרך הזו דוחקת את התנועה הקיבוצית לשולי השוליים של החברה הישראלית.

****

רוח רעה עוברת על התנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית כבר אינה תנועה מגשימה, אך היא עדין רואה עצמה תנועה פוליטית. מתי התקיים באורטל דיון פוליטי כלשהו? אנחנו קיימנו לאחרונה דיונים בתקופת המאבק על הגולן בשנות ה-90. מרבית הקיבוצים לא קיימו דיונים כאלה הרבה זמן קודם לכן.

אולם אין עובדה זו מפריעה לקומץ פעילים בתנועה, להשליט את דרכם בצורה בלתי דמוקרטית. מי שמסייע להם אלה אנו – הרוב הדומם, השותק ומפקיר את הזירה לדרכם הרעה. בינתיים אנו שולחים את בנינו למפעלים החינוכיים של התנועה, כדי שייחשפו לשטיפת המוח של "שוברים שתיקה". בינתיים תנועתנו מתנכרת לקיבוצים האחים שלנו, שהתיישבו בבקעת הירדן וצפון ים המלח על פי אותה השקפה שבשמה אנו הקמנו את קיבוצינו בגולן.

עד מתי נשתוק?

אני מבקש לקיים דיון באורטל, במזכירות ובאסיפה, על הנושאים הללו. עלינו לחדול משתיקת הכבשים, ולהיאבק על החזרת השפיות לתנועה הקיבוצית.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל