ב-62 וחצי הפרקים הראשונים של ספר ישעיהו, התגלה לעינינו ישעיהו בשני
מופעים נבואיים – נביא תוכחה, זעם וחורבן ונביא נחמה וגאולה. בשני הגילויים הללו,
היה הנביא צינור מהקב"ה לעם ישראל; הביא את דבר ה' לישראל, אם בדברי תוכחה או
בדברי נחמה. מחלקו האחרון של פרק סג וביתר שאת בפרק סד, אנו פוגשים גילוי נבואי
שלישי של ישעיהו. כאן הוא מחליף סטטוס, ומקול ה' לעם, הוא הופך לקול העם לה'. לפתע
אנו מגלים את ישעיהו כנביא מתפלל, נביא הזועק כלפי שמיא, נביא מתריס ומוחה, נביא
כשליח ציבור הבא בדרישות לאלוהיו בשם הציבור, שחש פגוע מיחסו של האל אליו.
כממשיך מסורת התביעה האנושית מאלוהים, של אברהם בסדום ושל משה במדבר,
כך גם ישעיהו רב את ריבו של עם ישראל כלפי האלוהים.
ישעיהו, שעד כה ראינו אותו נוזף בעם ישראל, בשם האלוהים, על חטאיו,
מאשים את האלוהים בחטאי העם. "הֵן
אַתָּה קָצַפְתָּ – וַנֶּחֱטָא". לא הקפדן למד, מאלף הנביא את אלוהים בינה ומוסר.
כאשר אתה כזה כעסן, כזה זעמן וקצפן, אתה מאבד את הקשב לדבריך ובכך אתה דוחק את העם
לחטא.
ישעיהו משקף לאלוהים את תוצאות
מדיניותו: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר, צִיּוֹן - מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלִַם
שְׁמָמָה. בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה
לִשְׂרֵפַת אֵשׁ, וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה".
הנביא מתריס כלפי האלוהים – על האסונות
הללו אתה עובר בשתיקה? בשתיקתך, בהבלגתך, באיפוקך, אתה מענה אותנו. "הַעַל אֵלֶּה
תִתְאַפַּק, יְהוָה, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד?
****
אחרי כל פרקי הנחמה והגאולה, פרקי שיבת
ציון, שוב חזרנו לתקופת החורבן והשבר, אך הפעם בהיפוך תפקיד הנביא, כנושא דבר העם
לאלוהיו.
האם היה ישעיהו אחד? שני ישעיהו?
שלושה?
גם אם היו אלה שלושה נביאים שונים, עצם
הכרעת עורכי התנ"ך לאגדם כספר אחד של נביא אחד, יוצרת יצירה נבואית אחת,
מורכבת מאוד ורבת סתירות. בעצם הבחירה לאגד אותם יחד, יש מסר על אודות תפקידו הרב
תכליתי של נביא אמת. בתנאי המכרז לנבואה יש להכניס שלושה כישורים מנוגדים, שהשילוב
ביניהם יוצר את העוצמה הנבואית: היכולת להוכיח את עמו, היכולת והרצון לנחמו והרצון
לייצגו כלפי האלוהים.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
