הבלוג של אורי הייטנר

ספר ישעיהו נפתח בתוכחה קשה על פולחן ריק, של אנשים הסבורים שדבקותם במצוות הדת תעמוד להם אם ינהגו באופן בלתי מוסרי. הנביא יוצא חוצץ נגד התפיסה הזאת.

"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי! חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ. יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם - טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ.  וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".

המסר הזה עובר כחוט השני לאורך הספר. ישעיהו אינו מתנגד לפולחן כשלעצמו, להיפך. אולם הוא מציב אותו בפרספקטיבה. הוא פחות חשוב מהתנהגות מוסרית וצודקת. והוא חסר ערך ללא התנהגות מוסרית וצודקת.

הדברים מופיעים גם בפרק האחרון בישעיהו. כאן הם אינם חדים וחלקים כמו בפרק א', הם מעורפלים, ולכן ראוי להבהיר אותם. "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר – מַכֵּה אִישׁ. זוֹבֵחַ הַשֶּׂה - עֹרֵף כֶּלֶב. מַעֲלֵה מִנְחָה – דַּם חֲזִיר מַזְכִּיר. לְבֹנָה - מְבָרֵךְ אָוֶן. גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם, יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ, וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי – בָּחָרוּ".

זאת מהות הפולחן של מי שאינו מקיים את המצוות שבין אדם לחברו: מי ששוחט שור לצרכי פולחן, כמוהו כמי שהרג אדם. כלומר, אין כל קדושה בקורבן הזה, להיפך הוא חילול הקודש, זו שפיכות דמים. מי שזובח שֶׂה לצרכי פולחן, כאילו ערף ראשו של כלב, כלומר הוא סתם הרג חיה, לא עשה כל דבר בעל ערך דתי. מי שמעלה על המזבח מנחה, כאילו הביא דם חזיר, שלא זו בלבד שאינו רצוי, הוא חטא וחילול הקודש. מי שמקטיר לבונה, אינו אלא מברך אוון, כלומר הקטורת הזאת כמוה כברכה על מעשה מרמה. אלוהים אינו יכול לבחור במקום בני האדם. הבחירה היא אנושית. והאנשים הללו בוחרים בדרכים שליליות, מתוך אמונה ששמירת המצוות הפולחניות תכסה על כך. אלוהים מבהיר שמדובר בפולחן ריק שכמוהו כשיקוץ, כעבודה זרה. כמו האדם, גם האלוהים בוחר. הם בחרו לזנוח את הדרישות המוסריות ולהתמקד במצוות הפולחניות. גם אלוהים יבחר. הוא יבחר להתעלם מקיום המצוות הפולחניות ולהתמקד בחטאיהם. ולכן, אם אתם חושבים שברגע שתחבשו זקן ותגדלו כיפה, בבואכם לבית המשפט, זה יעזור לכם, אינכם אלא טועים. זה לא עושה על אלוהים כל רושם.

****

בהמשך הפרק מתאר הנביא את הגאולה, גאולת ציון וירושלים. והתיאור הנפלא מתמקד בשמחה, שמחת אמת, שמחת הגאולה.

שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ. לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם, וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ. וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה".