הבלוג של אורי הייטנר

אני תומך במשאלי עם.

כחבר קיבוץ וכמי שמאמין בדרך הקיבוץ – הדמוקרטיה הישירה היא חלק מהשקפת עולמי.

כתושב הגולן – לאורך שנים רבות התביעה למשאל עם הייתה מרכיב מרכזי במאבק שניהלנו נגד ניסיונותיהן של ממשלות ישראליות למסור את הגולן לסורים. אנו יזמנו את חוק משאל העם, או כפי שכונה – "חוק שריון הגולן"; אפילו שביתת הרעב הגדולה בגמלא נגד נסיגה מהגולן, שבה נטלתי חלק במשך 19 ימים, לפני 22 שנה – מוקדה בדחיפת החוק.

חוק יסוד משאל עם, שהתקבל אשתקד בכנסת, הוא התחנה הסופית של אותו מאבק שניהלנו החל מראשית שנות ה-90.

אני מאמין שבנושאים הרי גורל הנוגעים לעתידה של ריבונות המדינה – מן הראוי שההכרעה תהיה בידי הריבון. הריבון אינו הכנסת, אלא העם הבוחר את הכנסת. העם מעניק מנדט לכנסת לייצג אותו, אך יש נושאים שאין די בכך.

הכרעת העם אינה יכולה להתקבל בדרכי סחר מכר. אי אפשר לקנות את הצבעת העם במשאל עם במיצובישי ולא במשרה קורצת. גם לא בדרכים פוליטיות לגיטימיות, של "אני אתמוך בך בנושא שחשוב לך כדי שאתה תתמוך בי בנושא שחשוב לי". עסקה פוליטית כזאת היא כשרה ולגיטימית, היא ליבה של הפוליטיקה הפרלמנטרית. אולם יש נושאים שההכרעה בהם צריכה להיות נקיה גם מעסקאות כאלו; הכרעה נקיה, בעד או נגד.

אני תומך במשאלי עם בסוגיות מהותיות וגורליות לעתידה של מדינת ישראל. שאלת ההיפרדות מן הפלשתינאים והקמת מדינה פלשתינאית היא בהחלט כזאת. ואף על פי כן, אני מתנגד ליוזמת משאל העם של ח"כ איתן ברושי על שאלת "שתי מדינות לשני עמים". הסיבה לכך, היא שאין מביאים למשאל עם רעיון היפותטי, אלא הצעה מעשית.

מה פירוש הצעה מעשית? הסכם שלום או הסכם ביניים שפרטיו ברורים, הוא הצעה מעשית שניתן להכריע עליה. תכנית חד צדדית אופרטיבית, כדוגמת תכנית ההתנתקות, היא הצעה מעשית. הצעה לספח את גושי ההתיישבות, היא הצעה אופרטיבית. הצעה אופרטיבית היא הצעה ברורה, שהמצביעים בעדה או נגדה יודעים על מה הם מצביעים, ומה יעשה למחרת המשאל אם היא תתקבל.

הצבעתי במשאל עם על שאלת "שתי מדינות לשני עמים" תהיה שונה לגמרי אם אדע שבקעת הירדן רבתי נשארת בריבונות ישראל או עוברת לריבונות זרה. עבור אזרח אחר, סוגיה אחרת עשויה לשנות את הצבעתו. האם מדובר בחלוקת הארץ במסגרת הסכם שלום? מה פרטי ההסכם? מה הם קווי ההיפרדות? מה יהיו גבולות המדינה? האם יש פרטנר פלשתינאי להסכם? האם הפלשתינאים מוכנים לוותר על טענת "זכות" השיבה במסגרת ההסכם הזה? ואם אין פרטנר – האם הכוונה לחלוקה באופן חד צדדי? באלו גבולות? האם גושי ההתיישבות יסופחו לישראל? האם יהיו "חילופי שטחים"? מישהו יכול לענות על שאלות אלו? אלו שאלות משמעותיות ביותר, שתשפענה באופן דרמטי על הצבעת האזרחים.

כאשר יש הסכם מוגדר או תכנית מוגדרת, ניתן להפנות לאזרחים שאלה פשוטה – אתה בעד או נגד ההסכם? על השאלה הזאת האזרח ישיב: כן / לא. אי אפשר להשיב כך על רעיון תיאורטי, שאף אחד אינו יודע מה משמעותו בבוקר שלמחרת. ולכן גם אי אפשר לנסח שאלה מוסכמת שתובא להכרעת העם.

אני בעד משאלי עם, אבל יוזמתו של איתן ברושי למשאל עם, היא בלתי סבירה, ולכן אני שולל אותה.

* "ידיעות הקיבוץ"