הבלוג של אורי הייטנר

* נדבך בהגשמת הציונות – מסקנות ועדת ביטון חשובות וצודקות מאוד, והן מהוות נדבך חשוב בפן החינוכי והתרבותי של הגשמת חזון קיבוץ הגלויות, שהוא לב החזון הציוני.

נושא קברי הצדיקים אינו ראוי, אך הוא שולי. יש לאמץ את המסקנות, למעט סוגיית הקברים.

* קיבוץ גלויות – קיבוץ הגלויות אינו רק קיבוץ היהודים מכל הגלויות לארץ ישראל, אלא קיבוץ כל המסורות, המורשות והיצירות התרבותיות שנוצרו במשך אלפיים שנה בכל הגלויות;  לא כדי ליצור כאן תרבות "אשכנזית" ל"אשכנזים" ו"מזרחית" ל"מזרחים", אלא כדי ליצור מן העושר והמגוון הזה את התרבות היהודית הישראלית הסנרגטית, העשירה והמגוונת. הרי בלאו הכי, בעוד דור או שניים לא יישאר עוד ילד שיבין את השאלה הגלותית האם הוא "אשכנזי" או "מזרחי".

* חי בסרט גזעני - חבל שהיוזמה החינוכית והתרבותית החשובה של בנט וביטון הולידה מחלוקת מיותרת ומיושנת של "אשכנזים" ו"מזרחים". אבל את העובדה שהיא גילתה את ערוותם של גזענים חשוכים כמו גידי אורשר, אני רואה דווקא בחיוב. הרי גם אלמלא חשף את עצמו הוא היה גזען – אם כך, טוב שחשף את עצמו.

* תמצית הרעל הפוסט ציוני - תודה לרוגל אלפר. במקום כל הסיפורים השחוקים על אקיבוש, "המצור האכזרי" ו"פשעי מלחמה", הוא הצביע בבהירות על המחלוקת האמתית עם הפוסט ציונות. ב"ביקורת טלוויזיה" על תשדיר של משרד התפוצות שנועד לחזק את הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות, שבו הופיעה יהודיה מברזיל ודיברה על חשיבות הזיקה לישראל והשמירה על היהדות, הוא העמיד אותה על טעותה. "מה את רוצה מאתנו?", הוא תמה. ובמשפט אחד היטיב לתאר את תמצית הפוסט ציונות: "העתיד המשותף שלי הוא עם ישראלים ממוצא מוסלמי ויהודי. והעתיד המשותף שלך הוא עם ברזילאים קתולים. בדיוק כפי שהעתיד המשותף של הצרפתי הקתולי הוא עם הצרפתי המוסלמי ולא עם הברזילאי הקתולי". ובמילים אחרות, אין עם יהודי. יש מוצא דתי יהודי, מוסלמי או קתולי. אבל אין עם כזה. וכיוון שאין עם כזה, מן הסתם אין לו זכות להגדרה עצמית ולמדינה. ובאשר לאמירתה של אותה ברזילאית ממוצא יהודי, שחשוב לה שילדיה יהיו יהודים, הוא הגיב: "מה כל כך חשוב בלהיות יהודי? את גזענית?" והרי כל הפוסט ציונות על רגל אחת.

* מחלל את קודשי ישראל – התמונה הזאת אמורה לזעזע כל יהודי, ובפרט יהודי עם קצת תודעה היסטורית. אדם מחופש ליהודי חרדי ניגש למניין של מתפללות ומתפללים סמוך לכותל המערבי, תלש מידיה של מתפללת את סידור התפילה וקרע אותו.

חילול קודשי ישראל ליד הכותל המערבי הוא מעשה אנטישמי מובהק. ואם הבריון לא מחופש ליהודי, אלא נולד לאם יהודיה, זהו מעשה אוטו-אנטישמי מובהק.

* מחפצנות את עצמן לדעת – המסר של "מצעד השרמוטות" הוא ש"לאף אחד אין זכות לחפצן אותנו בגלל הלבוש". מסר מוצדק. אבל ב"מצעד השרמוטות" אותן נשים חפצנו את עצמן ואתן גופן בשירות המסר הזה.

* שליחות ראש ממשלת ישראל לאפריקה -  וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב, ג).

* איש קטן – קשירת קשרים בין ישראל למדינות תבל, הידוק יחסי החוץ של ישראל, חיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל, שיפור יחסי הכלכלה והמסחר של ישראל, סיוע ישראלי בתחומים רבים למדינות מתפתחות – כל אלה הן משימות לאומיות ראשונות במעלה של ראש ממשלה. נתניהו מילא בשבוע שחלף שליחות מדינית חשובה ביותר ומוצלחת ביותר באפריקה. למי ששכח – נתניהו אינו "ראש ממשלת נתניהו", לא "ראש ממשלת הליכוד", לא "ראש ממשלת הימין". הוא ראש ממשלת ישראל. זה תפקידו, זו שליחותו, ומן הראוי שהכל, תומכיו ומתנגדיו כאחד, יגבו אותו בשליחותו. להבדיל משליחויות מדיניות אחרות, במקרה הזה אין המדובר בפעולה מדינית שנויה במחלוקת אידיאולוגית, שיש סיבה כלשהי שהאופוזיציה תתנגד לה.

כאשר בגין היה ראש האופוזיציה, הוא הקפיד לא לתקוף את ראשי הממשלות בעת שהיו בשליחות מדינית בחו"ל. כך נהגו, בעקבותיו, גם פרס ורבין לאחר המהפך. אלה הכללים המקובלים בדמוקרטיה הישראלית. כך נוהגת אופוזיציה אחראית, ממלכתית.

ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, המתיימר להיות אלטרנטיבה לשלטון, או לפחות אלטרנטיבה ל"מלכת הפייסבוק" או אולי להתמודד על תפקיד "נשיא הטוויטר", צייץ כאחרון הטוקבקיסטים את הלהג הפופוליסטי הבא: "... נראה שנתניהו הלך להתייאש באפריקה והשאיר מדינה שלמה בלי תשובות ובלי פתרונות... נתניהו לא נוסע. הוא בורח... אין ספק, היאוש באפריקה באמת יותר נוח".

איש קטן.

מי יגלה עפר מעיניך, הנשיא השישי חיים הרצוג ז"ל, סמל ומופת של ממלכתיות.

* ההשראה של טראמפ – דונאלד טראמפ: "סדאם ידע איך לטפל בטרוריסטים, בתקופתו לא היו מקריאים להם רשימת זכויות". זו ההשראה של מי שחותר לעמוד בראש העולם החופשי.

* בלגן ברודוס - מזה שלושה ימים אנו מבלים בחופשה באי רודוס. אי קסום ויפה, חופים נפלאים ואנשים נחמדים, ידידותיים, מסבירי פנים ומאוד מאוד אוהבים את ישראל ואת הישראלים.

            * ביד הלשון

לך עם האנשים – בספרו "לך עם האנשים" סיפר שמעון פרס על מערכת יחסיו עם אישים שעמם עבד, ובהם ברל כצנלסון, בן גוריון ואשכול. לצדם הוא הוסיף את מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו, שנפל במבצע אנטבה, השבוע לפני ארבעים שנה.

מנין לקח פרס את כותרת ספרו? מפרשת השבוע, פרשת "בלק". "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, אֹתוֹ תְדַבֵּר".

* "חדשות בן עזר"