הבלוג של אורי הייטנר

* בין יהדות של אהבת ישראל ליהדות של שנאה וקנאות – אני מעריך ומוקיר עד מאוד את המכינות הקדם צבאיות ואת תרומתן האדירה לחברה הישראלית, לחינוך בישראל ולצה"ל. דווקא עובדה זו הופכת לחמורים במיוחד את דברי הבלע של הרב לוינשטיין נגד ההומואים ונגד הרפורמים. כאשר אדם המחנך את האליטה של הנוער הציוני דתי ומכשיר אותו ליציאה לצה"ל משמיע דברי תועבה ונאצה כאלה, חומרת הדברים גדולה שבעתיים.

הדבר החיובי שבפרשה, הוא התגובות החריפות בתוך הציבור הדתי לאומי. הגדיל לעשות הרב בני לאו, שהקליט והעלה ליוטיוב שיעור של 17 דקות, שבו הציג בכאב אך בנחישות את חומרת דרכו הקנאית של לוינשטיין בכלל, וכלפי הלהט"בים בפרט. מילותיו היו כדורבנות, והן זכו לתפוצה ויראלית, בעיקר בקרב הציונות דתית.

הציונות הדתית קרועה בין מה שמייצג הרב בני לבין מה שמייצג הרב לוינשטיין. הרב בני לאו מייצג יהדות של אהבת ישראל, יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, יהדות יפה ומאירת פנים. בכל עשייתו ודבריו הוא אינו מנסה לתפוס בעלות על היהדות, לא להיות הקוזאק של הקב"ה ולא להיות שומר הסף המרשה לעצמו בחוצפה לקבוע מי יהודי אותנטי ומי לא. נהפוך הוא, הוא מבטא יהדות פלורליסטית, פתוחה, יהדות השייכת לכל יהודי.

לעומתו, הרב לוינשטיין מייצג יהדות כדת קנאית, חשוכה, פונדמנטליסטית, מסתגרת, רוויית שנאה ובוז.

השאלה האם פני הציבור הדתי לכיוונו של הרב בני לאו או של הרב לוינשטיין, היא שאלה קריטית לאחדותה ועתידה של החברה הישראלית כולה.

במידה רבה, התשובה לשאלה זו, היא דבריו הנכוחים והנחרצים של נפתלי בנט, שגינה באופן חד משמעי את דברי לוינשטיין, והעביר מסר של פתיחות ואחדות. לא אחת אני מבקר את בנט, בעיקר בשל הפופוליזם הביטחוני שהוא מייצג, אך פעמים רבות הוא התגלה כמנהיג, באמירות נחרצות נגד הקנאות וההקצנה. כך הוא עשה גם הפעם, והוא ראוי על כך לכל שבח.

בנט הוא פוליטיקאי חכם ומתוחכם, וחזקה עליו שלא היה אומר את הדברים (שהוא ללא ספק מאמין בהם) אלמלא ידע שרבים מקרב הציבור שלו תומך בהם ומצפה לשמוע אותם.

* תסכול של תבוסה – דבריו של הרב לוינשטיין מזעזעים, אך אני מסרב להזדעזע, כיוון שאני יודע שזאת מלחמת מאסף אבודה של ההומופוביה בשם הדת. החברה הישראלית, כולל הציבור הדתי לאומי, פתוחה כפי שלא הייתה מעולם כלפי הלהט"בים והולכת ונפתחת בקצב מואץ. התהליך הזה הוא בלתי הפיך. ההתבטאויות הקיצוניות של לוינשטיין ושכמותו מבטאות תסכול של תבוסה.

* חוק מעורר מדנים – התנגדותי לחוק ההדחה היא בראש ובראשונה עקרונית – אני שולל את עצם הרעיון שפוליטיקאים יוכלו להדיח פוליטיקאים, נבחרי ציבור. הנזק של החוק, לא כל שכן של הדחה בפועל, למדינת ישראל ולתדמיתה, גדול יותר משל כל ח"כ שהחוק יופעל נגדו.

אך אני מתנגד לחוק גם מסיבה נוספת. ברור לכל, כולל ליוזמי החוק, שזהו חוק דקלרטיבי לחלוטין. אין ולא יהיה מקרה, שבו 90 ח"כים יתמכו בהדחה. לכן, אפשר לקבוע שאף ח"כ לא יודח בגין חוק זה.

אם כך, מה הבעיה בחוק? רק העניין העקרוני? העניין העקרוני חשוב, אך יש בחוק סכנה נוספת. על אף הידיעה שאין זה חוק מעשי, אני צופה שימוש תדיר מצד ח"כים מן הימין בתהליך ההדחה, כדי להביך את השמאל הציוני ולהציג אותו כמשת"פ של המועמד להדחה, בשל התנגדותו להדחה.

ולכן, זהו חוק מעורר מדנים. וכי חסרי מדנים אנחנו? זה מה שחסר לנו?

* המניפסט להחרבת מדינת ישראל – מהי מדינת ישראל? המדינה שהוכרזה במילים הללו: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". אין מדינת ישראל אחרת. מי שמציע שמדינת ישראל לא תהיה מדינת ישראל, אינו מציע לשנות את מדינת ישראל, אלא לבטלה, להחריבה. נקודה. גם אם הוא מציע לקרוא למדינה שהוא יקים תחתיה "ישראל", אין שום משמעות אחרת להצעתו. זו הצעה להחריב מדינה קיימת.

כל הצעה להקים במקומה של מדינת ישראל מדינה לא יהודית, היא הצעה גזענית ואנטישמית. משמעות ההצעה, היא שלכל עם ועם בעולם זכות למדינה עצמאית משלו זולת עם אחד – העם היהודי. וכיוון שהעם היהודי אינו ראוי למדינה משלו – יש לפרק את מדינתו ולהקים מדינה אחרת תחתיו.

מה הפלא שרוגל אלפר, הגזען האוטו-אנטישמי המטיף לחורבן מדינת ישראל (אף שלכאורה הוא מציע שהמדינה שתקום על חורבותיה תיקרא "ישראל" – הצעה שממנה יחזור מיד כשיבין שאף אחד מאוכלוסֵיה שאינם יהודים אינם מוכנים לכך, כי הם יודעים היטב ומבינים, שהמשמעות של מדינת-ישראל היא המדינה של עם ישראל, כלומר של העם היהודי), תומך בכל לבו בטרור נגד יהודים, ברצח יהודים ואפילו כתב מאמר שבו התנצל מראש בפני הערבי שירצח אותו בצדק והביע פליאה על כך שהוא טרם עשה זאת?

מאמרו האחרון הוא המניפסט של רעיון החרבתה של מדינת ישראל. "במדינת ישראל קם העם הישראלי. העם הישראלי מורכב מיהודים, ממוסלמים, מנוצרים, מדרוזים ומצ'רקסים, מסודאנים ומאריתריאים. הוא מורכב מיושבי הארץ הנתונים תחת שלטון ישראלי, ללא הבדל דת, גזע ומין. זו הנוסחה היחידה לשימור הדמוקרטיה הישראלית. צריך לשלח את האוטובוסים של 'תגלית' בחזרה למקום שממנו באו. הצעירים שמתיירים בהם כאפנדים בארץ אבות שהובטחה להם על ידי אלוהים איבדו את זכויותיהם כאן. ... צריך גם לבטל את חוק השבות, בבת עינו של בן־גוריון. ... הוא משמש כאחד מנדבכי הפשיזם המזדחל שמשתלט על המדינה. צריך לשים קץ לאיוולת הזאת".

אגב, הגיע הזמן לקבוע את חוק השבות כחוק יסוד, כבסיס לחוקה ההולכת ונבנית של מדינת ישראל; מדינת הלאום של העם היהודי.

* הגנים התבלבלו – בשנות השמונים שירת בכנסת, מטעם המערך, ח"כ אהרון הראל. הראל השתייך לאגף הניצי – האקטיביסטי במפלגת העבודה והיה אחד התומכים המובהקים בהתיישבות בגולן. עוד טרם כניסתו לכנסת, בתפקידו כראש אגף הארגון ומועצות הפועלים בהסתדרות, הוא נרתם לעזרת יישובי הגולן בכל שהתבקש. לדוגמה, מחלקת הארגון בראשותו מימנה את המודעות בעיתונים להקמת הגרעין לעיר הגולן, לימים קצרין. מיד עם הקמת קצרין הוא הקים מועצת פועלים משותפת לקצרין, ליישובים הכפריים בגולן ולכפרים הדרוזים, שבאותה תקופה הייתה גורם משמעותי בגולן. הוא דאג לתקצב אותה ואף לתקצב באמצעותה פעולות שונות לחיזוק ההתיישבות, שלא היה להם גורם מימון, כולל השתתפות במימון פעילות ועד יישובי הגולן.

בנו של אהרון הראל הוא אסף הראל, שבתכנית הטלוויזיה שלו העלה את המערכון המבזה את זכרו של יוני נתניהו ולועג לו. חומץ בן יין.

דודיו של אסף הראל, אחיו של אהרון הראל לבית גרבוז, הם אלון ויאיר גרבוז. למרבה הצער, הגֶנים במשפחת גרבוז / הראל התבלבלו ועברו באלכסון. הגנים של השנאה והביזוי, של חוסר הסובלנות וההתנשאות, עברו מהדודים לאחיין.

* לא אנרכיסטית - נשאלתי מדוע כיניתי את אליס גולדמן, העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ איתן ברושי, שקראה להפיכה צבאית בישראל, פשיסטית, ולא אנרכיסטית.

אנרכיסטים אינם תומכים בהפיכות צבאיות.

* הייתה הפיכה? - פעולתו של ארדואן להעמקת הדיקטטורה האיסלמיסטית בטורקיה, לאחר ניסיון ההפיכה הכושל, מצדיקה בדיעבד את ההפיכה. אך כלל איני שולל את האפשרות, שכל ההפיכה הייתה קונספירציה של ארדואן, להעמקת שלטונו הרודני. אצל דיקטטורים כמותו המטרה מקדשת את כל האמצעים.

* רפורמה מצילת חיים - כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא. אין מימוש אציל יותר של החיים הפוליטיים, מאשר קבלת החלטות שתובלנה להצלת חיי אדם. הרפורמה בסל התרופות, תציל חייהם של עשרות אלפי בני אדם. לשם כך ראוי אדם לכוח הפוליטי שבידיו. תרומה חשובה נוספת של הרפורמה הזו -  בכך סיכל שר האוצר את יוזמתו של השר ליצמן להפרטת תרופות מצילות חיים, שמשמעותה הייתה חיים לעשירים ומוות לעניים.

אגב, גם אני שותף ברפורמה הזאת, כי בקלפי הצבעתי לכחלון.

* הרס השידור הציבורי – אני מאמין ברפורמות, לא במהפכות. במהפכות של "עולם ישן עדי היסוד נחרימה", לרוב אנו הורסים את הקיים ולא בונים משהו חדש, טוב יותר. להרוס זה קל. לבנות – הרבה יותר קשה. לא היה צורך לסגור את רשות השידור, אלא לתקן אותה. כעת נשארנו עם רשות השידור בגסיסה ובלי התאגיד החלופי. מלכתחילה, הקמת התאגיד לא הייתה הפתרון הנכון, אולם משהוחלט על הפתרון, יש לבצעו לאלתר. הדחיה בת השנה וחצי בהקמת התאגיד, תיצור מציאות של קרחים מכאן ומכאן. הדבר עלול להחריב את השידור הציבורי. שידור ציבורי הוא גוף הכרחי בדמוקרטיה בריאה. הרס השידור הציבורי הוא התנקשות בדמוקרטיה.

* מתוך שלא לשמה - הפרסום הסמוי של תוכן שיווקי בתשלום, ללא הרמת מסך שקופה, הוא השחתת התקשורת. הסוגיה הזו מעידה עד כמה חיוני שידור ציבורי, המחויב לציבור ולא לבעל הון; שלא יקריב את האתיקה למען הרווח העסקי. ח"כ רוזנטל ראוי לשבח על החקיקה המגבילה פרסום סמוי ומחייבת שקיפות. גרם רוה"מ ושר התקשורת ראוי לשבח על תמיכתו הנלהבת בחוק. יתכן שצודקים הטוענים שנתניהו פועל מתוך אינטרס – רצון לפגוע ב"ידיעות אחרונות" וערוץ 2, שנואי נפשו. אולי זה נכון. אך החוק הוא טוב ואם ראש הממשלה תומך בו, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, יש לברך על כך, כיוון שתמיכתו מבטיחה שהחוק יעבור.

            * ביד הלשון

חדשות לבקרים – ירון וילנסקי, ביומן הערב של גל"צ: "פרשת הרב קרים היא עוד אחת מאותן פרשיות שתופסות את הכותרות חדשות לבקרים ונעלמות במהרה מסדר היום" (ציטוט מן הזיכרון).

מה פירוש "חדשות לבקרים"? לעתים קרובות. אלא שצירוף המילים המוכר והמקובל הזה, הוא שיבוש. המקור הוא "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים". הביטוי הוא תנ"כי, המופיע במגילת איכה, פרק ג: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".