בשבת, כא בתמוז תשג 1943, יום השנה התשיעי למותו של ביאליק ויום לאחר
יום השנה ה-39 למותו של הרצל, נערך כינוס של כל התנועות הציוניות בגטו קובנה.
בארכיון הגטו שנתגלה בשנות ה-60, נמצאת תכניית הכינוס וחומר רב עליו. היה זה כינוס
שנמשך שעות ארוכות, של שירה, נגינה וקריאה, וכל כולו היה תקווה ואמונה; אמונה
בגאולה, אמונה בציונות, אמונה בפאר העם היהודי שיבוא תחת האפר, של עם המתבוסס בעפר
ואפר.
המתכנסים שרו משירי ציון וירושלים, שרו במנגינת מארש את "בשוב
ה'" – שיר המעלות מתהילים, קראו את נבואת אחרית הימים של ישעיהו, שרו את
"תחזקנה" ו"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק, את "שני
מכתבים" של אביגדור המאירי, את "שיר הנמל" של לאה גולדברג והתזמורת
ניגנה לקול תשואות הקהל מחרוזות של "הורה".
שיא האירוע היה שירת "התקווה", ההמנון הלאומי. וכך תוארה
שירת "התקווה" במסמך שנמצא בארכיון הגטו: "לבסוף קם כל הקהל על
רגליו כאיש אחד, ויחד עם התזמורת שרו את 'התקווה'. אדירים היו צלילי 'התקווה',
ונישאו למרחקים, להרי יהודה ולעמקי השרון, אל הים התיכון, לחופי הירדן, אל הר
הצופים, לערים ולכפרים, למושבים ולקבוצות שבעמק ובגליל. הצלילים נשאו מכאן ברכת
שלום לשם והחזירו באותה עת משם, אל תוך האולם, את הבשורה על הגאולה שתבוא בקרוב.
אצל כולם היה הלב מלה תקווה, ודמעות זלגו מהעיניים. מעמקי הנשמה זרמו
תקווה, אומץ וזעקה בקול: עוד לא אבדה תקוותנו!
העמודים העבים של בניין הישיבה (שם התקיים הקונצרט) התכסו זיעה.
האווירה באולם הייתה מלאת התלהבות. הייתה זו שעה חגיגית מלאת הוד.
חברים לחצו ידיים ללא אומר והחליפו מבטים רבי משמעות.
יום גדול היה לנו".
תשעה חודשים לאחר מכן, רוב משתתפי האירוע נשלחו להשמדה, באקציה הגדולה
של גטו קובנה. בעת האקציה נקבר הארכיון, שהתגלה כעבור כעשרים שנה.
רוב משתתפי "הקונצרט הציוני", כפי שנקרא האירוע, לא שרדו את
השואה. אולם העוצמה הרוחנית האדירה, הגבורה הגדולה שלהם, הביאו לניצחון הגדול של
העם היהודי, שבתוך שלוש שנים עבר משפל השואה לפסגת התקומה, מאפר לפאר.
התיאור הזה הוא התשובה הניצחת לרעיון העוועים הנואל להחליף את
"התקווה" כהמנון הלאומי, באיזה שיר קוסמופוליטי, שידיר מתוכו את
הלאומיות היהודית.
אומה,
שבשפל האיום והנורא ביותר בתולדותיה ובתולדות האנושות – הייתה בה עוצמה רוחנית
לאומית כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור הזה, היא אומה שנתקיימה בה נבואת ישעיהו:
"לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן,
לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה
תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר.
וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם, שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ. וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב
שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר".
* "שישי בגולן"