לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2016

ירמיהו טו: אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי


ירמיהו מפגיז את ישראל בבשורות איוב, בנבואות תוכחה, זעם וחורבן, בתיאורים פלסטיים נוראיים של הצפון לו. לא, האסונות הללו אינן יוזמתו של ירמיהו. הוא רק הצינור. אלוהים טוען אותו בתחמושת, ויורה אותה באמצעותו. ירמיהו כמעט אינו שואל שאלות, כמעט אינו מתריס.

 

אפשר גם אחרת. לא היו חטאים שהכעיסו את האלוהים יותר מחטאי בני ישראל במדבר; יותר מחטא העגל וחטא המרגלים ועוד חטאים. פעם ועוד פעם החליט אלוהים להשמיד את עם ישראל ואף הציע למשה הצעה מפתה, שאי אפשר לסרב לה – להיות אבי האומה החדשה.

 

אך משה לא הסתפק בתפקיד הצינור. כמנהיגו של עם ישראל הוא לקח אחריות, עמד מול האלוהים והתריס, ומחה ושכנע. והעביר את רוע הגזירה. "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו, וַיֹּאמֶר: לָמָה, יְהוָה, יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה? לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם, לֵאמֹר: בְּרָעָה הוֹצִיאָם, לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ! זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם: אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".

 

כן, זה עובד. כאשר נביא מבין שתפקידו דו כיווני – להיות שליח האל אל העם אך גם שליח העם אל האלוהים; כאשר נביא מפעיל את כל כוחו המוסרי כדי להשפיע על הקב"ה – עולה הדבר בידו.

 

ירמיהו אינו עושה זאת. אלוהים מבהיר לו: "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה. שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ". אלוהים מבהיר לירמיהו שהפעם זה לא ילך; הפטנט של משה לא יעבוד. אולם עצם אזכורו של משה ראוי היה שיטלטל את ירמיהו, יבהיר לו מה אחריותו, מה שליחותו. ואולי אלוהים רומז לו מה עליו לעשות, מה הכלי שיכול להעביר את רוע הגזירה.

 

אך ירמיהו מסרב להבין. ירמיהו בוחר להיות ראש קטן. הוא אינו מנסה להציל את עמו. במקום זאת, הוא מתבכיין, ומלין על העם בפני האלוהים, על יחסו אליו. "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי, אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ. לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי. כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי".

 

איזו אגוצנטריות! איפה הוא ואיפה משה של "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם. וְאִם אַיִן - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"? איפה הוא ואיפה משה?

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 20/7/2016 16:55   בקטגוריות חינוך, יהדות, מנהיגות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)