מים מתוקים / שולי רנד
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 26.7.16
שולי רנד הוא החתן
הראשון של פרס מפעל חיים על תרומה לתרבות היהודית; פרס יקר ערך, מבחינה כספית ואני
מקווה שכך יהיה גם מבחינת היוקרה, עליו הכריז שר החינוך נפתלי בנט.
אילו יוזמתו של השר בנט להעניק את הפרס
נועדה רק כדי להעניק אותו לשולי רנד – די בכך כדי להצדיקה. כי אכן, תרומתו של רנד אדירה.
כמי שעוסק כל חיי בהתחדשות יהודית, בתרבות
יהודית ישראלית, בחיבורים בין חילונים ודתיים, גישתי היא שעל קו הרצף הדתי – חילוני,
אי אפשר לבצע קיצורי דרך. הדיאלוג צריך להיות עם הקרובים, לא עם הרחוקים. כבר למעלה
מעשרים שנה אני מצוי בדיאלוג עם הציונות הדתית, אך דיאלוג עם החרדים נראה לי כחסר סיכוי.
תקוותי היא שעצם הקירוב בין הזרמים, ישפיע על כל הספקטרום, גם על הרחוקים.
שולי רנד מוכיח, שזה לא חייב להיות כך.
שניתן בהחלט לקיים דיאלוג תרבותי, יצירתי ופורה גם עם חרדים – לא דיאלוג של מריבה,
גם לא דיאלוג של "חיה ותן לחיות", אלא דיאלוג של יצירה תרבותית משותפת. בניגוד
לדור החוזרים בתשובה כאורי זוהר ופופיק ארנון, שהתנתקו מן התרבות הישראלית ואף הפכו
עוינים לה, שולי רנד קשור אליה בעבותות, והוא חלק אינטגרלי ממנה כמות שהוא, כחרדי,
עם האמונה, אורח החיים והלבוש החרדי. הוא מנכיח באמצעות מוסיקת הרוק את אמונתו והקהל
מקבל אותו בזרועות פתוחות ובאהבה. העובדה שהוא בוחר להופיע בפני קהל מעורב, ללא קושי
ובלי הטפות, היא התנאי ההכרחי לכך, וכך גם כשרונו לסול מסילות אל לב הקהל על גווניו
השונים.
שולי רנד ראוי מאוד לפרס. הענקת הפרס לשולי
רנד, קבעה רף גבוה מאוד לכלות ולחתנים הבאים.
שולי רנד גדל במשפחה דתית לאומית אולם בצעירותו הסיר את הכיפה, והחל
את הקריירה שלו כשחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה וכבמאי ואף החל בקריירה מוסיקלית,
כאמן חילוני. הוא החל בקריירה מבטיחה כשחקן מוערך מאוד. גולת הכותרת שלה, לדעתי,
הייתה משחקו המשובח בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא", עליו זכה
לראשונה בפרס אופיר.
הוא קטע את הקריירה עם חזרתו בתשובה לעולם החרדי. אולם במהרה הוא חזר
לעולם התרבות והאמנות, הפעם כיהודי חרדי. הוא עמד בראש מגמת התיאטרון בבית הספר "מעלה",
בית הספר הדתי לאמנויות הבמה, ולאחר זמן מה חזר בעצמו לבמה בהצגה "מים
אחרונים", על פי שלושה סיפורים של ש"י עגנון שעיבד ולמסך בסרטו "האושפיזין",
שזיכה אותו בשנית בפרס אופיר. את הקריירה המוסיקלית החל ב-2008, בצאת תקליטו
"נקודה טובה".
נכחתי בכמה מהופעותיו של שולי רנד, ותמיד
התפעלתי מנוכחותו הבימתית הכריזמטית, מקסמו האישי ומההומור שלו. לראשונה, ראיתי
אותו במופע הראשון שלו, בהפקה ובניהול המוסיקלי של אסף אמדורסקי, לאחר צאת תקליטו
""נקודה טובה"", לפני כשמונה שנים. המופע היה במסגרת פסטיבל
"הקהל" ליהדות מתחדשת באפעל. על הדשא רקדו מאות רבות של צעירות וצעירים (כבר
אז העליתי באופן משמעותי את הגיל הממוצע), דתיות ודתיים, חילוניות וחילונים, בנות
בגופיות לצד בנות עם שמלות לוחכות דשא, בנות ובנים יחד, והיה זה פלא מרגש לראות את
היחד הזה, הטבעי כל כך, אנטיתזה לשנאה ולקיטוב שיש מי שמפעל חייהם הוא לטפח
ולהעמיק אותם.
כעבור כשנה ראיתי אותו שוב במופע העשור
למותו של מאיר אריאל בקיסריה. שולי שר את "מה חדש במדע" – השיר האמוני
ביותר של מאיר אריאל, שיר שאורכו למעלה מעשר דקות. יותר מכל יצירה אחרת של מאיר
אריאל, השיר הזה מעיד שהחיבור שלו ליהדות לא היה רק תרבותי ומסורתי, אלא חיבור
אמוני לדת עצמה. אך טבעי שמבין השירים של מאיר אריאל שולי רנד הדתי בחר דווקא בשיר
הזה. אולם הזיקה שלו למאיר אריאל, אינה מסתכמת רק בשיר הזה.
כאשר שמעתי לראשונה ברדיו את הסינגל
הראשון של "נקודה טובה" – "אייכה?", לא הספקתי לשמוע מי הזמר,
ועורי הצטמרר מהתרגשות, לא רק לשמע השיר היפה, אלא כיוון שחשתי כאילו מאיר אריאל
קם לתחיה. יש משהו דומה מאוד בקול, בדיקציה, בצורת השירה ואף בשירים, בין השניים.
שירו האהוב עליי ביותר של שולי רנד, אותו כבר השמעתי כאן בפינה – "המשורר",
נתפס באזני הקהל כשיר פרידה ממאיר אריאל. זו הייתה טעות, השיר היה על הפרידה מחנוך
לוין. אך העובדה שהקהל ייחס אותו למאיר אריאל, מעידה על כך שרבים חשו כמוני את
הקרבה בין השניים.
לאחרונה יצא שולי רנד במופע חדש – כולו
משירי מאיר אריאל: "ת'מבינתי?" עצם בחירתו של שולי רנד לשיר מאיר אריאל ולקיים
דיאלוג עמו, ובאמצעותו עם הקהל, מסמלת את מהותו ותרומתו לחברה הישראלית ולתרבות הישראלית.
לפני שבועות אחדים צפיתי במופע הזה,
במסגרת פסטיבל "לא בשמים" – חגיגת לימודים יהודית ישראלית בגליל העליון.
המופע היה בחצר תל-חי.
המופע – מקסים. על הבמה היו עוד 6 נגנים
מעולים, כולם חילונים, בהובלתו והפקתו המוסיקלית של ד"ר אסף תלמודי, שמזה כעשור
וחצי הוא אחראי לכמה מן המיזמים התרבותיים המעניינים והחשובים ביותר שנוצרו כאן. תלמודי
עצמו ליהטט באקורדיון.
שולי הוא זמר ושחקן, והוא שר גם כשחקן ומפיח
בשירים חיים חדשים. הזדהותו עם הטקסטים ועם המוסיקה של מאיר אריאל בולטת מאוד.
נכון, באמצע "טוק טוק טוק על דלתי
מרום" – גרסתו העברית של מאיר אריאל ל- Knockin' on Heaven's Door
של בוב דילן, הוא הכניס קטע מתוך תפילת
נעילה של יום הכיפורים. את "חתיכות כמוה ת'מדפדף בכל ז'ורנל", מתוך
"טרמינל לומינלט" הוא המיר ל"צדיקות כמוה לא תמצא באף ז'ורנל",
אך למרות זאת, הוא הכי נאמן-למקור שיש.
אחד מרגעי השיא במופע, היה השיר "מים מתוקים"; ביצוע מרגש
לשיר הנפלא הזה.
שירי האהבה של מאיר אריאל אינם קיטשיים המתארים את האהבה כגן עדן
הוליוודי. ב"מים מתוקים" מאיר אריאל מתאר דווקא את הקשיים והמהמורות
בחיים האמתיים של הזוגיות. אולם דווקא אותם קשיים הם המחשלים את האהבה, הופכים
אותה לאמתית יותר.
מאיר אריאל הוא אמן המטפורות, וכאן המטפורה של אהובתו היא למדבר; לא
לנוף גלילי וירוק, אלא למדבר הקשה, היבש והמייבש, שיש להתאמץ כדי למצוא בו מים מתוקים.
וכמו בשירים רבים של מאיר אריאל, גם בשיר הזה ניתן למצוא לצד הרובד של אהבת
אהובתו, גם רובד של אהבת הארץ, שאף היא ארץ מדברית קשה, שאהבתנו אליה כרוכה לא אחת
בקשיים וסבל, ודווקא אז אנו אוהבים אותה יותר.
"אהובתי היא כמו ארץ מדבר" פותח מאיר אריאל את השיר. במה
הדבר בא לידי ביטוי? בכך שהיא לא מתמסרת קל, אם בכלל. להצגות שלו היא לא קהל, היא
דוחה כל גינונים של מחזר. קשה. אבל הוא מצהיר: "דווקא אז אני אוהב אותה
יותר". לא למרות זאת הוא אוהב אותה, אלא דווקא אז.
כי בארץ המדבר הוא מוצא ניקיון בוהק וצח. לעתים היא דוחה אותו כשהוא
מעט מלוכלך; היא טוענת שהוא משקר, אפילו בשתיקה. הוא אפילו מורגש מושפל בעיניה,
כמו לא שווה אפילו יריקה. אבל דווקא אז, כשהיא לא נותנת להתקרב, כשהיא מסרבת
להיעתר, "דווקא אז אני אוהב אותה יותר".
והיא אותו? מה היא מוצאת בו? מדוע למרות שהוא פגע בה, למרות שהיא לא
שוכחת ועדין לא סולחת, למה היא עדיין אתו? "כבר מזמן הייתה עוזבת, אלמלא
הייתה חושבת, שתמצא בי מים מתוקים". איזו מטפורה נפלאה.
למה שולי רנד שר את השיר הזה? אולי כיוון שבספרות חז"ל תורה
נמשלה למים, וניתן בפירוש לפרש את השיר כתיאור יחסי האהבה / שנאה, נאמנות / בגידה
בין עם ישראל לאלוהים, שלא שוכח ולא סולח אבל עדין חושב שימצא בעם ישראל מים
מתוקים. ואולי באמת גם זה רובד נוסף בשיר עצמו, גם בעיניי כותבו? בהחלט יתכן,
כיוון שהמשחק הרב רבדי בין האהבה האישית שבין איש לאשתו לבין הסיפור הלאומי, נוכח
מאוד בשיריו של מאיר אריאל.
בשבוע שעבר מלאו 17 שנים לפטירתו של מאיר אריאל. לזכרו ולכבוד זכייתו
של שולי רנד בפרס, נאזין לגרסתו ל"מים מתוקים".
אהובתי היא כמו ארץ מדבר
לא מתמסרת קל אם בכלל
להצגות שלי היא לא קהל
אפילו שרוצה אותי כבר
דוחה כל גינונים של מחזר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר
אהובתי היא כמו ארץ מדבר
יש בה ניקיון בוהק וצח
שאם אני מעט מלוכלך
אפילו שרוצה אותי כבר
לא תתן להתקרב, לא תיעתר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר
היא לא אוהבת כשאני מדבר
היא אומרת שאני משקר
אפילו בשתיקה
כמו לא שווה
אפילו יריקה
היא בטח לא שוכחת
ועדיין לא סולחת
לימים ארוכים ארוכים.
כבר מזמן היתה עוזבת
אלמלא היתה חושבת
שתמצא בי מים מתוקים.
אהובתי היא כמו ארץ מדבר
דוקרת כצור, צורבת כעקרב
חודרת לעצם כרוח קדים קרה
אפילו שרוצה אותי כבר
מייבשת אותי לראות אם אשאר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
