כותרות העיתונים בתום מבצע "צוק איתן" איימו בסכנת התרוקנות
של היישובים ב"עוטף עזה". שידורי הטלוויזיה החיים מן היישובים דיברו על
אובדן האמון ועל כך שאי אפשר עוד להמשיך לחיות כך.
הניסיון התקשורתי לזרוע דמורליזציה היה בעייתי ביותר, אם לבחור במילים
העדינות ביותר שבמילון, ופגע בעיקר בתושבים, שהפגינו לאורך שנים חוסן וכושר עמידה מעוררי
השראה. אולם החשש מפני גל עזיבה המוני היה אמתי. הוא היה קיים גם ביישובים עצמם.
חלפו שנתיים. קרה ההיפך מן המגמה הזאת. יישובי עוטף עזה נהנים מצמיחה
דמוגרפית שלא הייתה כמותה שנים רבות. משפחות רבות ממרכז הארץ העתיקו את חייהן
ליישובים אלה, והתחברו לאיכות הקהילתית הנדירה השרויה בהם. אם חיפשנו תמונת ניצחון
ב"צוק איתן" – זו תמונת הניצחון. תמונת המשאיות הפורקות את כבודותיהן של
משפחות, שעלו להתיישבות בקיבוצים ובמושבים הסמוכים לגבול עזה, מבטאת את עומקו של
המושג ניצחון, יותר מכל תמונה של מטה טרור חרב או של דגל על קן שיגור של טילים.
אני יודע שאני כמעט מסתכן בנפשי, כשאני מעז לומר את המילה
"ניצחון" בהקשר של "צוק איתן". אולם אם אני רוצה להיות ישר עם
עצמי ולא להיסחף בזרם הציבורי, אני מסרב להצטרף לפסטיבל הנהי.
אסייג את עצמי. שנתיים הם זמן קצר מכדי לסכם את תוצאות המבצע. נתוני
השנתיים הללו מעידים על מגמה, אך מוקדם לסכם סיכומים סופיים. באותה מידה, מוקדם
לצבוע את המלחמה בצבעי כישלון המנוגדים לעובדות.
ומה העובדות?
בשנת 2000, שנים אחדות לאחר הנסיגה מ"עזה תחילה" בהסכם
אוסלו וזמן קצר לאחר שערפאת דחה את הצעותיו חסרות התקדים של ברק בקמפ-דיוויד,
בתחילת מתקפת הטרור הפלשתינאית המכונה בשם החיבה המכובס "האינתיפאדה
השניה", החל פשע המלחמה המתמשך של ירי רקטות מכוון כלפי האוכלוסיה האזרחית,
בעיקר בגוש קטיף ובהדרגה גם ביישובי הנגב המערבי. עקירת גוש קטיף ב-2005 הסלימה את
פשע המלחמה והרחיבה בהדרגה את טווח הפגיעה. אזהרתו של בני בגין מפני קטיושות
באשקלון, שהפכה אותו ללעג ולקלס בפי פרס שהגדיר אותו "חוזה שחורות"
ו"איש האתמול" לקול צחוקם של חסידיו, לא התקרבה כלל למציאות שנוצרה. גוש
דן כולו, ירושלים הבירה ונתב"ג נכנסו לקו האש בתקופות הסלמה, ואילו יישובי
עוטף עזה היו כמטווחי ברווזים גם בימי שגרה. במשך 14 שנה, החיים באזור לא היו חיים.
עשרות הפסקות אש, הודנות ותהאדיות הופרו ברגל גסה בתוך שעות. המבצעים "עופרת יצוקה"
ו"עמוד ענן", שנועדו לחולל שינוי מהותי, לא שינו את המציאות.
בשנתיים שחלפו מאז "צוק איתן" המציאות לאורך הגבול השתנתה
ללא הכר, הגם שהשקט, למרבה הצער, אינו מוחלט. המכה הקשה והכואבת שצה"ל הנחית
על חמאס, חוללה הרתעה ששינתה את המציאות. המבצע עשה זאת, בלי לסבך את ישראל בכיבוש
מחודש של רצועת עזה על מיליון וחצי הפלשתינאים שבה, שאין לנו עניין בשליטה עליהם.
המבצע עשה זאת בנחישות ובשום שכל, ולא בסיסמאות פופוליסטיות על אודות "מיטוט
החמאס", שאינן רציניות יותר מהסיסמאות הפופוליסטיות על אודות "הסדר
מדיני".
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
