הבלוג של אורי הייטנר

בשבועות האחרונים פרסמתי מאמרים במלאת עשור למלחמת לבנון השניה ובמלאת שנתיים למלחמת "צוק איתן". במאמרים אלה, המסר שלי היה שונה לגמרי מרוב המאמרים שעסקו באותם נושאים. אני הצגתי את שתי המלחמות הללו כניצחון ישראלי. זאת בניגוד לדעה הרווחת, על פיה המלחמות הללו הן כישלון.

מה הגורם לפער? האם איני רואה את הכשלים עליהם מצביעים רוב הכותבים והדוברים? אני בהחלט רואה אותם ומודע להם ומסכים עם חלק ניכר מדברי הביקורת. אלא שהמדד שלי שונה כנראה משל מרבית הכותבים. אני בוחן את המלחמות, בראש ובראשונה, על פי מבחן התוצאה.

במלחמת לבנון השניה, מבחן התוצאה הוא חד משמעי – עשר שנות שקט כמעט מוחלט, בגבול שדימם במשך 40 שנה. לאורך ארבעים השנים שקדמו למלחמה, ניסינו הכל – מבצעים ומלחמות, הסכמים ונסיגות, ודבר לא עזר. מלחמת לבנון השניה השיגה את ההישג הזה. עשר שנות שקט הן הישג אדיר. הטוענים שהסיבה לשקט היא מעורבות חיזבאללה במלחמה בסוריה, מתעלמים מן העובדה שהמעורבות הזו החלה שש שנים אחרי המלחמה שהיו שנות שקט מוחלט, ומן העובדה שהגבול עם לבנון לא שקט יום אחד גם בזמן מלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים.

אין להתעלם בשום פנים ואופן מהכשלים שהיו במלחמה, בכל הדרגים. בקבלת ההחלטות, בדרך המדיני, בדרג הפיקוד העליון של צה"ל, בדרכי הפיקוד הטקטי, בניהול הצבאי, האזרחי והמוניציפלי של העורף. אין להתעלם מהשגיאות הקשות, מחוסר ההחלטיות בנוגע למהלך היבשתי, מבירבור יחידות שלמות של צה"ל ללא מטרה ברורה וללא יעדים מובהקים. אסור להתעלם מהם וחובה להפיק מהם לקחים, כדי להיטיב את היערכות צה"ל למלחמה הבאה. אולם לא פחות חשוב ללמוד מן ההצלחות. כדי להיטיב את היערכות צה"ל למלחמה הבאה, חובה לתחקר את הגורמים לכך שבמלחמה זו הצלחנו במקום שבו נכשלנו במשך ארבעה עשורים.

באשר ל"צוק איתן", אין עדין פרספקטיבה רחבה כל כך כדי לראות בה ניצחון. ובכל זאת, אף שהיא לא הביאה לשקט מוחלט, היא יצרה מציאות חדשה, שונה לגמרי מזו שידע גבולנו עם עזה ב-14 השנים שקדמו לה. באותן שנים ניסינו מבצעים ותגובות, הסכמים, נסיגות ועקירת יישובים, ודבר לא עזר. רצועת עזה הפכה לקן שיגור רקטות יומיומי על האוכלוסיה האזרחית בדרום; פשע מלחמה מתמשך, שלא מצאנו לו פתרון. שני מבצעים שנערכו לאחר מלחמת לבנון השניה, "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", לא השיגו את התוצאות הרצויות. מלחמת "צוק איתן" השיגה אותן. הצמיחה הדמוגרפית חסרת התקדים של היישובים בנגב המערבי והישראלים הרבים הנוהרים לבנות בהם את בתיהם, הם תמונת הניצחון של המערכה.

גם כאן, חובה ללמוד את הכשלים והטעויות כדי להפיק מהם לקחים, אך לא פחות חשוב להפיק לקחים מן ההצלחה.

הכשל העיקרי של שתי המלחמות, הוא משכן הארוך, תוך המשך ירי טילים לעבר ישראל עד היום האחרון. האתגר הגדול של צה"ל, בהיערכותו למלחמה הבאה, הוא למצוא את הדרך לקצר באופן משמעותי את המערכה ולהביא להכרעה מהירה יותר.

את הפקת הלקחים הזאת אין לעשות בוועדות חקירה משפטיות, שאין להן כל ערך מקצועי, והן הופכות לטריבונל לחיפוש "אשמים". גם מבקר המדינה אינו סמכות מקצועית לחקירה כזאת. את התחקירים הללו צה"ל צריך לבצע, בשילוב של מומחים ואנשי מקצוע חיצוניים, כמו מפקדי צה"ל בעבר ואנשי אקדמיה רלוונטיים.

אני משוכנע שתחקירים כאלו נעשו, ואם הם לא נעשו – הדבר חמור מאוד. אך מן הראוי שהפקת הלקחים תהיה מנותקת מן המריבות הפוליטיות, שהמוטיבציה והאג'נדה שמאחוריהן אינה עניינית.

* "חדשות בן עזר"