הבלוג של אורי הייטנר

ימי הגדולה של בית דוד, כבר הרבה מאחורינו. יהודה אינה באמת מדינה עצמאית. את המלך יהויקים, בן לבית דוד, מינה פרעה נְכֹה, כדי להבטיח את האוריינטציה הפרו מצרית של יהודה, בימי המאבק על ההגמוניה בעולם בין המעצמה הבבלית העולה לבין המעצמה המצרית הוותיקה. בנו של יהויקים הוא יהויכין, שבפרק שלנו נקרא יכינהו.

במלחמה בין המעצמות, ידה של בבל היא על העליונה. נבוכנאצר מלך בבל, בפרק זה הוא נקרא נבוכדראצר, מכה במצרים במלחמה ביניהם. לאחר נצחונו, מגלה נבוכדנאצר את יהויכין לבבל, ועמו את מרבית האליטה של יהודה.

נבוכדנאצר ממליך תחת יהויכין את המלך צדקיהו, בעל אוריינטציה פרו בבלית, על מנת שיהיה שליט בובה מטעמו.

כידוע, כעבור עשר שנים חרבה ירושלים, חרבה ממלכת יהודה ועם ישראל הוגלה בבלה. אולם לאחר גלות יהויכין, הזמן שבו נשמעה הנבואה המופיעה בפרק כד, הדבר לא היה ידוע. העם היה שרוי באי ודאות – מה צופן המחר? האם תחת שלטון צדקיהו הפרו בבלי ישרור שקט בממלכה. האם שלטונו הוא תעודת ביטוח מפני מכונת המלחמה והכיבוש של האימפריה הבבלית? או שמא גלות יהויכין היא שלב א' בדרך לחורבן וגלות. אולי זהו פסק זמן, חיים במעין אוטונומיה תחת בבל, עד שהידידה המצרית תתאושש ותחדש את עצמאות ישראל? ואולי דווקא התעוררות מצרים תביא לפעולה שלה נגד יהודה, הנשלטת בידי מינוי של בבל?

בסיטואציה הזאת, של חוסר ודאות, רוצים תושבי ירושלים לשמוע את דבר הנביא; אולי ישמעו בדל תקווה להיאחז בה.

ב נבואתו הציורית מתאר ירמיהו למאזיניו מראה שראה בחיזיון, אולי בחלום, ובעצמו הוא מפרש אותו באוזני שומעיו.

הִרְאַנִי יְהוָה וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל יְהוָה... הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד, כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ.

האסוציאציה שמעורר החיזיון הוא של חלומות פרעה – על אודות שבע השיבולים הרזות ושבע השיבולים השמנות; שבע הפרות הרזות ושבע הפרות השמנות. יש כאן חיזיון סימבולי, על טוב ורע. את מה מסמלות התאנים הטובות? את מה – התאנים הרעות?

האסוציאציה הזאת מכוונת את השומע לסיפור של בחירה. בחלום פרעה, לכאורה, לא הייתה כל בחירה. לא הייתה לפרעה שליטה על כך שצפויות שבע שנים טובות ואחריהן שבע שנים רעות. אולם הייתה בידיו הבחירה – לפעול בתבונה בשבע השנים הטובות כדי להיערך לשבע השנים הרעות ולהתנהל בשבע השנים הרעות, כך שניתן יהיה לשרוד אותן בשלום.

המסר שניתן לקלוט ממשל כזה, הוא שצפויה לנו כעת תקופה טובה יחסית, תקופה של שקט. אולם אסור לנו לתת לשקט הזה להטעות אותנו. זהו שקט שלפני הסערה. אולם המסר אינו דטרמיניסטי, אלא להיפך – בידינו למנף את המידע הזה, כדי לעבור את התקופה בהצלחה, אם ננהג נכון.  

וכאן מתרחשת תפנית בעלילה, הנמשל. הנמשל אינו משאיר להם כל תקווה. התאנים הטובות הן משל לכך שאלוהים יזכור לטובה את אלה שגלו לבבל. הם יחזרו בתשובה וייהנו מן הטוב האלוהי. "כַּתְּאֵנִים הַטּבות הָאֵלֶּה, כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקום הַזֶּה, אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, לְטובָה. וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס, וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי, כִּי אֲנִי יְהוָה וְהָיוּ לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם". 

ומי הן התאנים הרעות?

"וְכַתְּאֵנִים הָרָעות, אֲשֶׁר לא תֵאָכַלְנָה מֵרעַ, כִּי כה אָמַר ה': כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה,

וְאֶת שָׂרָיו, וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלַם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזּאת וְהַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

זו ממש בשורה מייאשת. התאנים הרעות הם צדקיהו המלך, שריו וכל העם שנשאר בא"י ואלה שבמצרים – כנראה חלק מן העם שברח למצרים. ובמילים אחרות: התאנים המקולקלות, הרעות, הן... אתם, המאזינים לי. הנביא לא מותיר תקווה ולא משיא עצה, מה ניתן לעשות כדי להעביר את רוע הגזירה.  

אין ליושבי ירושלים השומעים את הנבואה כל בחירה. מה כבר אפשר לעשות עם כזה מסר מייאש?

 * 929