הבלוג של אורי הייטנר

* בלון ניסוי - מי שמאמין שנתניהו אינו עומד מאחורי הצעת החוק של ח"כ ביטן לסגור את תאגיד השידור הציבורי – שיקום. זה בלון ניסוי. אם נתניהו יראה שיש סיכוי להצעה – הוא ידחוף אותה בגלוי. אם יראה שאין לה סיכוי, היא תתמסמס, בלי להשאיר את טביעות אצבעותיו.

מלכתחילה חשבתי שיש לשמור על רשות השידור, אולם היום, אחרי שנדחקה לחולשת גסיסה, יש לפעול במלוא העוצמה להבטיח את הקמתו של תאגיד השידור הציבורי בהקדם, כדי לא להרוג לגמרי את השידור הציבורי בישראל. כל הכבוד לשרים כחלון ובנט שהצליחו בקרב הבלימה נגד המזימה. אך המערכה עוד לא תמה.

* ארדואניזציה – "מה שווה תאגיד השידור הציבורי, אם אנחנו לא שולטים בו?" דרכה של מירי רגב היא ניסיון ליצור ארדואניזציה של הדמוקרטיה הישראלית. הסתייגותו הרפה של נתניהו מדבריה, היא מתן לגיטימציה להתלהמותה.

* תפיסה שלטונית עקומה – "מה שווה תאגיד השידור הציבורי, אם אנחנו לא שולטים בו?" אמרה מירי רגב בהבלחה פופוליסטית סוחטת טוקבקי תמיכה של הימננים. נזכרתי בנשיא קנדי, שבתגובה על ביקורת על כך שמינה את אחיו, רוברט קנדי, לתובע הכללי, אמר: "מה שווה להיות נשיא ארה"ב, אם אינך יכול אפילו למנות את אחיך לתובע הכללי?"

טוב, לא ניסחף, מירי רגב אינה קנדי... אבל זו אותה תפיסה שלטונית עקומה.

* שומרת הסף - יישר כוחה של גילה גמליאל, היחידה שהעזה להוקיע את ההשתלחות בשידור הציבורי. גילה גמליאל מגלה שוב ושוב אומץ לב ציבורי ואינה מתקרנפת כשאר חבריה להנהגת הליכוד. היא שומרת הסף של המסורת הליברלית בתנועת הליכוד. מעניין מתי נתניהו יראה לה את הדרך החוצה.

* כה אמר בגין – "לא נבחרנו לשלוט, נבחרנו לשרת", נהג לומר ראש הממשלה בגין. לעתים אמר זאת במשחק המילים הבא: "לא נבחרנו לרֶשֶׁת - נבחרנו לשרת". לידיעת שרת התרבות.

* הבחירה של אזריה - התכתובת של בני משפחת אזריה בעת מלחמת "צוק איתן", זמן קצר טרם גיוסו של אלאור לצה"ל, מעידה על השקפת עולמו. מדובר באדם שחונך על האידיאולוגיה הכהניסטית המתמצת במילים: "מוות לערבים".

בשעת מבחן, כשהיה עליו לבחור בין פקודות צה"ל וערכי צה"ל לבין האידיאולוגיה החולנית – הוא בחר מה שבחר, ועל כך הוא עומד לדין.

כשהוא והוריו כתבו שצריך להרוג את כולם, את כל הערבים, גם נשים וילדים, הם לא כתבו שצריך להרוג אותם כיוון שמתחת למעיליהם התפוחים יש אולי חגורת נפץ ו"ביבי הקוקסינל" צריך להורות להרוג את כולם כיוון שהוא "חש סכנה".

אגב, אחרי שאזריה ביצע את מעשהו גם הוא לא טען זאת, עד שסנגוריו סיפרו לו בדיעבד כי הוא פעל כך כיוון שחש סכנה.

* קייטנה כבקשתך – "מעריב" מביא בהבלטה ראיון עם אבא של חייל בגדוד של אזריה, צנחן לשעבר, המספר לעיתון שהוא "אמר לבן שלו שיעזוב את הצבא".

בתוך צנחן לשעבר ואבא של לוחם בסדיר, אני בז מעומק נשמתי לאבא הזה, שמסית את בנו לערוק מצה"ל, כאילו צה"ל הוא איזו קייטנה כבקשתך.

* ישראלים על תנאי – הסלידה שלי מדבריו של מיכאל אסרף, האב שהתראיין ב"מעריב" וסיפר שאמר לבן שלו שיעזוב את הצבא, אינה קשורה כלל למחלוקת בפרשת אזריה. זה אותו הוויכוח שלי עם המ"מ בפלוגה שלי במילואים שחתם על מכתב הקצינים שמסרבים לשרת בשטחים (הוא הודח מן היחידה זמן קצר לפני "חומת מגן", ומעניין מה "מצפונו" העדין חש, כאשר חייל במחלקה שלו נפל בקרב בטול כרם, ממנו הוא ערק) או עם תומכיה של תאיר קמינר.

זהו ויכוח על מהות הישראליות שלנו. האם אנו ישראלים על תנאי? הישראליות שלנו מותנית בכך שהדברים ייעשו בדיוק כפי שאנחנו רוצים? תמיד היו משתמטים ועריקים, גם במלחמת השחרור. ומדינת ישראל תתקיים כל עוד יהיו בה מספיק "פראיירים" גאים: ציונים אמתיים, שאינם ישראלים על תנאי, אינם אזרחים על תנאי ואינם חיילים על תנאי; אלה שתמיד יסחבו את האלונקה, גם כשמימינם ומשמאלם יהיו עריקים, בתירוצים נבובים אלה או אחרים.

* תרגיל עוקץ - היו לי לאחרונה התכתשויות רבות בפייסבוק עם תומכי אזריה, בעקבות פוסטים רבים שהעליתי בנושא. אדם אחד, ממש איני זוכר מי, כתב נגדי דברים מאוד חריפים. עניין אותי לדעת מיהו, ונכנסתי לדף שלו. בביקורי אצלו, נקלעתי לקרב קשה עם אנשי ימין קיצוני, שממש התלהמו. התווכחתי אותם, ובאיזשהו שלב כתבתי באירוניה משהו כמו "כמובן, צריך להרוג את כל הערבים. הרי כולם יכולים לשאת חגורת נפץ" או משהו כזה. כעבור זמן קצר קיבלתי הודעה מפייסבוק שהוגשה נגדי תלונה על המסר הזה שהעברתי (מבינים? אני... שצריך להרוג את הערבים...) ולכן אני מושעה ל-24 שעות מפייסבוק ונחסמתי לכל דבר אקטיבי - תגובה, לייק וכו'. כן נאמר לי, שאם זה יחזור על עצמו, אחסם לצמיתות.

בקיצור, מישהו עשה לי תרגיל עוקץ.

* נגד החינוך - הממשלה החליטה שמעונות היום יהיו באחריות משרד הרווחה ולא באחריות משרד החינוך. משמעות ההחלטה, היא שבעיני הממשלה הילדים עד גיל שלוש אינם זקוקים לחינוך, אלא לבייביסיטר. זאת, למרות שגיל זה קריטי לחינוך הילד. החלטה אבסורדית ותמוהה.

* יהודי דתילוני - עולם ההתחדשות היהודית ישראלית איבד היום את אחד מעמודי התווך שלו, המורה, הדרשן והמשורר בארי צימרמן, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, שנפטר מדום לב בגיל 65.

איש רוח מקורי, יצירתי מאוד, שחשב מחוץ לכל קופסה והעמיד דורות של תלמידים.

יהי זכרו ברוך!

את השיר הבא כתב בארי לעלונטור – עלון מדרשת השילוב בנטור.

אדם דתילוני, מה יש לו בחייו? / קם בבוקר בלי אלוהיו / מניח ראשו בלילה על כרית ספקותיו / ובין לבין מוכֵר ונמכר בשוּקֵי הימים / מחפש ניחומים / בזרועות השכל הישר / בחיק האֶפשר / עוטה אדרת אליהו / אך שוקע בנבואת הַפּוּךְ הרך / בעזרת השם יתבָּרָח.

אדם דתילוני, מה יש לו בבקריו? / הוא יצחק והוא אברהם והוא שני נעריו / הוא אשת לוט ודבורה ודוד ומשה וצדקיהו והבית אשר נחרב / הוא האור של היום הראשון / הוא ירדן והוא פישון / עיבל וגריזים / אתון בלעם וגְדי עִזים / כל הדורות מתנקזים / אל תוכו / בבואו ובבורחו / חציו מקולל וחציו מבורך / והכל בעזרת השם יתבָּרָח.

אדם דתילוני, מה יש לו בגילו? / מה הֵמה בשבילו / אוצרות גנוזים, ירושת אימהות ואבות / שטרות ישנים, בלויי-מגע, ממורטטים / והוא הרי כל כך צעיר, מלך אסור ברהטים / זה עתה הגיח ממחילות שפינוזה וקאנט / וכבר הוא כאן / מידאס לא-מידתי / ממיר את השטר הדתי / בעובר לסוחר מעודכן / כל מקום בו תדרוך כף רגלו / לוֹ יהיה / או לא / חושק בכל, מפתֵח יכולות / מטפס אל צוקי מקרא / עושה סנפלינג אל תהומות גמרא / סיפורי חסידים עושים לו את זה / אבל יש חוזה / חתום, ברית כרותה בדם / בינו ובין בִּינת האדם / את פיתויי החירפון הוא טומן עמוק במגירה / כמו יצר ממש רע / אוזר עוז וגבורה / בעזרת השם יתבָּרָח.

אדם דתילוני, מה יש לו בערבו? / לא מלך הוא / גם לא ליצן חצר / איש גולה מארצו וממולדתו / מחולל פלאי-מדרש בדתו / מעלה דגי זהב בחכתו / ובו בזמן נופל ברשת חירותו / לא על חרבו / קצת כמו הנסיך הקטן / מטפח שושנה, מתיידד עם שועל / וסופו נופל על החול הרך / בעזרת השם / יתבָּרָח.

* ביד הלשון

במיידי – כותרת משנה ב"ישראל היום": "אם יוחלט לנכות שליש והפרקליטות לא תערער – קצב ישתחרר במיידי".

מה זה "במיידי"? מיד. רק ש"מיד" היא מילה יפה, מדויקת ובעברית. "במיידי" היא מילה עילגת, מסורבלת ובצה"לית. זו חדירה של שפת רשת הקשר לסלנג הצה"לי, שלמרבה הצער מתאזרחת גם בשיח האזרחי וחודרת אף למילה הכתובה. עילגות הנסבלת ברשת הקשר הצבאי, היא בלתי נסבלת בכותרת בעיתון.

אני שמח, לפחות, על כך שכאשר כתבתי "במיידי", וורד סימן את המילה בקִוְקוּו אדום הזועק: שגיאה!

* "חדשות בן עזר"