הבלוג של אורי הייטנר

ירמיהו נושא נבואת חורבן באוזני העם בירושלים. דבריו מסכנים את חייו. תחילה, הוא כמעט מוצא להורג במשפט ההמון, כלומר בלינץ'. לאחר מכן, במשפט רשמי, דינו מיטלטל בין מוות לחיים. הפסיקה הסופית של המשפט אינה מובאת בפנינו, אך נאמר שהוא ניצל בידי אחיקם בן שפן, מבלי שמובהר באיזה אופן.

כשבני דורנו, שנולדו לדמוקרטיה, גדלו בדמוקרטיה, התחנכו על דמוקרטיה וחיים דמוקרטיה קוראים את הפרק, הוא נראה בעינינו כהתגלמות המשטר הדיקטטורי, התגלמות סתימת הפיות והניסיון להשתיק אופוזיציה באמצעות דין מוות.

אולם קריאה כזו היא אנכרוניסטית. מן הראוי לקרוא את הפרק על רקע נורמות התקופה, כאשר איש בעולם לא חלם על דמוקרטיה.

מדובר בתקופה של מלוכה אבסולוטית. המלך הוא שליט כל יכול, רצונו הוא החוק ועל פיו יישק דבר. זאת הנורמה של התקופה. בנורמה כזו, כל הבעת עמדה נגד השלטון היא מרד, שעונשו מוות.

על רקע תקופה זו, הפרק דווקא מעורר התפעלות. הנה, ירמיהו מרשה לעצמו כבר לאורך שנים רבות להיות אופוזיציה קשה ביותר, לא רק למלך, אלא גם לכוהנים, גם לנביאי השקר, גם לעשירים – לכל האליטות. הוא מרשה לעצמו לבקר בחריפות רבה את העם כולו. והוא מרשה לעצמו לנבא נבואות חורבן איומות ונוראות.

על אף כל שנות הנבואה, הוא הגיע בשלום עד הלום. וגם בפרק זה הוא ניצל. יתר על כן, מסתבר בפרק הזה שיש תקדים, של נביא אחר, שאף הוא השמיע נבואות חורבן דומות, ולא זו בלבד שלא אונה לו כל רע, המלך אף שמע בקולו ודבריו חוללו מפנה. האיש הוא מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי והוא נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. מצד שני, מוצג במשפט גם תקדים הפוך, התקדים של הנביא אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים, שניבא חורבן והוצא להורג.

עצם העובדה שבאותה תקופה קיימת רשות בלתי שלטונית, הרשות הנבואית, שיכולה להיות אופוזיציה טוטלית לשלטון על כל אגפיו, להשמיע את דבריה בציבור ולשרוד, היא דבר החריג, מעורר ההתפעלות.

אין משמעות הדבר שיהודה הייתה דמוקרטיה. כמובן שלא. הצגתה כדמוקרטיה אף היא אנכרוניסטית. ודאי שיהודה הייתה דיקטטורה. ודאי שהיא לא סבלה אופוזיציה, במובן שאנו מכירים בדמוקרטיה של ימינו. קיומה של הרשות הנבואית נגזרת מהאמונה שהנביא מביא את דבר האלוהים. "אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת, כִּי בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ". כלומר, אין חופש ביטוי לאזרח לבקר את השלטון, אלא רק לנציג האלוהים.

ואף על פי כן, בעצם העובדה שהיו בעם ישראל נביאים, שדיברו נגד השלטון בחריפות יתרה, הוכיחו אותו, היוו אופוזיציה, העבירו את המסר שהשלטון אינו בהכרח צודק ואינו בהכרח מייצג את האמת, נושאת בחובה זרעים של חופש ודמוקרטיה. לא בכדי, הקהילות היהודיות בעולם התנהלו בדרך דמוקרטית יחסית. לא בכדי, התנועה הלאומית היהודית – התנועה הציונית, מיומה הראשון הייתה דמוקרטית. לא בכדי, המדינה היהודית, מיום הקמתה, הינה מדינה דמוקרטית, גם בתנאי מלחמת קיום וגם בהיותה לאורך 70 שנה אי בודד של דמוקרטיה ליברלית בתוך ים של עריצות רצחנית. 

* 929