שירים עד כאן / להקת חופים
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 23.8.16
בהגיע המלחין הדגול נחום נחצ'ה היימן, מעמודי התווך של הזמר העברי,
חתן פרס ישראל - לגבורות, הקדשנו לכבודו את הפינה והשמענו אותו, בקולו, בשירו
היחיד שגם את מילותיו כתב, "אני ממשיך לשיר". שיר הממצה את מהותו של
נחצ'ה כאמן טוטלי, שאמנותו היא אמונתו, היא האידיאולוגיה שלו, אך היא גם חייו,
האוכל שהוא אוכל, האוויר שהוא נושם; היא מהותו, היא סיבת קיומו, היא הצדקת קיומו
והיא הנותנת לו כוח לחיות. המסר שלו היה, שבעבורו השירה היא החיים, כל עוד הוא חי הוא
ישיר, וכל עוד הוא יכול לשיר הוא יחיה.
נחצ'ה המשיך לשיר עוד שנתיים. ביום רביעי שעבר הוא הפסיק לשיר. עד
כאן. ואצל נחצ'ה חיים עד כאן, הם שירים עד כאן. עם מותו, נקדיש היום את הפינה
לזכרו, ונשמיע את להקת "חופים" בשיר "שירים עד כאן".
את מילות "שירים עד כאן", כמו את מילות כמעט כל שיריו, הוא
לא כתב בעצמו. עם זאת, נחצ'ה היימן היה איש של טקסט. אם נעבור על רשימת שיריו,
נראה עד כמה הוא היה קפדן בבחירת המילים שהלחין, והמשוררים והפזמונאים שהעניק להם
את לחניו לכתיבת מילים. בראיונות עמו, הוא תמיד הזכיר את חשיבות הטקסט, שבלעדיו
המנגינה אינה הופכת לשיר. הוא אינו איש של
מנגינות אלא של שירים. הוא תמיד הקפיד לדבר על השיר כחיבור הקסום בין המילים והמנגינה.
בשבת האזנתי לשידור חוזר של ראיון שערך עמו שמעון פרנס בגל"צ, שבו מתח ביקורת
על מוסיקה הרוק ועל הפופ המזרחי, שתי סוגות שהוא לא התחבר אליהן. הביקורת שלו, לא
נגעה למוסיקה אלא לטקסטים. הוא אמר שבעיניו פעמים רבות המנגינות ממש נפלאות, אך
המילים בנאליות. אגב, מפעם לפעם היימן כתב מוסיקת רוק, כמו למשל "סוס
מעץ" שכתב למילותיה של חדוה רכבי לנורית גלרון, הוא עבד עם זמרי רוק מובהקים
כמו מאיר בנאי וכמובן בתו סי היימן ואף שר עם סי את שירו "ימינה שמאלה
והלאה" בעיבוד רוקי.
המילים מילאו תפקיד חשוב בבחירת לחניו, ולחניו ביטאו הבנה למשמעות
המסר והיטיבו לשרת את הטקסט. כך, למשל, לחנו לשירו של אלתרמן "עוד חוזר
הניגון", מיטיב לבטא את המעגליות של החיים, את החזרתיות של הניגון, בכל שורה
בפני עצמה, בכל בית בפני עצמו ובין הבתים בשיר כולו.
מבין שותפיו לדרך לאורך השנים, הבולט מכולם היה רעו נתן יונתן. שיתוף
הפעולה נוצר מתוך הרקע המשותף שלהם – קיבוצניקים מן העמק, נחצ'ה מקיבוץ בית אלפא
ויונתן מקיבוץ שריד, החולקים אותו נוף, אותה דרך חיים, אותה הוויה. שניהם עזבו את
הקיבוץ עקב גירושין, אך הקיבוץ המשיך להיות משמעותי בהווייתם וביצירתם.
הקשר ביניהם החל ב-1961, כאשר היימן הלחין מחזמר שנתן יונתן כתב והעלה
במסיבת הסיום של כיתתו בבית הספר של קיבוץ שריד על פי הספר "הנסיך
הקטן". הקשר בין השניים נמשך עד מותו של יונתן. יונתן מסר לנחצ'ה רבים משיריו
להלחנה, נחצ'ה נתן רבים מלחניו ליונתן לתמלול. הם יצרו יחד במיזמים תרבותיים כמו
אירועי יובל וחגים עגולים של יישובים ותכניות רדיו משותפות כמו תכנית משירי משורר
היידיש איציק מאנגער, בתרגומו של נתן יונתן ובלחנו של נחום היימן.
בסך הכל הלחין נחום היימן למעלה ממאה משיריו של נתן יונתן, ובהם
"חופים", "החול יזכור", "שיר אהבה ישן",
"תפילת דייג" ועוד רבים וטובים.
את חשיבותו של השיר "שירים עד כאן" לנתן יונתן ניתן ללמוד
מכך שזה השם שבחר לספר שבו קיבץ את מיטב שיריו. הראשון שהלחין את "שירים עד
כאן" היה גידי קורן, עבור להקת "האחים והאחיות". גם קורן הלחין
שירים רבים של נתן יונתן. הלחן שלו ל"שירים עד כאן" יפה מאוד, וגם אם
אינו מגיע לרמת לחנו של נחום היימן, יש לציין לזכותו שהוא אתגר את עצמו יותר,
והלחין גם את הבתים שבהם סטה יונתן מן המקצב, וכך הגרסה של "האחים
והאחיות" כוללת מילים שנעדרות מן הגרסה של להקת "חופים":
חטאינו לא כשלג הלבינו
שכאלה תמיד היינו
ציפורים שלא ידעו מנוחה
סיפורים של זמן קשוח וחכם.
המופע של נחום היימן ולהקת "חופים" הוא מופע חזרתו של היימן
למולדת. במשך למעלה מעשור וחצי מחייו, חי נחצ'ה בניכר, תחילה בפאריס ואח"כ
בלונדון, ושילב את יצירתו וכתיבתו עם פעילות חשאית בשירות המדינה. אגב, כשפרצה
מלחמת יום הכיפורים, הוא עלה על המטוס לארץ, לא כדי לקחת את האקורדיון ולהופיע
בפני חיילים, אלא כדי לקחת נשק ולהילחם עם חבריו לפלס"ר שיריון. הוא נפצע
קשה, והייתה זו פציעתו השלישית, אחרי פציעות קודמות במלחמת סיני ובמלחמת ששת
הימים. הצלחתו האמנותית והכלכלית בשנותיו בחו"ל הייתה גדולה, ובכל פעם שנשאל
מדוע חזר, תשובתו התמצתה במילה אחת: געגועים.
אחד המיזמים האחרונים שלו בלונדון, היה התקליט "אני הולכת
אליי" שהקליטה בלונדון חוה אלברשטיין, תקליט שכולו משיריו של נחום היימן
ובעיבודו; חלקם גרסאות כיסוי לשירים ישנים וחלקם שירים חדשים. בעיניי, תקליט זה
הוא אחד הטובים ביותר של חוה. יש לי הרגשה שהתקליט הזה הוא אחת הסיבות המרכזיות
לחזרתו לארץ זמן קצר מאוחר יותר. אגב, נחום היימן הוא האיש שגילה את חוה הנערה,
טיפח אותה והלחין רבים משיריה הראשונים.
עם שובו לארץ, ב-1984, הקים היימן את להקת "חופים" ויצא עמה
למופע משיריו, בעיבודו של אריק רודיך, כשהוא מלווה אותם בפסנתר ואקורדיון ומנחה את
הערב. הלהקה כללה זמרים צעירים, בראשית
דרכם, כמאיר בנאי, משה דץ וחני לבנה. במשך שלוש שנים הם הופיעו מאות פעמים בכל
רחבי הארץ. אני, למשל, ראיתי אותם בקיבוץ עין זיוון שבצפון הגולן. הם שרו את
"אנשי הגשם", "תפילת דייג", "את שומעת", "שיר
אהבה ישן" בעיבוד מקסים, "החול יזכור", "נחל התנינים",
"חופים", "שירים עד כאן" ועוד. חלק מן השירים היו גרסאות
כיסוי ללהיטיו הגדולים של היימן, ואחרים, כמו "אנשי הגשם" ו"שירים
עד כאן" הושמעו במופע לראשונה. לימים הקליטה את השיר גם להקת
"הגבעטרון", שבשנות ה-60 נחצ'ה היה המנהל המוסיקלי שלה ובניצוחו היא
פרצה לקהל הרחב.
כמו ב"אני ממשיך לשיר", גם המסר של "שירים עד
כאן" הוא השירים כחיים והחיים כשירים. עד שהזמן שלנו יעצור – והרי הזמן של
כולנו יעצור, "טובים ממני וממך האדמה לקחה", אך עד אז, לכם ולי עוד נשארו מילים, לזכור איך שהיינו כאן,
כשייסגר הגן.
האדמה לקחה לפני ימים אחדים את נחצ'ה היימן, אך הוא הותיר לנו למעלה
מאלף שירים, שבזכותם, מזיכרונה של התרבות הישראלית הוא לעולם לא ימחק.
יהי זכרו ברוך!
שירים עד כאן
ניתנה לנו ארכה
עד שהזמן שלנו יעצור.
היו גשמים ואור
מה עוד אפשר לרצות,
מה עוד אפשר לרצות
יפים ממני וממך
יפים ממני וממך
האדמה לקחה.
שירים עד כאן
דקה אחר דקה
קצרות ואוהבות וכואבות,
אבל האחרונה
סופית וארוכה
סופית וארוכה
שעון השמש והחול
שעון השמש והחול
הגיע עד לקו.
שירים עד כאן
בגובה הפסגה
גם האוויר מתחיל להיות דליל,
אבל לכם ולי
עוד נשארו מילים
עוד נשארו מילים
לזכור איך שהיינו כאן
לזכור איך שהיינו כאן
כשייסגר הגן.
שירים עד כאן
הבכי והצחוק
קולות האנשים, כוכבי הזמן.
השמש והים
הלחם, העולם
המר והמתוק
וכל מה שהיה נשאיר
וכל מה שהיה נשאיר
לחיות בתוך השיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
