2,600 שנה צמים יהודים רבים מדי שנה על גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה
מטעם בבל, שנרצח והירצחו נתפס כמסמר האחרון בארון הקבורה של ממלכת יהודה.
אסון כה גדול מחייב חקירה יסודית. האם ניתן היה למנוע את הרצח? האם
היה מחדל; אולי מחדל אבטחה?
על פי הפרק שלנו, היה מחדל חמור. מחדל – שמלוא האחריות עליו היא על
הנרצח עצמו. גדליהו קיבל מודיעין מדויק מהקמ"ן יוחנן בן קרח, לא רק על כוונת
הרצח, אלא אפילו על זהות הרוצח וזהות שולחו. "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים
אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ
תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה
לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ". בפני הקברניט הוצגה תכנית
פעולה למניעת הרצח – פעולה מקדימה של סיכול ממוקד חשאי לרוצח, בטרם יבצע את זממו. וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ
בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אֵלְכָה נָּא, וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה,
וְאִישׁ לֹא יֵדָע. לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים
אֵלֶיךָ, וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה?".
אולם גדליהו היה שאנן. הוא דבק בקונספציה על פיה לא יתכן שתהיה למישהו
סיבה להתנקש בחייו. ולכן, הוא זלזל במידע ודחה אותו מכל וכל. וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. בוודאי שהוא שלל את הסיכול הממוקד. וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן
בֶּן קָרֵחַ: אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל. גדליהו נמנע מללבוש אפוד מגן ולנקוט בצעדי זהירות כלשהן.
חז"ל מתחו ביקורת על חוסר האחריות של גדליהו בן אחיקם שלא שעה
לאזהרות יוחנן בן קרח והטילו עליו את האחריות לתוצאות המחדל: " 'וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל
אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ' (ירמיהו מא, ט).
וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש
- מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". לא פחות.
וכך, המחדל של פרק מ הוא המבוא לאסון
של פרק מא.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
