הבלוג של אורי הייטנר

רוב בני האדם מעדיפים לשמוע דעות וניתוח מציאות ההולמים את השקפתם המוקדמת. לכן, אנשים יעדיפו לקרוא עיתון המשקף את עמדותיהם ומתוך העיתון את המאמרים המיטיבים לבטא את השקפותיהם.

זה לא רציונלי. לשם מה אדם צריך לקרוא מפי אחר את דעתו? הרי זו דעתו, הוא כבר מכיר אותה. אדרבא, דווקא דעה השונה משלו אמורה לעניין יותר, לאתגר, לחדד את המחשבה, להרחיב את האופקים.

אולם האמוציות חזקות יותר מהרציו, ולכן לרוב, רוב האנשים, מעדיפים לקרוא את דעותיהם.

כאשר מדובר במודיעין זה כבר חמור יותר. קברניטים נהיגשים לחומר מודיעיני כאשר הם שבויים בדעה קדומה, בקונספציה, ואינם בוחנים את הקונספציה על סמך המידע, אלא את המידע על סמך הקונספציה, כלומר אם המידע סותר את הקונספציה הם נוטים לא להאמין לו – מסכנים את מדינתם, את צבאם; הם מועלים בתפקידם. אך עובדה, ההיסטוריה הצבאית, שלנו ושל העולם כולו, מלאה במקרים כאלה, שבהם הפיקוד התעלם ממידע ברור הסותר את הנחתו המוקדמת, והוא התעלם ממנו, והמיט אסונות על עצמו.

התופעה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בפרקים אלה של ירמיהו. ראינו זאת היטב בפרקים מ ומא – לגדליהו בן אחיקם הגיע מידע אמין ומדויק על הכוונה להתנקש בחייו, כולל זהותו המדויקת של הרוצח ושל שולחו. הוא התעלם, הגדיר זאת כשקר ונרצח בדיוק על פי התסריט שהציג המידע ששלל.

דווקא אותו יוחנן בן קרח, מי שמסר לגדליהו את המידע וראה את תוצאות ההתעלמות ממנו, הוא החוטא בכך בפרקים מב ומג.

יוחנן מצטייר כמנהיג הטבעי של שארית הפליטה בארץ. בפרק הקודם הוא פנה לירמיהו וביקש שיתפלל לאלוהים שינחה אותו ואת העם כיצד לנהוג. עשרה ימים חלפו עד שאלוהים מסר לירמיהו הנחיות מדויקות – על היהודים שנשארו ביהודה, להישאר בארץ ולא לרדת למצרים, עם הבטחות לעתיד בטוח בארץ ואזהרות הרות אסון על הצפוי להם אם ירדו מצרימה.

מסתבר שאת ההחלטה הם קיבלו מראש. הם פנו לאלוהים בתקווה שיאושש את החלטתם. מרגע שהתשובה סתרה את ההחלטה, זאת הייתה תגובתם: "וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים, אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ: שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר! לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר: לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם".

אם אינכם מוכנים לקבל את התשובה, למה שאלתם? אם אתם יודעים מה האמת ומה השקר, לשם מה ביקשתם מירמיהו להתפלל לאלוהים שינחה אותם כיצד לנהוג? הוא שאמרנו, זה לא רציונלי. אך זו, כנראה, נפש האדם. הם פנו לאלוהים כדי שיאושש את ההחלטה שלהם. אם הוא לא מחזק אותה, אין להם חפץ בדבריו. הם לא מאמינים לו, כי הרי לא יכול להיות שהם טועים. מה, הם אלוהים? הם בני אדם, והם אינם יכולים לטעות.

אולם ברגע שאין הם מקבלים את המסר של הנביא, עליהם להסביר לעצמם איך זה יכול להיות שהנביא אינו יודע את האמת וטועה טעות חמורה כל כך. כך צומחות תיאוריות קונספירציה. יש להם הסבר מדוע ירמיהו אינו אומר להם את שהם רוצים לשמוע: "כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ, לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים, לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל". מצאו את השעיר לעזאזל.

יוחנן בן קרח ואנשיו דבקים בהחלטתם הראשונית, מתעלמים מדבר הנביא, ויורדים מצרימה.

המאכזב בפרק זה, הוא שירמיהו בוחר שלא לתת דוגמה אישית, והוא יורד אתם. 

* 929