הבלוג של אורי הייטנר

בהתגלותו הראשונה לירמיהו, בפרק א', מראה אלוהים לירמיהו עץ שקד, ואומר: "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ".

מבחינה כרונולוגית, פרק מד הוא האחרון בספר – נבואתו האחרונה של ירמיהו.

הוא מנבא נבואת תוכחה וזעם באזני פליטי יהודה, שרידי גלות בבל, שירדו בניגוד לדרישתו למצרים. תשובתם אליו דוגרית, פשוטה וברורה, בלי תירוצים, בלי התחמקות. מה שאתה אומר לא מעניין אותנו. אנחנו ננהג בניגוד מוחלט לנבואתך. נעשה כרצוננו, ורצוננו אינו רצונך. איננו מאמינים בך.

הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ, בְּשֵׁם יְהוָה, אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ. כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ, לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ, מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם. וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם, וַנִּהְיֶה טוֹבִים, וְרָעָה לֹא רָאִינוּ.

איזה כישלון צורב. איזה סיכום עגום למפעל חייו של ירמיהו.

האם הוא עושה חשבון נפש? האם הוא בוחן את עצמו, כיצד הגיע למצב כזה?

לא. הוא ממשיך להצליף, לעם שכבר נמאס לו לשמוע את דבריו.

והוא חוזר אל המשל מפרק א', בשינוי קשה וכואב: "הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה".

* 929