הבלוג של אורי הייטנר

גיבורו של פרק מה הוא ברוך בן נריה – סופרו, תלמידו הנאמן ויד ימינו של ירמיהו, ועל פי חז"ל, לימים, מורהו של עזרא הסופר. ברוך מופיע פעמים אחדות בספר ירמיהו, כמקורב מאוד לירמיהו, שאף שהה במחיצתו בתקופת מאסרו בחצר המטרה (האם גם הוא נענש, או התנדב להיות במחיצת מורו ורבו?) וכפי שקראנו בפרק מג – אף הואשם כמי שמשפיע על ירמיהו. ברוך בן נריה הוא הדמות היחידה מן התנ"ך שבחפירות ארכיאולוגיות נמצא חפץ השייך לו – חותמתו. בפרק זה הוא זוכה בנבואה פרטית – פרק שלם, אמנם קצר, שבו ירמיהו מתנבא עליו.

מלשון הנבואה אנו למדים על משבר קשה שפקד את ברוך בן נריה. ירמיהו מצטט את דבריו בייאושו: "אוֹי נָא לִי, כִּי יָסַף יְהוָה יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי".

מה הרקע למשבר הזה? כך נפתח הפרק: "הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, בְּכָתְבו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה".

השנה הרביעית ליהויקים מוזכרת בפרק הבא, פרק מו, כשנה שבה פרצה מלחמת העולם בין שתי מעצמות העל, מצרים ובבל.

ברוך בן נריה כותב את נבואתו של ירמיהו, והיא נבואה קשה ביותר על עם ישראל – נבואת חורבן וגלות. סבלו של ברוך כפול ומכופל – הוא גם נדרש להיות המבשר, האיש הכותב את נבואות הזעם הקשות והאכזריות הללו, וכאילו לא די במשימה המייאשת הזאת – היא מצטיירת כמשימה סיזיפית כיוון שאין היא משפיעה על העם ואינה מביאה לכל תמורה בהתנהגותו.

אין זה מן הנמנע, שהאירוע המדובר, הוא אירוע מימי יהויקים על אודותיו קראנו בפרק לו. ירמיהו העצור הכתיב דברי נבואה קשים לסופרו, ברוך בן נריה, על מנת שיקרא אותם בבית המקדש ביום צום. הוא עשה כן באוזני העם, ולאחר מכן השרים ביקשו ממנו לקרוא את הדברים באוזניהם. המגילה הובאה לידי המלך יהויקים. המלך שמע את הדברים, שאותם קרא באוזניו יהודי, וכך הגיב: "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר אֶל הָאָח, עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל הָאָח".

אירוע זה הוא התגלמות היאוש הכפול של ברוך – הן הצורך לבשר את בשורות החורבן האיומות, והן העובדה שהן אינן מחוללות שינוי.

בתגובה על שריפת המגילה, אלוהים הורה לירמיהו לכתוב את הדברים מחדש. ושוב נאלץ ברוך לכתוב את הנבואה האיומה, ביודעו שגם אם לא תוצת פיזית, מבחינה מהותית השפעתה תהיה דומה, כלומר המילים תעלינה בעשן, ולו עשן מטאפורי.

יתכן מאוד, שזו נקודת השבירה של ברוך, שבה אמר את הדברים שירמיהו ציטט.

חז"ל לוקחים את דברי היאוש של ברוך בן נריה למקום אחר; לתסכולו על כך שבניגוד לפרחי נבואה אחרים, כמו יהושע עבדו של משה ואלישע נערו של אליהו, הוא לא זכה לנבואה. אלו גם פירושיהם של רש"י של הרמב"ם. יתכן שהפירוש הזה נובע מדבריו אלה של ירמיהו לברוך: "וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדלות - אַל תְּבַקֵּשׁ!"

אולם מתשובתו המלאה של ירמיהו, אני מעריך שייאושו ותסכולו של ברוך נובעים מן הקושי לבשר את הבשורות הקשות. ברובד הלאומי, אין לירמיהו כל תשובה מנחמת לברוך. המסר שלו לברוך, ובעצם גם לעצמו, הוא שאין להם יכולת לברוח משליחותם, עם כל הקושי שבה. "כּה אָמַר ה': הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נתֵשׁ, וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא... הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר". כלומר, בדברי הנבואה הייחודיים של ירמיהו לברוך, הוא שב ומאושש את בשורת החורבן, כאומר לו: אין מה לעשות. זאת הבשורה ונגזרה עלינו השליחות לבשרה; מן השליחות הזאת אין לנו מנוס.

אולם לצד הדבקות בנבואת החורבן הלאומי, מוסיף ירמיהו נבואת נחמה פרטית לברוך: "וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל הַמְּקמות, אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם". כלומר, באופן אישי חייו של ברוך ינצלו.

אל תבקש גדולות, נביא לא תהיה. אולי כי אין הדור ראוי לנבואתך. אל תבקש גדולות על העם, כי החורבן – היֹה יהיה. אבל אתה תינצל.

 * 929