הבלוג של אורי הייטנר

* של מי השבת הזאת? - סוגיית עבודות הרכבת בשבת היא דילמה אמתית, ולכל צד בדילמה נימוקים אמתיים ורציניים. עם קצת רצון טוב והעדפת טוב המדינה על אינטרסים זרים, ניתן למצוא פשרה ראויה בין האינטרסים והערכים השונים הנוגעים לסוגיה.

למרבה הצער, יש מי שמנצלים את הדילמה לשיח של שנאה והסתה. כך "ידיעות אחרונות", שהכתיר עמוד בגיליון השבת בכותרת ענק: "השבת של החרדים ניצחה את השבת של החיילים". זו דמגוגיה מסיתה ופלגנית, שנועדה להציג את הדילמה כמאבק אינטרסים בין אלה שמשתמטים מצה"ל ואי עבודה בשבת היא אינטרס פרטי שלהם, לבין החיילים המשרתים את המדינה והמדינה פוגעת בהם.

אין דבר כזה "שבת של החרדים". השבת היא של היהודים. המנוחה בשבת היא ערך של כולנו. השבת היא גם יום המנוחה של מדינת ישראל, מיום הקמתה, על פי חוק. זו גם השבת של החיילים, שאינם מתאמנים בשבת ואינם מבצעים כל פעילות שאינה מבצעית. יש חיילים דתיים רבים, יש חיילים מסורתיים רבים וגם החיילים החילונים אינם רוצים בעבודה בשבת, אינם רוצים שהוריהם יעבדו בשבת.

אם יש חיילים שעלולים להיפגע מהשבתת קווי רכבת ביום ראשון ושישי בשל העבודה ביום חול, זאת בעיה שיש לתת לה מענה. למשל, לבצע את העבודה ביום שני. מי אמר שהיא חייבת להיות ביום ראשון, דווקא ביום עם העומס הגדול ביותר? או להוציא אוטובוסים להסעת החיילים במדים במקום הנסיעה ברכבת. כאשר יש רצון טוב, יש פתרונות. כאשר אין רצון טוב, יש דמגוגיה, שנאה והסתה.

* מה מניע את נתניהו? - בדילמת השבת והרכבת, מה שמניע את נתניהו אינו השבת ואינו הרכבת, אלא ההזדמנות לפגוע בישראל כץ. לא רק בשל ניסיונו של כץ להכניס שמץ של מנהל תקין לליכוד, אלא קודם כל כי ישראל כץ קצת התחזק, או שנדמה לנתניהו שהוא קצת התחזק, ולכן נתניהו דואג לדחוק אותו כפי שדחק את כחלון, סער, יעלון ועוד רבים וטובים. גם את ארדן הוא דוחק החוצה. כי מי שמעז להתחזק בסביבתו של נתניהו, אחת דינו. נתניהו רוצה סביבו רק משרתים.

* קייטנת חיילים – אבא של חייל הפיץ בפייסבוק כרזה שהפכה מיד לוויראלית, "מרד החילונים הגדול". ונכתב שם, ללא בושה, "אין רכבת אין חיילים" ו"לא שולחים את הילדים בטרמפים". כאבא לחייל קרבי אני סולד מהקריאה הנואלת הזאת. מה פירוש "אין חיילים"? הבנאדם נפל על הראש? ומה פירוש "לא שולחים את הילדים"? הם ילדים, שאבא שלהם "שולח" אותם? הם גברים, לוחמים. צה"ל אינו גן ילדים. גועל נפש.

* מזייפים מחאה - מפגינים חסמו כבישים במחאה על שיבושי התנועה.

* אויב הדמוקרטיה - מפקד פיקוד המרכז לשעבר, אלוף (מיל') גדי שמני הביע התנגדות למדיניות ישראל ביו"ש ויצא נגד "אקיבוש". זאת עמדה פוליטית לגיטימית של אזרח בשיח הציבורי הדמוקרטי בישראל. אם זו דעתו הפוליטית, למה הוא ביצע את המדיניות שהוא מתנגד לה, כאלוף בצה"ל? התשובה על השאלה הזאת מובנת מאליה – כי ישראל היא דמוקרטיה. בדמוקרטיה הצבא כפוף לממשלה, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, ומחויב לבצע את מדיניותה. חיילי צה"ל ומפקדיו, ובוודאי הבכירים שבהם, מחויבים לבצע בצורה המיטבית, ככל יכולתם, את המדיניות. אם הם מתנגדים לה - לאחר שישתחררו יביעו את דעתם. התשובה לשאלה מובנת מאליה, אך לא השאלה עצמה. השאלה עצמה היא בלתי לגיטימית. זו שאלה, שמי ששואל אותה, כופר במהותה של הדמוקרטיה.

רוגל אלפר לא שואל את השאלה. בעיניו השאלה מיותרת. מדובר באנרכיסט אנטי דמוקרטי. אמנם הוא מרבה לכתוב נגד ישראל כמדינה יהודית, אך האמת היא שלא פחות מכך הוא נגד ישראל כמדינה דמוקרטית.

לדעתו, על החיילים והקצינים למרוד בדמוקרטיה. האנטי דמוקרט הזה משווה את כפיפות הצבא לדרג המדיני הנבחר במדינה דמוקרטית לקציני הוורמכט שביצעו את פקודות היטלר. כלומר, הוא לא רק אנטי דמוקרט אלא גם מכחיש שואה.

אם, חלילה, אדם כמו רוגל אלפר יהיה פעם בשלטון, לא רק בעלי עמדות שונות משלו יישלחו למחנות ריכוז, אלא גם אנשים שדעתם אולי כדעתו, אך קיבלו את מרות הדמוקרטיה שהכריעה אחרת. ולכן, גם האלוף שמני לא יינקה. "אם ייכון ביום מן הימים בית משפט לפשעי הכיבוש הישראלי, יישפט גם האלוף (מיל') גדי שמני, שכיהן כאלוף פיקוד המרכז... לא חדשה לנו הבנאליות של הרוע. זכורים לנו מן העבר משפטים מפורסמים כמו 'אשמתי היא הצייתנות שלי'. שמני לא המציא את מילוי הפקודות כצידוק לביצוע מדיניות... על הלוך הרוח הזה, שכה חיוני להיתכנות הבנאליות של הרוע, כבר שמענו, במשפטים כמו 'לא רדפתי יהודים תוך תאווה ותשוקה. זאת עשתה הממשלה... שכבת ההנהגה, עמה לא נמניתי, נתנה את הפקודות' ".

אם, חלילה, אנשים מסוגו של אלפר יהיו פעם בשלטון, שבו בית המשפט יהיה כפוף אליהם, סביר להניח שעונשו של שמני יהיה מוות.

* תמונת הראי של רוגל אלפר – תמונת הראי של רוגל אלפר, הם אנשי הימין הקיצוני המשתלחים באלוף (מיל') שמני על כך ששירת כאלוף וביצע את מדיניות הממשלה וכעת הוא תוקף אותה. הנ"ל מוסיפים לכך תיאורי קונספירציה אנטי צה"ליים על איזו קרן המשתלטת על צה"ל ומחדירה את סוכניה כדי להרוס אותו (בדומה לטענות ה"הדתה" ההזויות והקונספירטיביות של תמונות הראי שלהם משמאל). גם בזכוכית מגדלת של שען חרש נתקשה למצוא את ההבדל בין אנשי השמאלימין הרדיקלי; אותה נפש מסוכסכת ופרנואידית המביאה לאותו סוג של חשיבה מעוותת.

יש לשוב ולהבהיר – צה"ל הוא צבא העם, הוא צבא ממלכתי, יש בו מקום לבעלי כל הדעות, לאנשים מכל הזרמים וכל המגזרים, בכל רמות הפיקוד. כולם מחויבים להגן על מדינת ישראל, על פי מדיניות הביטחון שקובעת הממשלה הנבחרת, בין אם היא משקפת את עמדתם ובין אם לאו. ולאחר שהם פושטים את המדים, הם אזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית, וזכותם לבטא את עמדתם, בין אם אני או כל אחד אחר תומך בה, או מתנגד לה.

ומי שמתנגד לעמדתם, מן הראוי שיתווכח אתם, כי אין להם כל חסינות מביקורת והיותם קצינים אינם הופכת את דעתם לטובה יותר או פחות משל אזרחים אחרים. אך אין כל מקום להשתלח בהם על הפער, כביכול, בין שירותם כחיילים לעמדתם כאזרחים.

* אבסורד - הבעיה היחידה שיש לי עם הצעת החוק של ח"כ אמיר אוחנה, האוסרת העסקת נערים שאינם מתגייסים לצה"ל בשירות ארגונים הפועלים נגד צה"ל, במסגרת השירות ה... לאומי (!), הוא הבושה על כך שצריך את החוק הזה. הבושה על כך שמדינת ישראל מאפשרת את האבסורד הזה. "חוק פשיסטי", מכנה זאת פשקוויל המערכת של "הארץ", במפגן אופייני של בורות, חוצפה ושקר.

* ידע כל אב עברי – אהוד בן עזר כותב שתדע כל אם עבריה שבנה יכול היה להיות אלאור אזריה. אילו הוא כתב "ידע כל אב עברי", הייתי משיב לו, בתור אב עברי של לוחם ביחידה קרבית המשרת כעת באיו"ש, שאני מצפה מבני לנהוג כלוחם בצה"ל ולא כאיש כנופיה מזרח תיכונית.

* מהי טענת ההגנה – ההגנה במשפט אזריה מציגה תצהיר מפורט של הפתולוג הראשי לשעבר, פרופ' יהודה היס, על פיו מותו של המחבל לא היה מהירי, והירי נעשה אחרי שהמחבל כבר מת. זאת, בניגוד לחוות הדעת הרשמית של המכון לרפואה משפטית.

איני מבין דבר בפתולוגיה ואין לי כל כלים לדעת איזו חוות דעת נכונה. אולם יש סתירה מוחלטת בין הטענה המרכזית של ההגנה, שהירי נעשה מתוך הגנה עצמית בשל תחושת סכנה מיידית, לבין הטענה שהמחבל מת עוד בטרם נורה.

* אחותה התאומה של המשפטיזציה – פעמים אינספור, בשנים האחרונות, יצאתי נגד החקיקיזציה – חקיקת היתר של הכנסת, שרבים מחבריה מתחרים ביניהם בריבוי הצעות חוק למטרות רייטינג וכדי להתהדר במספר הצעות החוק שהציעו, כאילו בכך נבחנת איכות פועלו של ח"כ.

מרבים לדבר על סכנת המשפטיזציה של החברה הישראלית. לעתים הדיון על המשפטיזציה הופך לשיח לעומתי בין תומכי בית המשפט, כביכול, לתומכי הכנסת, כביכול. לכאורה, המשפטיזציה מחזקת את בית המשפט ובכך מחלישה את הכנסת ולכן על הכנסת להיות חזקה יותר, לתפוס את המושכות והדרך לכך היא חקיקה, שלכאורה אמורה לחזק אותה במקבילית הכוחות הזאת.

זאת טעות. המשפטיזציה – גישת "הכל שפיט" וראיית כל דבר בעיניים משפטיות, פגעה ופוגעת בחברה הישראלית בכללה, אך בראש ובראשונה היא הזיקה למעמד בתי המשפט בישראל ובפרט בית המשפט העליון. המשפטיזציה של הפוליטיקה הפכה לפוליטיזציה של המשפט, ובכך דרדרה את בית המשפט ממעמדו הרם והנישא למעמד של שחקן במשחק הפוליטי. החקיקיזציה של הכנסת, עודף החקיקה, רק מעצימה את המשפטיזציה על כל נזקיה, ויחד עם זאת היא גם מדרדרת את מעמדה של הכנסת ולכן גם את כוחה.

המשפטיזציה והחקיקיזציה הן אחיות תאומות הפוגעות בחברה הישראלית; הן מחליפות שיח ציבורי של נורמות, של ערכים, של מוסר, של מחויבות, של זהות, של שכל ישר, בשיח של חוקים, זכויות, פורמליסטיקה. זו תופעה הרסנית.

לאורך השנים מצאתי שותפי דעה רבים במאבק נגד המשפטיזציה, ואכן בתי המשפט היום מאוזנים יותר ובריאים יותר מכפי שהיו בתקופת ברק ובייניש. לעומת זאת, בנושא החקיקיזציה מצאתי את עצמי לאורך השנים כקול בודד.

שמחתי מאוד לשמוע את דבריה הנחרצים בנדון של שרת המשפטים איילת שקד, בכנס המשפט בת"א. דבריה נגד חקיקת היתר מבורכים ועוד יותר מכך - הפעולה שהיא מובילה בפועל לבלימת המגמה.

* פרס ישראל בספורט – התפרסמו התחומים שבהם יחולקו פרסי ישראל ביום העצמאות תשע"ז, ובהם ספורט. אני מציע כמועמדים בתחום הספורט את גדול כדורסלני ישראלי מיקי ברקוביץ', גדול כדורגלני ישראל מוטלה שפיגלר והישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית יעל ארד.

            * ביד הלשון

מבוא חמה – בבית העלמין של קיבוץ מבוא חמה בדרום הגולן, היושב על צוק האון, המשקיף על הנוף הקסום של הכנרת, הובא השבוע למנוחות טל שלם. טל שלם היה בנו הבכור של הקיבוץ, ובקיבוץ הולדתו הוא נטמן, אף שהוא בנה את ביתו ומשפחתו במושב כנף, שבמעלות הגולן. טל נפטר מדום לב בשנתו, בקמפינג בטיול משפחתי, והוא בן 47 בלבד.

מה מקור שמו של הקיבוץ, מבוא חמה? את שם הקיבוץ נתן סבא של טל, המשורר והמוסיקאי מתתיהו שלם, ממעצבי החג הקיבוצי. הוא נועד לסמל את מיקומו של הקיבוץ במזרח המדינה, ממזרח לכנרת, בעבר הירדן המזרחי. צד מזרח הוא מבוא החמה; בו זורחת השמש. השם גם משמר את שמה של העיר המקראית חמת; את פרבר מעיינות המרפא חמת של העיר גדר בתקופת בית שני; את העיר היהודית חמת גדר בתקופת המשנה והתלמוד. בערבית שוּמָר שמו העברי המקורי של המקום בשם אל-חמה, ובעברית חודש שמו של האתר, שנמצאים בו שרידי העיר התלמודית - חמת גדר. השמות חמת או חמה מעידים על מעיינות המים החמים באזור.

קיבוץ מבוא חמה הוא היישוב השני שעלה לקרקע בגולן לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים (הראשון היה מרום גולן שעלה ב-14 ביולי 1967, חמשה שבועות לאחר המלחמה). חלוצי מבוא חמה היו ברובם בני עמק הירדן, שעלו ב-22.1.68 להקים יישוב על חורבות מוצב עמרת עז א-דין שממנו ירו עליהם הסורים ומיררו את חייהם בכל שנות הכיבוש הסורי של הגולן. הנקודה הזמנית של הקיבוץ בשמונת החודשים הראשונים לקיומו,  הייתה תחנת הרכבת של חמת גדר. אזור חמת גדר היה בשטח הריבוני של מדינת ישראל על פי הסכמי שביתת הנשק, אך הסורים שהפרו את ההסכם, כבשו אותו ב-1951, בתקרית שבה נפלו שבעה חיילי צה"ל.

אחד מחלוצי היישוב היה בנו של מתתיהו שלם, אמיתי, בן קיבוץ רמת יוחנן, אביו של טל. 

* "חדשות בן עזר"