* להחליף את העולם – 15 שנים בדיוק חלפו מאז הוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, שבה
ניתן האות למסע הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל, על מנת למוטטה. הוועידה יצרה
אופוריה בקרב שונאי ישראל. ההשוואה המופרכת בין ישראל לדרום אפריקה, יצרה בקרבם
תובנה מופרכת שבאמצעות השיטות שבהן הוכרעה דרא"פ של האפרטהייד, כך תוכרע
ישראל. חלפו 15 שנים, וגם אם יש להם הצלחות פה ושם, בסך הכל ניתן לציין את המהלך
ככישלון מהדהד, בוודאי בהשוואה לאופוריה. שונאי ישראל בהלם, אבלים וחפויי ראש.
זה הרקע לפשקוויל שפרסם בראשית השבוע התועמלן האנטי ישראלי הקיצוני
גדעון לוי ב"הארץ", שבו הוא הוקיע את העולם על שאינו רוקד לצלילי BDS. "נכזבנו. נכזב כל מי שהאמין בעולם, כל מי שהאמין
בברק אובמה, כל מי שהאמין באירופה, כל מי שהאמין בכוחה של דעת הקהל המערבית להשפיע
על ממשלות. נכזב כל מי שהאמין שבמאה ה–21 לא יהיה עוד קולוניאליזם, שכיבוש צבאי ברוטלי
לא יוכל להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. כל נבואות הזעם, שהיו מקור תקווה למי שהאמין שהכיבוש
הישראלי חייב — אבל חייב — לבוא אל קצו, נכזבו. הבטיחו לנו לחץ בינלאומי וסנקציות,
בידוד עולמי והפסקת הסיוע האמריקאי, חרם ונידוי, וקיבלנו כיבוש, שמעולם לא היה מבוסס
כל כך, וישראל, שמעולם לא היתה חזקה כל כך. הבטחתם שהכיבוש לא יוכל להימשך לנצח, והוא
לא מפסיק להימשך. למה? כי ישראל חזקה, כי היא לא מבודדת ולא בטיח. תודו: הכיבוש הישראלי
מבוסס כיום יותר מאשר לפני עשר שנים, וקצו אפילו לא מתחיל להסתמן באופק. צריך להכיר
בכך".
אין ברירה. כנראה נצטרך להחליף את העולם.
אגב, את ההיסטריה של דבוקת שוקן היטיב להגדיר באותו יום רוגל אלפר,
בפשקוויל נאצה נגד יהדות ארה"ב ואיפא"ק, שמעזים לפעול למען ישראל, שנואת
נפשו. לא נגענו: "שילך להזדיין, האיפא"ק
הזה".
* תרחיש הכדורגל – במשחק הקובע האם ישראל תעלה לטורניר גביע העולם בכדורגל, שחקני
הנבחרת יתחילו להבקיע במזיד גולים עצמיים כדי להביא לכישלונה. שרת הספורט תעזוב
בזעם את המגרש. מה הנושא שיהיה ראוי לדיון – התנהגות השחקנים או התגובה של השרה?
* החרם הערבי – בתגובה לכך שכתבתי שהחרם הערבי החל ב-1951, תיקן אותי נעמן כהן
ואמר שהחרם החל עוד טרם הקמת המדינה, ב-1945. הוא צודק, וגם אני צודק ואין סתירה
בין הדברים. האמת היא שכבר משנות העשרים החל חרם על ההתיישבות הציונית. ב-1945
החליטה הליגה הערבית לראשונה על חרם נגד היישוב ותוצרתו, שבאופן אוטומטי הפך לחרם
נגד המדינה. זו ההחלטה אליה מכוון נעמן. ב-1951 קיבלה הליגה הערבית את ההחלטה
להחרים כל חברה שתסחור עם ישראל או תקיים עמה יחסים כלכליים כלשהם. בדבריי
התייחסתי להחלטה זו, הרלוונטית לסוגיית מעצר האניות נושאות הסחורה לישראל, עליה
כתבתי.
* פטריוט - "בוגד! מה עשית בצבא?" צווח אספסוף של חראות לעברו של
אמנון אברמוביץ', כשבא לסקר את משפטו של אלאור אזריה.
אמנון אברמוביץ' נכווה קשה במלחמת יום הכיפורים, כנהג טנק. על אף
פציעתו הקשה, המשיך לנהוג בטנק בנחישות ובדבקות במשימה, ועל כך קיבל את צל"ש
הרמטכ"ל. תהליך שיקומו ארך ארבע שנים וכלל ששים ניתוחים. "מה עשית
בצבא", צווחו לעברו החוליגנים בעזות מצח אופיינית.
בעבורי, אמנון אברמוביץ' הוא יריב פוליטי ואידיאולוגי חריף; הערותיו
הציניות מעצבנות אותי ולא אשכח ולא אסלח לו על כמה מן האמירות המכוערות ביותר
נגדנו בתקופת המאבק על הגולן. ועם זאת, הכל מתגמד לעומת גבורתו והקרבתו במלחמה על
הגנתה של מדינת ישראל, כי אין לך אדם שאין לו שעה, ובשעה שלו הוא הוכיח את עצמו
מעל ומעבר.
בעבורי אמנון אברמוביץ' הוא יריב, דעותיו מרתיחות אותי, אך הוא
פטריוט. את הפטריוטיות שלו אף חוליגן לא ייקח.
* העימות האחרון - בעקבות העימות בין טרמפ לקלינטון, ראיינה עדי מאירי בתכנית
"הכל דיבורים" את דן מרגלית, שהנחה את העימות בין נתניהו לפרס בבחירות
1996. מאירי הציגה את מרגלית כמי שהנחה את העימות האחרון שנערך בארץ והוא חזר על
הדברים. אלא שהם טועים. העימות האחרון נערך שלוש שנים מאוחר יותר, בבחירות 1999.
בדומה לבחירות 1996, היו אלו בחירות אישיות ישירות לראשות הממשלה.
ההצבעה נעשתה בשני פתקים – פתק למפלגה לכנסת ופתק למועמד לראשות הממשלה. בתחילת
המרוץ היו חמשה מועמדים: נתניהו (הליכוד), ברק ("ישראל אחת" – גלגול קודם
של המחנ"צ), איציק מרדכי (מפלגת המרכז), בני בגין (האיחוד הלאומי) ולהבדיל - עזמי
בשארה (בל"ד).
שלושת המועמדים המובילים, ברק, נתניהו ומרדכי, הוזמנו לעימות. ברק טען
שמועמדות מרדכי היא מועמדות סרק, ורק הוא מועמד אמתי והוא מוכן אך ורק לעימות זוגי
בינו ובין נתניהו. הוא החרים את העימות ונותר כיסא ריק ועליו נכתב אהוד ברק.
העימות היה בין נתניהו למרדכי, בהנחיית ניסים משעל. הפייבוריט היה נתניהו, רב מג
בתקשורת, מול מרדכי האפור והעילג. אבל מרדכי הביס את נתניהו שוק על ירך. הוא חשף
לראשונה את המו"מ שניהל נתניהו על נסיגה מהגולן. נתניהו גמגם הכחשה ומרדכי
הישיר אליו מבט ואמר: "הסתכל לי בעיניים" – זה היה הנוק-אאוט.
מרדכי, בגין ולהבדיל - בשארה פרשו ברגע האחרון מן המרוץ וברק הביס את
נתניהו בבחירות.
מאז לא היו עוד עימותים טלוויזיוניים בישראל.
* ביד הלשון
שורש פורה ראש ולענה – פרשת השבוע היא פרשת "ניצבים". פרשה זו תרמה ללשוננו את
הניב היפה " שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה".
מדובר בגורם מזיק ומסוכן, כמו צמח הלענה המר, או צמח הראש הרעלי,
שמשפיעים לרעה על סביבתם ומקלקלים אותה, כאשר הם פּוֹרים, כלומר מתרבים.
"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת
לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה". משה מתייחס כאן לנזק הכבד שעלולים איש אחד, אישה אחת, משפחה אחת,
העובדים עבודה זרה, להזיק לקולקטיב – קהילה, שבט, אולי לעם כולו.
קהילות ויישובים לא מעטים ניזוקו באופן משמעותי, בגלל חבר אחד בעייתי
ומזיק. זאת הסיבה האמתית לקיומן של ועדות הקבלה ליישובים, שגורמים אנטי ציוניים
הרוצים להרוס את ההתיישבות לוחמים נגד קיומן.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
