* חקירה מקצועית - אני שומע ביקורת על "חוסר הרגישות" של המשטרה, שזימנה
לחקירה את הטייקון רון לאודר במפתיע, כאשר הגיע להלוויה של ידידו פרס. איני מקבל
את הטענה הזאת. אילו הוזמן לבוא לארץ לחקירה, אולי לא
היה מגיע. או היה ממזמז וממסמס את הגעתו ומגיע "מוכן" לחקירה, כדי
לשבשה.
הטענה הזאת מזכירה לי את הטענה הנואלת
של הבן של פואד - הבן שבחר לא לבוא לארץ להיפרד מאביו החולה ואח"כ לא לבוא לארץ
כדי ללוות את אביו לדרכו האחרונה ולשבת עליו שבעה, וזאת כדי להתחמק מחקירה, כאחרון
העבריינים הנמלטים, ואח"כ האשים בעזות מצח את המשטרה (!), על שלא התחייבה
בפניו שתאפשר לו לברוח מהחקירה אחרי ההלוויה.
תפקידה של המשטרה להילחם בשחיתות,
ועליה לעשות זאת במקצועיות ובנחישות.
אני מקווה מאוד שנתניהו ייצא מן הבדיקה
הזאת צח כשלג, ללא רבב. אבל הבדיקה חייבת להיעשות בנחישות, במקצועיות וללא משוא
פנים.
* תומכים בהחרמה – החרמת הלווייתו של פרס בידי הרשימה משותפת, מבטאת את ההתנגדות של
הערבים למה שפרס סימל בהיותו נשיא וראש ממשלה של ישראל – את מדינת ישראל. הם לא
החרימו את פרס האיש, אלא את המדינה שהוא עמד בראשה. המסר שלהם היה אנטי ישראלי,
מסר השולל את מדינת ישראל מעיקרה, את מהותה ואת זכות קיומה.
מסיבה זאת, "הארץ" תומך בהחרמה. פשקוויל המערכת של
"הארץ" הביע תמיכה בלתי מסויגת בצעד, ושיבח אותו. "הארץ" שיבח
את הצעד, דווקא מתוך הבנת מהותו: "הנהגת
הציבור הערבי בישראל מרדה בנרטיב של הרוב הציוני" – זה נוסח הצל"ש.
ההחרמה היא עדות חד משמעית לכך שהרשימה
המשותפת אינה יכולה להיות פרטנר לאף קואליציה בראשות מפלגה ציונית, כיוון שהיא
שוללת את מהות המדינה. הדבר מובן מאליו על פי כל שכל ישר. גם "הארץ" מבין זאת, אך לתפיסתו הרשימה המשותפת היא פרטנר
הכרחי, אלא שהשותפות צריכה להיות בתנאים שלה – קבלת ה"נראטיב" שלה;
נראטיב לפיו קיומה של מדינת ישראל הוא עוול, שמחייב את ביטול העוול, כלומר הפיכת
מדינת ישראל למשהו אחר, שאינו מדינה יהודית. "רק הכרה בקיומו של סיפור ישראלי מקביל, שבמרכזו
מעשים לא מוסריים של הרוב כלפי המיעוט, יכולה להיות בסיס לאזרחות משותפת ולשילוב
אמיתי... האתגר הזה מונח עכשיו לפתחם של הפוליטיקאים היהודים שחולמים להחליף את
שלטון הימין ולעצור את גלישת ישראל במדרון הדתי־הלאומני". מדינה יהודית, אליבא ד"הארץ", היא "מדרון דתי
לאומני", והפתרון הוא החלפתה של מדינת ישראל בעיסה קוסמופוליטית דלוחה. הרי
זכותו של כל עם ועם להגדרה עצמית ולריבונות במולדתו היא זכות טבעית, בהחרגה של עם
אחד – העם היהודי.
* חטאו הכבד של בוז'י הרצוג – בוז'י הרצוג הוא נכדו של הרב הראשי לישראל. אביו, הנשיא חיים
הרצוג, לא חבש כיפה, אך היה מסורתי מאוד. בוז'י התחנך בבית מסורתי, וממשיך לשמור
מסורת. בראיונות בעבר, תמיד סיפר שהוא נוהג להתפלל בחגים בבית הכנסת, כפי שעושים
עשרות אלפי יהודים מסורתיים, שאינם חובשי כיפה, ילדיהם אינם לומדים בבתי ספר
דתיים, הם אינם שומרים שבת ואינם מגדירים עצמם כדתיים.
ביום רביעי בבוקר התראיין הרצוג בערוץ 10, כדי להכחיש את הידיעה על
המו"מ המתקדם לממשלת אחדות. הוא סיפר בראיון, שאת הידיעה על ההדלפה מסרו לו
שעה שהתפלל בבית הכנסת.
וואהו וואהו. הרצוג הסתבך. בית כנסת?! על הפשע הנורא הזה "מבקר
הטלוויזיה" רוגל אלפר לא יעבור בשתיקה: "מגרעתו הגורלית היא נטייה להתרפס בפני העם
ולהתחנן לקבל ממנו צביטה בלחי... כל פוליטיקאי אחר שמתיימר להוביל מהלכים
היסטוריים במזרח התיכון ולהחליף את ראש הממשלה, היה מתבייש. כי זה מביש לעשות
חיקוי כל כך בוטה, צבוע, מזויף ומעושה של יאיר לפיד, שהוא בעצמו צבוע ומזויף.
להיות חיקוי עלוב של זיוף, זה משהו להיות? לפיד גונב להרצוג מנדטים בסקרים. הפתרון של בוז'י: להיות לפיד 2. לפיד
מלקק את מגפי העם. בוז'י מלקק את מגפי העם טוב יותר. זו לא טרחה גדולה. הוא ממילא
כבר על ברכיו, המשופשפות ושותתות הדם, לכבוד נתניהו... נחוש להוכיח שלפיד 2 הוא
דגם ליקוק משוכלל מהלפיד הראשון... להיות נוכח ברגע שבו מאבד אדם את שיירי כבודו
העצמי בשידור חי, זה מביך. מידת החסד מחייבת להסיט את העיניים...".
חטא כבד חטא הרצוג, כאשר התפלל בראש
השנה. ונשאלת השאלה האם על חטא כזה יום הכיפורים מכפר.
מה באמת עומד מאחורי פשקוויל השטנה הזה של רוגל אלפר? זו תמצית התפיסה
של הפנאטים, אנשי השחור לבן. בתמונת העולם המוגבלת של אלפר, יש מקום רק לנטורי
קרתא ולנטורי קרתא האנטי דתיים. כל מי שאינו בנטורי קרתא האנטי דתיים – אם אינו
בנטורי קרתא הדתי, אינו "אותנטי" והוא בסך הכל "מתרפס
לדתיים". לכן, רוגל אלפר שפשקווילי "ביקורת הטלוויזיה" שלו הם לעג
ובוז לכל – יצא מגדרו כדי לפאר ולהאדיר את איתמר בן גביר ה"אותנטי", שהתראיין
בטלוויזיה. סוף סוף הוא ראה מולו את תמונת הראי שלו, וממש השתפך בתיאור
"המהפכן" הבועט בסדר הקיים. מי שקורא את הטוקבקים המתלהמים והמיוזעים של
בריוני הימין הרדיקלי נגד ריבלין ויעלון ש"מתרפסים לסמול... מלקקים
לסמול" וכו', לא יתקשה לזהות את אלפר. ההבדל הוא, שהטוקבקים המתלהמים
והמיוזעים של אלפר מתפרסמים כמאמרים מכובדים ב"הארץ", מתורגמים לאנגלית
ומופצים בעולם.
* שקר הנכבה - ב-1991 פרסם פרופ' בני
מוריס את הספר "לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינאיים", שבו הוכיח בתיעוד
שלא כל ערביי א"י ברחו במלחמת השחרור, אלא חלקם גורשו. מוריס היה הראשון
שהגדיר את עצמו כ"היסטוריון חדש". מאז, ספרו משמש אליבי לכל שוחרי
וחובבי שקר ה"נכבה", תוך הוצאת דברים שכתב מהקשרם ויצירת סלט גמור מן
העובדות, על מנת שתשרתנה את ה"נראטיב" הכוזב. האחרון שעשה זאת היה הפוסט
היסטוריון דניאל בלטמן, בפשקוויל נאצה אנטי ישראלי ב"הארץ", שבו הגדיר בעזות
מצח את מלחמת השחרור של מדינת ישראל כלא פחות מאשר "טיהור אתני" ואף
ציין אותו כאחד "המוצלחים שנעשו במאה ה-20". בלטמן הצדיק אפילו את הפשע
הנורא – פלישתן של כל מדינות ערב למדינת ישראל ביום הקמתה, שנועדה לסכל את הקמתה,
לסכל את החלטת עצרת האו"ם ולהטביע בדם את היישוב היהודי, שלוש שנים לאחר השואה,
בטענת הכזב שהפלישה נועדה "להציל את אחיהם הפלשתינאים מהטיהור האתני שהיהודים
החלו לבצע". כמובן שבלטמן הסתמך על ספרו של מוריס, תוך שהוא מסלף את תוכנו.
בגיליון שבת האחרון, פרסם בני מוריס מאמר תגובה, תחת הכותרת
החד-משמעית: "לא היה טיהור אתני ב-1948", שבו הכניס, בצדק, את המילה "היסטוריון"
למירכאות, בתיאורו את בלטמן. עיקרי טיעוניו: רוב ערביי א"י ברחו. היו מקרים
של גירוש, אך לא הייתה מדיניות של גירוש ולא הייתה החלטה על גירוש. הפלישה של
מדינות ערב תוכננה מראש ומניעיה כלל לא נגעו ל"הצלת" ערביי א"י.
עוד טרם פלישתן, שלב א' של המלחמה נפתח כאשר ערביי א"י פתחו בה, בדחותם את
תכנית הפשרה של האו"ם ובמעשי האיבה שלהם נהרגו 1,800 יהודים עד הקמת המדינה. במלחמה
אכן היה טיהור אתני - במקומות שאותם הערבים כבשו, כמו גוש עציון, העיר העתיקה
בירושלים, מסדה, שער הגולן, משמר הירדן. בכל מקום שהם כבשו, לא נותר יהודי אחד.
לעומת זאת, בשטח ישראל הקטנה, נשארו 160,000 ערבים, כחמישית מאוכלוסייתה, מה
שמפריך את עלילת ה"טיהור האתני". מוריס גם מצדיק את ההחלטה לא לאפשר
לפליטים לחזור לישראל, כיוון שמדובר במי "שחודשים ושבועות קודם לכן ניסו
להשמיד את המדינה שבדרך".
האמת על מלחמת השחרור ברורה: ביום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת
הארץ והקמת מדינונת יהודית פצפונת, יצא היישוב היהודי במחולות עד אור הבוקר. למחרת
התנפל היישוב הערבי על היהודים במטרה להשמידם, פחות משלוש שנים אחרי השואה. לאחר
שערביי א"י נכשלו במזימתם למנוע את הקמת המדינה - ביום הקמתה פלשו אליה כל
מדינות ערב כדי להשמידה. מדובר כאן בתוקפנות נוראה; זו מלחמה בין צד אחד שתוקפנותו
מוחלטת וצד אחד שהגן על עצמו מפני התוקפנות. התוקפן אחראי בלעדי, אחריות מוחלטת,
ב-100%, על כל תוצאות תוקפנותו. נכבה? תוצרת עצמית. כל האחריות על הסבל הפלשתינאי
הוא על הערבים.
זאת האמת ואין בלתה. כל הצגה אחרת היא שקר. היא שקר, גם אם השקר מכונה
בכיבוסית "נראטיב".
* רון וייס השקרן - רון וייס מדהים בכל פעם מחדש, בדקלמו כתוכי את השקרים הנאלחים ביותר
של המחבלים בנוגע להסכם אוסלו. כדאי לזכור – באוסלו התחייבו הפלשתינאים לחדול
מהטרור והמאבק המזוין ובתמורה ישראל הכירה באש"ף ונסוגה מעזה ויריחו. ישראל
מילאה את חלקה לחלוטין, עד הפסיק האחרון, ואילו הפלשתינאים רק הגבירו את פיגועי
הטרור הרצחניים, כפי שלא היו מעולם. אף על פי כן ישראל חתמה עמם על הסכם אוסלו ב',
שבו תמורת אותה התחייבות שהפלשתינאים הפרו ברגל גסה ישראל התחייבה לסגת מהערים
המרכזיות ביו"ש. לאחר ההסכם הפלשתינאים העצימו עוד יותר את פיגועי הטרור,
ולכן רבין, בצדק רב, הקפיא את הנסיגה. הוא הבהיר ש"אין תאריכים קדושים",
כלומר כל עוד הפלשתינאים מפרים את כל התחייבויותיהם ומפגעים בנו, ישראל לא תיסוג
אך ורק כיוון שהגיע התאריך על פי ההסכם. אולם ההתניה הזאת נרצחה בכדורי יגאל עמיר. פרס שהחליף את רבין,
נסוג מיד מן הערים, זולת חברון. בתמורה, הפלשתינאים הסלימו עוד יותר את מתקפת
הטרור הרצחני ברחובותינו. נתניהו השלים את מלאכתו של פרס בהסכם חברון.
השקרן עלוב הנפש רון וייס, דובר הפלשתינאים, טוען שהפיגועים נעשו בידי
"מתנגדי ההסכם" ומונה אותם – המתנחלים והחמאס. שקרן. 99% מהפיגועים נעשו
בידי הפלשתינאים – ומי שעמד מאחוריהם היה ערפאת. ואילו הפיגועים שעשו ישראלים היו
בודדים שבבודדים, ולא "המתנחלים" עשו אותם, ומי שמאשים את
"המתנחלים" הוא שקרן ארור.
כל תיאורו שקרי שבשקרי. באוסלו ישראל מעולם לא התחייבה לנסיגה מלאה.
רבין הבהיר את עמדתו בפתח המו"מ על הסדר הקבע. המסר העיקרי היה: "לא
תהיה נסיגה לקווי 4.6.67" והוא מנה את ירושלים השלמה וסביבותיה, בקעת הירדן
במובן הרחב ביותר של המושג, גושי ההתנחלויות כולל גוש קטיף והתחייב להקים עוד
גושים כאלה. כמובן שהוא לא העלה על דעתו "חילופי שטחים", כלומר נסיגה
משטחים ריבוניים של ישראל. לעומת זאת, ברק הפנה עורף לדרכו של רבין, לדרכה של
תנועת העבודה, לדרך הפשרה הטריטוריאלית והציע נסיגה מלאה עם "חילופי
שטחים". ערפאת דחה על הסף ופתח במתקפת הטרור הרצחנית מכולם. כדי לנקות את
ערפאת, רון וייס השקרן מאשים גם כאן את ברק.
רון וייס השקרן הוא גרופי ומליץ יושר של רב המרצחים יאסר ערפאת, רוצח
היהודים מספר אחד אחרי השואה. כדי להגן על הרוצח הזה, וייס השקרן אינו בוחל בשום
שקר.
שקרן, כבר אמרנו?
* הצלחה ציונית - בשבוע שעבר מינתה הוועדה למינוי שופטים את אדנקו סבחת חיימוביץ' לשופטת שלום, ואת אסתר
טפטה גרדי לשופטת תעבורה. שתי השופטות הנן ממוצא אתיופי.
חלף שבוע. ובמעבר חד – במצעד הפזמונים
השנתי של רשת ג' נבחר צמד ההיפ-הופ "קפה שחור חזק" להרכב השנה. חברי
ההרכב - אילק סהלו ואורי אלמו אף הם ממוצא אתיופי.
ולפני כחצי שנה, בטקס חיילים מצטיינים
בבית הנשיא, בלטה הנוכחות של יוצאי אתיופיה.
קהילת הטרוניה מטפטפת לנו שקליטת עולי
אתיופיה היא כישלון חרוץ, שישראל גזענית כלפי עולי אתיופיה וכן הלאה. אין להכחיש
שנעשו טעויות בקליטת עולי אתיופיה ואף שהייתה חזרה על שגיאות העבר בקליטת עליות
אחרות. היו ועדין ישנם קשיים, יש בעיות, צריך להתמודד אתן וחזקה על מדינת ישראל שתיטיב
את טיפולה בבעיות ותתקן את הכשלים.
אבל בראיה כוללת, העליה מאתיופיה היא
סיפור הצלחה ציוני מרשים ביותר. ומן הראוי שנצביע על ההצלחות כדי שתשמשנה מודל
לחיקוי לבני העדה.
ובדור הבא – מספר הנישואים של צאצאים
ליוצאי אתיופיה עם צאצאי הגלויות האחרות יהיה דומה למספר הרב של נישואין הקיים
היום בין יוצאי גלויות "אשכנז" וגלות "המזרח" – מציאות ההולכת
ומוחקת את הגולה וההפרדה העדתית, על אפם וחמתם של עסקני הגלות בפוליטיקה ובשירה,
הנבנים מן השדים העדתיים הללו.
... והשיירה הציונית עוברת.
* חידוש מרענן - עוד טרם קראתי את מאמרה המדובר של
איילת שקד בכתב העת "השילוח", כך שאיני יכול לחוות עליו דעה. אולם בטרם
אקרא אותו אומר, שבעידן ה"קאט דה-בולשיט" וה"קיבינימט" עצם
העובדה ששרה בממשלה מפרסמת מסה אידיאולוגית ההופכת מסד לדיון ציבורי, היא חידוש
מרענן.
* סירב להשיב – מוסף "הארץ" ערך משאל בקרב 120
הח"כים על השאלה: "האם אתה מאמין באלוהים"? שעשועון פופוליסטי רדוד.
מבין תשובות הח"כים אהבתי בעיקר את זו של ישראל אייכלר מ"יהדות
התורה": "סירב להשיב". הוא לא היחיד, אבל את הסירוב שלו איש לא
יתאר כהתחמקות ופחדנות (אבל אני מודה שהיו כמה תשובות מעניינות).
* חוק הברזל של השיימינג – בקבוצת ווטסאפ שאני חבר בה, קרה מקרה בלתי נעים. אחד החברים השמיץ
אדם, שכל חברי הקבוצה מכירים. התגובות היו קשות והוא נאלץ למהר ולהסביר שטעה
בקבוצה... התכוון לכתוב למישהו בפרטי ובטעות שלח לקבוצה.
מוסר השכל: טבעה של לשון הרע, של הרכילות, הוא לצאת משליטה, ואף להפוך
לבומרנג. מי שמטיח בוץ, גם החולצה שלו מתלכלכת.
* ביד הלשון
בארי – במוצאי יום הכיפורים, ימלאו 70 שנה למבצע ההתיישבות הגדול והחשוב
בתולדות הציונות – עלייתם בחשאי של 11 גרעינים ל-11 נקודות יישוב בנגב. בזכות מבצע
זה, הנגב נכלל בשטח מדינת ישראל.
את הפינה אקדיש לאחד הקיבוצים, קיבוץ בארי. מה פירוש בארי? בארי היה
שמו הספרותי של מנהיג תנועת העבודה ברל כצנלסון, והקיבוץ מנציח אותו בשמו. אין
להקל ראש בבחירת השם הזה – קיבוץ בארי שייך לתנועת הקיבוץ המאוחד, וגם לאחר הפילוג
הוא נשאר בקיבוץ המאוחד והיה אחד הקיבוצים המובהקים של נאמני טבנקין. טבנקין וברל,
בני הדודים, היו יריבים מרים, בעיקר במאבק על לב הנוער, חניכי תנועות הנוער
החלוציות. העובדה שחניכיו המובהקים של טבנקין בחרו להנציח את ברל בשמם, ראויה
לציון ולהערכה.
בארי לא היה שמו הראשון של הקיבוץ. תחילה הוא נקרא "בארות".
למה בארות? הקיבוץ הוקם בידי שלוש קבוצות: קבוצת הנוער העובד "הסוקלים",
קבוצת הצופים ב' (כלומר הגרעין השני של תנועת הצופים) ואליהן הצטרף מאוחר יותר
"הגרעין הבבלי", נוער מתנועת "החלוץ" בעיראק שעלה ארצה. קבוצת
"הסוקלים" שינתה את שמה ל"בארות". כשבארות התאחדה עם קבוצת
הצופים, היא נקראה "קבוצת הצופים ב' בארות", ובקיצור – בארות. שם מתאים
בהחלט לקיבוץ העולה להתיישבות בנגב, ואין לחבריו חלום רטוב יותר, תרתי משמע,
מבארות מים.
כאמור, לאחר זמן שונה שמו של היישוב לבארי, על שם כצנלסון.
לכבוד חג השלושים לבארי, כתב פוצ'ו את השיר "י"א
הנקודות". זה הפזמון של השיר, המונה את שמות כל י"א הנקודות:
עשר נקודות ונקודה
היום זה נשמע כאגדה
תקומה, קדמה, כפר דרום
משמר הנגב, איזה חום
סופות אבל ולבטים
גלאון, שובל ונבטים
אורים
נירים
וחצרים
ובארי – מול מכרות הגפרית
איזה התנחלות פראית!
היום זה נשמע כאגדה.
עשר נקודות ונקודה.
בארי?! התנחלות?!?!
טוב השיר נכתב ב-1976, כשרק התחילו לעמול על הפיכת המילה
"התנחלות" למותג שלילי.
כן, כן. התנחלות!
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
